אור הישר (בכורות) יט

והמג"א בקונה בגד וצריך עדיין ליתן אותו לחייט לתפור, או לכלים שצריכים עוד טבילה קודם שישתמש בהם, ובית חדש שאינו יכול לדור עדיין בלא קביעת מזוזה ע"ש דלכאורה יש לפשוט לע"ד מהא דתניא בסוכה דמ"ו ע"א, העושה סוכה לעצמו אומר ברוך שהחיינו וקיימנו כו', נכנס לישב בה אומר אקב"ו לישב בסוכה, והרי התם עדיין לא מטא זמן ההנאה עד ישיבתו בסוכה, ואפ"ה חל עליו חובת ברכתו מזמן הגמרה לישיבה, ואפילו לרב כהנא דקאמר לכולהו אכסא דקדושא, הוא רק כיון דבלא"ה צריך לברך זמן על כוס של קידוש, לכן סומכים הא דעשיית הסוכה ג"כ על זמן דכסא דקדושא, אבל עצם הברכה היתה צריכה להיות בשעת עשיית הסוכה, כמש"כ המחבר בסי' תרמ"א, ולפ"ז יש לפשוט מהתם, ואולי יש לחלק בין העדר פעולה, כמו תפירה, טבילה, וקביעת מזוזה, לחסרון זמן, דבהא אמרינן שמשא ממילא ערבא, כדאמרינן בנזיר דס"ד ואכמ"ל]

דף י"ג ע"א במשנה מצות הפדייה קודמת למצות עריפה כו', מצות היבום קודמת למצות חליצה כו' עמש"כ בחידושי לעיל ד"י ע"ב ודי"א ע"א בס"ד. הלוקח עובר פרתו פרק שני בכורות

שם מאי איריא דתני עובר חמורו ברישא, והדר תני עובר פרתו כו', אב"ע איידי דחביבא ליה כדר' חנינא, ואב"ע איידי דזוטרן מיליה דבהמה טמאה פסיק ושדי ליה ע"כ, ויל"ד במה דרש"י בריש מכילתין, נקיט רק תירוצא בתרא דהכא, ושייר לתירוצא קמא מהא דר' חנינא לגמרי, אע"ג דבמערבא אקדמוה להאי תירוצא ע"ש

ואולי משום דעל תירוץ הראשון בש"ם יש להקשות, מי דמי להא דר"ח, הלא חביבותא דפטרי חמורים, הוא רק נגד פטרי סוסים וגמלים, דלית בדידהו דין בכורה מן התורה, מה דבפטרי חמורים איכא, דזהו עצם השאלה שם לעיל ד"ה ע"ב, מה נשתנו פטרי חמורים מפטרי סוסים וגמלים ע"ש, אבל מה שייך הא דר"ח בנוגע לבכורי בהמה טהורה, דלקדמינהו לפטרי חמור ברישא, הלא בתרווייהו אית בהו דין בכורה, ובעובר פרתו יש ג"כ קדושת הגוף, ובעובר חמורו ליכא רק קדושת דמים, והדרא קושית הש"ס לדוכתא מ"ט לא אקדמוה לעובר פרתו ברישא, ומשו"ה נקיט רש"י תירוצא בתרא לעיקר

ועפמש"כ בחידושי שם בארוכה, דהך טעמא שהחמורים סייעו לישראל בצאתם ממצרים שהביא ר"ח, הוא רק נתינת טעם לגזה"כ, שר' אליעזר השיב שם ברישא ע"ש, לפ"ז ג"כ ניחא כיון דעצם היסוד הוא הגזה"כ דאמרינן התם, א"כ הדרא קושית הש"ס למקומה, הרי בכור שור הוא ג"כ גזה"כ, ואית ביה נמי קדוה"ג כנ"ל, לכן נקט רש"י תירוצא בתרא לעיקר, אולם במה שנתיישבו דברי רש"י, תחזור כקושיא ע"ד הש"ס בסוגיין בתירוץ הראשון כמובן, וצ"ע כעת

רש"י ד"ה שאינו רשאי למכור לעכו"ם בהמה, וגרסת הב"ח בהמה גסה, והוא ממתניתין דע"ז די"ד ע"ב וכדהביא רש"י בריש מכילתין, ועמש"כ בחידושי לעיל ד"ג ע"ב

ע"ב ולאמימר דאמר משיכה בעכו"ם קונה כו', ע' בתרומת הדשן סי' ע"ר, ובתשובת משאת בנימן סי' ל"ה

, תוד"ה כמ"ד כו', י"ל היכא דאיכא חלול השם ודאי אסור כו' ע"כ, מדברי התוס' משמע דהוא רק מדרבנן מפני חה"ש, והוא כשיטת רש"י בסנהדרין דנ"ז ע"א ד"ה ישראל בעכו"ם שכ' וז"ל, ומדרבנן איכא למאן דאסר משום חלול השם ע"ש, והוא דלא כהרמב"ם דפשטות דבריו מורים בר"ה גניבה ובר"ה גזילה דאסור מה"ת, וכמש"כ הש"ך בחו"מ סי' שנ"ט סק"ב דלא כהכ"מ שם, וע' בחלקת מחוקק סי' כ"ח סקכ"א

אכן לא אדע איך יפרנסו סוגיא דידן דמבואר בהדיא דהוא דאורייתא, דהא קאמר הניחא למ"ד גזילו אסור היינו דאיצטריך קרא למישרי אונאה, אלא אי ס"ל כמ"ד גזילו מותר אונאה מיבעיא כו', הרי בהדיא דפלוגתתם הוא אי אסור מן התורה והוא כדעת הרמב"ם, ובכלל מאן חשוב מאן ספון לחלק במקרא הכתוב בתורה סתם לא תגזול, וצריך להבין טעמיה דמ"ד גז"נ מותר בב"מ דקי"א ע"ב, וע"ש דס"א ע"א תוד"ה לעבור, אכן עצם ענין קדוש השם בזה, הוא מדברי ר"ע וברייתא דר"פ בן יאיר בהגוזל בתרא דקי"ג, וע' בת' חוט המשולש להגאון ר' חיים זצ"ל מוואלאזין מסי' י"ד עד סי' י"ח

דף י"ד ע"א תוד"ה כל כו', בזיא מילתא שביק תמים ומקדשין בעלי מומין, הארכתי בזה בחידושי לתמורה ד"ז ע"א, ע"ש ותדרשנו לכאן

ע"ב דאמר רבא הקדיש זכר לדמיו קדוש קדוה"ג, עמש"כ בחידושי לערכין ד"ה

שם אותה לתנא דבי לוי קשיא, ויל"ד בב"ק דנ"ד ובב"מ דכ"ז, דאמר רבא חמור דבור לר' יהודא ושה דאבידה לד"ה קשיא, בשלמא מאי דלא חשיב, או לאיל לבר פדא קשיא, כדאמר במנחות דצ"א ע"ב, דאפ"ל משום דהוא אמורא, ואיהו לא חשיב רק דתנאי, וגם ר' יוחנן פליג עליה דבר פדא שם, ועמש"כ שם בחידושי, אולם תנא דבי לוי דקאמר בסוגיין, הרי תנא הוא, ואמאי לא קאמר נמי, אותה לתנא דבי לוי קשיא, כדחשיב חמור דבור לר"י, ומזה ראיה למש"כ התוס' בב"ק ובב"מ שם, דלא חשיב אלא בהמות, ומשו"ה לא חשיב נמי גם לב"ה קשיא ע"ש, ואכתי צע"ק מה דהתוס' שם לא הביאו גם מהך דהכא.