אור הישר (בכורות) קמ

בעלמא מתוך הרחבת הדבור, שהרי כבר חלקו הש"ך בסי' ר"ח ושאר אחרונים, דלא שייך האי כללא דאי עביד לא מהני בשוחט בשבת, ובלא"ה מתוכו הוא מוכרח דלא שייך אי עביד לא מהני ולא מצוה הבאה בעבירה לפסול קרבן יחיד שנשחט בשבת, דאם לא תאמר כן, הרי יקשה לן קרבן יחיד כשר היכי משכחת לה, הא אמרינן בזבחים י"ב מגדף בה ר' אבהו פסח כשר לבן בתירה היכי משכחת לה אי דאפרשיה האידנא דחוי מעיקרו הוא ואי דאפרשיה מאתמול נראה ונדחה הוא אלא אמר ר' אבהו תהא לאחר חצות רב פפא אמר אין מחוסר זמן לבו ביום וכו', והשתא למ"ד דיש דיחוי בבע"ח הא כל קרבן יחיד הוא נדחה בשבת דאם ישחטנו היום יהיה פסול ואיך חוזר ונראה, וע"כ דבדיעבד הזבח כשר. (ויש להעיר עוד בזה מהא דאמר רבא הואיל ואמור רבנן לא ליקרוב אי אקריב לא מרצה, דהוה דחוי, הרי דע"י מה דאינו רשאי להקריבו נעשה דחוי, וא"כ תקשה קושית ר' אבהו הנ"ל אף לרבנן, דהא הפסח בשחרית לכתחלה מיהת אסור להקריבו לשם שלמים למ"ד דפסח בשאר ימות השנה בעי עקירה ואין להאריך)

ובנוגע לסוגית הירושלמי דשבת פ' האורג אודה ולא אבוש שלא זכיתי להבין כהוגן פירושי הפ"מ והק"ע ז"ל דהנה הפ"מ מפרש דהאיבעיא דבני הישיבה קמי רבי בא היא על המשנה, כיון דלא תני בה אי יצא אי לא יצא ש"מ דסבר יצא ומקשים מהשוחט חטאתו בשבת דכיפר ומביא אחרת על החטא שחלל שבת בשחיטתה, ולא הבנתי דמאי קושיא היא הא אדרבא הוה סייעתא, והרי הדברים ק"ו ומה התם דחלל שבת בדבר שזדונו כרת, החטאת כשרה (ומה שמביא אחרת הוא על שחלל שבת), וא"כ הכא דתני במתניתין דפטור על אחת כו"כ דיצא ידי קריעה, ומה שדקדק הפ"מ בלשונו דאף דמקלקל פטור מכ"מ הוה מלאכה, איני מבין בשום אופן בעולם דמה לנו אם הוא מלאכה או לא, אנן בחיובי דשבת קעסקינן. ובכל ענין אינו דומה בשום פנים לשוחט חטאתו בשבת, ואיך יעלה על דעתנו להקשות משם, ואיך אפשר לאמר, ואמר אוף הכא לא יצא ידי קריעה

