אור הישר (בכורות) קמד

השמטות ותיקונים מפני שבשביל סבות שונות נתחדש ונתחבר הקונטרס "דברי יצחק" בחפזון גדול במשך ששה שבועות ונכתב רובו ככולו במשקל הראשון, מצאתי לנחוץ ולנכון להוסיף לו לוח השמטות ותקונים

דף מ"ב ע"ב ד"ה ולא עוד אלא אפילו זריקה, מדברי התוס' בזבחים ע"ז ע"ב ד"ה חיה משמע דיש איסור דחולין בעזרה בזריקת חולין ע"ג המזבח אם לא כשזורק לשם מים, ומתוס' נזיר כ"ט, ד"ה קסבר חולין, משמע דאף למ"ד חולין בעזרה לאו דאורייתא יש איסור דאורייתא בהעלאת איברי חולין וזריקת דם חולין ע"ג המזבח אם לא כשמעלה לשם עצים וזורק לשם מים, ואולי כוונתם לדמות זאת להא דזבחים ל"ד, כלומר קדשים אין חולין לא, והבן, ויש לעיין, וכן יש לעורר בזה דא"כ בשחיטה נמי נימא כך. ואולם מדברי רש"י בכריתות דף ז' ע"ב משמע דאין שום איסור דאורייתא בהזאת דם חולין ע"ג המזבח, דלא גמרינן משחיטה, ואל דברי רש"י הללו כיונתי בדברי דאמרינן על זריקה דחולין מיא בעלמא קמדי. ובזבחים ל"ד כפי שעוררתי משמע דלא נגעו בהעלאת איברי חיה משום איסור דחולין עצמו, ואולי ר' יוחנן לדבריו דריש לקיש קאמר, דהוא סבר דחולין בעזרה לאו דאורייתא (נזיר כ"ט), וע"כ לא הזכיר כאן איסור דחולין בעזרה ולא אמר דעובר בשני עשין בעשה דחולין בעזרה ובלאו הבא מכלל עשה, דבהמה אין חיה לא. אבל זה דחוק

, דף מ"ב ע"ב יש להוסיף דאין הכרח כ"כ מהא דלא היה קשה להגמרא איך יניף חולין לפני ה', דהא אי אפשר להניף מבלי שיכניס תחלה, ולעולם היה עובר שני איסורין אלא דנקט האיסור הקודם, וכן מאחר דלמדנו מקרבן לה' שאסור להכניס חולין בעזרה באמת רחוק מהדעת שיהיה אסור להכניס מה"ת ויהיה מותר מה"ת להקטיר איברי חולין ולזרוק דם חולין ע"ג המזבח, וע"כ דלסתמא דגמרא דחולין ק"ל ודאי אסור בכל הני, ומה דמשמע בשאר מקומות דמותר מה"ת, היינו אליבא דהשיטה דהכנסת חולין בעזרה אינה איסור תורה, דלא כדרשת התו"כ דקרבן לה'

, דף מ"ג ע"א ובדוחק גדול י"ל דדרשת ר' יהודה באה למעט שלא יעשה באופן זה, לגמור בלבו שיחול ההקדש עם התחלת השחיטה דשניהם יבואו כאחד

דף מ"ח ע"ב ד"ה אכן מצינו וכו' עד סוף דבר, השמטה: ודוחק לאמר דכונתו בקדשים שנשחטו חוץ למקומן היינו קדשי קדשים שנשחטו בדרום דאין הדמיון עולה יפה כלל כמובן. (ועיי' מעילה דף ב') ולא די לנו הצער הזה שלא מצינו בשום מקום שיטה כזו דשחוטי חוץ בשריפה, אלא שמצינו משניות מפורשות דהן בקבורה, והוא בבכורות דף כ"ח ע"א מי שאינו מומחה ורואה את הבכור ונשחט על פיו הרי זה יקבר, ובבכורות דף ל"ז ע"א עיי"ש, אולם כמובן י"ל דהנך משניות דלא כרבי שמעון, ואם נאמר דשיטת ר"ש היא דשחוטי חוץ בשריפה היה אפשר לישב קושית התוס' בב"ק דף ע"ו אמאי חשיב קדשים בחוץ לר' שמעון שחיטה שאינה ראויה הא יכול לפדות בשעת פרכוס דבר העמדה והערכה הוא, ובשלמא פסול שהוא בשריפה אין לו פדיה דמצוה לשורפו, אבל קדשים בחוץ הן מן הנקברין עיי"ש בתוס', ולפי הנ"ל ניחא דלר"ש לשיטתו גם שחוטי חוץ מצותן בשריפה, וכמ"כ היה אפשר לישב תמיהת התוס' בבכורות ל"ג ע"א על הא דאמר ר' אליעזר בר' שמעון בשתי חטאות אחת בע"מ ואחת תמימה וכו' דהבשר יצא לבית השריפה עיי"ש בתוספות, די"ל דר"א בר"ש סבר דכל קדשים שאסור לשוחטן ושחטן בחוץ יש להם דין שחוטי חוץ, וקאי בשיטתיה דאבוה דשחוטי חוץ בשריפה, ועדיין צ"ע בכ"ז

דף מ"ז ע"ב ד"ה ודע, יש להוסיף דבדוחק י"ל דלא גזרו רבנן איסור הנאה אלא היכא שהשחיטה אסורה מה"ת, אבל הרבה יש לפקפק וד"ל

דף מ"ח ע"ב בסוף הענין, יש להוסיף דאף אם נדחוק לפרש כונת רגמ"ה דהלמוד הוא מקדשי קדשים שנשחטו בדרום אין זה סותר עצם פלפולנו, די"ל דר' יהודה סבר דקדשי קדשים שנשחטו בדרום בשריפה דהוה פסולו בקדש, והו"א דנלמד כר' שמעון חולין שנשחטו בעזרה מקדשי קדשים שנשחטו בדרום דיהיו ג"כ בשריפה ואיצטריך קרא למעט דאינן בשריפה, ואי הוה ילפינן כר' שמעון ממילא הוו אסורין בהנאה, דשריפה ואיסור הנאה תליין בהדדי, אבל השתא דמיעט הכתוב שלא ללמוד כך, ממילא אין לנו למוד דחולין שנב"ע אסורין בהנאה. ולמה שרצינו לאמר דר' יהודה סבר ג"כ דשחוטי חוץ בשריפה לכאורה הר"ז מופרך מסתמא דגמרא בבכורות כ"ח ע"ב דמשמע שם דהא דבכור שנשחט שלא ע"פ מומחה יקבר מצינן לאוקמי אף אליבא דר' יהודה עיי"ש, אכן אין זו פירכא דסוף סוף הרי מוקמינן כר' מאיר, ולא חש הש"ס להאריך כ"כ וד"ל, ועוד דהתם הרי אינו אלא ספק