, ואף אם נניח דכ"ז אינו אלא להרחבת הדבור והעיקר מה שרצו לאמר הוא דמתניתין ר"ש דלכן פטור ויצא, מכ"מ מה זה ענין לשוחט חטאתו בשבת דתהא משנתנו לא כר"ש אלא כרבי פלוני או פלוני הרי מפורש בה דקורע על מתו בשבת פטור וממילא יצא, ואיך שייך לתלות זה בשוחט חטאתו, ועוד דאדרבא דשם משמע דאף במחלל שבת באיסור דאורייתא חטאתו כשרה ומכ"ש בקריעה. אח"כ מפרש הפ"מ ז"ל דרבי בא מחלק דהכא שאני ואפילו לר' יהודה דמלאכה שאצל"ג חייב יצא ידי קריעה, כיון דהוא לא גרם לעצמו, ולא הבנתי דהא לר' יהודה ודאי חייב כיון דיצא והוי מתקן, וכמו דמוקמינן בבבלי ברייתא דאעפ"י שחלל את השבת יצא ידי קריעה כר' יהודה. אמר ר' יוסי וכו', הוא ז"ל מפרש דר' יוסי דוחה החלוק של ר' בא ושוב דמיין להדדי משנתנו והשוחט חטאתו בשבת והדק"ל אמאי יצא ידי קריעה, והוי צורך מימר דר' שמעון היא וגם זה נשגב מרוח בינתי, דאף אם נניח כפירושו הרי מסקנת הירושלמי דדמי להתם והכא יצא משום דפטור והיינו משום דס"ל כר"ש דמלאכה שא"צ לגופה פטור עליה, וא"כ מאי האי דאמרינן חברייא בעון קומי ר' יוסי לא כן אר"י בשם ר"ש בן יוצדק מצה גזולה וכו', א"ל תמן גופה עבירה וכו', מאי קושיא היא זו הא שם עבר על איסור דאורייתא והלכך לא יצא וכאן פטור. סוף דבר אני צריך לעיון גדול עד שיעלה בידי לירד לעומק פירושו. והק"ע רוח אחרת אתו שהוא מפרש דקושית הירושלמי היא לא על המשנה אלא על הברייתא דאעפ"י שחלל את השבת יצא ידי קריעה והתם תנינא דכיפר ומביא אחרת משום קנסא, וה"נ היה לן לחייבו לקרוע פעם אחרת ומוכח דמתניתא ר' שמעון דיצא ידי קריעה משום דהוה מלאכה שא"צ לגופה, והנה בברייתא הלא נאמר מפורש אעפ"י שחלל את השבת יצא ידי קריעה ואיך יתכן לאמר דאתיא כר"ש דפטור, הא בפירוש נאמר שחלל את השבת. והנה אמנם נזהר מזה הק"ע ז"ל וכתב אמאי תניא בברייתא עלה דמתניתין דיצא ידי קריעה, וכיון שהברייתא היא מפרשת המשנה ע"כ לאמר דחלל את השבת לאו דוקא, דהא במשנה תנן פטור אלא הכונה היא דחלל שבת מדרבנן דמכ"מ כל פטורי דשבת פטור אבל אסור אלא דא"כ אין לנו קושיא מעיקרא ומאי קפריך מהשוחט בשבת דהתם חלל שבת במלאכה דאורייתא, ודוחק לאמר דמעיקרא סבר דהאי חלל את השבת הוא חלול שבת גמור דאורייתא ולא קאי אמשנתנו ושפיר מקשה מהשוחט חטאתו ולבתר הכא מוכיח דר"ש היא ואף דתני חלל את השבת הוא לאו דוקא אלא כונתו מדרבנן דפטור אבל אסור אמנם זה ממש דוחקא דסכינא, ואין ממנו רמז בסוגיא עצמה, וגם כשהקשו בבבלי מהאי ברייתא על המשנה ותירצו דברייתא ר' יהודה ומתניתין ר' שמעון לא עלה על דעת שום מ"ד דנימא אעפ"י שחלל את השבת לאו דוקא כנ"ל. והנה רבי בא רצה לחלק דלא דמי ור' יוסי דחה חלוקו ומסקנא דדמיין להדדי ומוכרחין לאמר דברייתא ר' שמעון, והנה אי ברייתא ר"ש אנו מוכרחין לאמר דחלל את השבת היינו מדרבנן, וא"כ מאי האי דמקשה ממצה גזולה הא אדרבא המסקנא היא דדמיא להתם והכא יצא משום דפטור ולא עשה עבירה, אבל אי עשה עבירה דאורייתא לא יצא, דאל"כ למה לן לאוקמי כר' שמעון. עוד ראוי להבין דאיך אפשר להביא חטאת משום קנסא הא קמעייל חולין לעזרה, ועיין יבמות פ"ט, וצריך לאמר דכיפר אם זרק הדם ומביא אחרת אם לא זרק וכמו שפירוש הק"ע בלשון הראשון עיי"ש, ועיין תוס' גיטין נ"ה ד"ה שלא יאמרו, אבל אם כן הרי לא שייך כאן כלל הא דשוחט חטאתו בשבת דהתם לכתחלה לא יזרוק הדם משום השבות שבמעשה הזריקה, עיין ביצה דף כ' ודף כ"א, ואין יסוד לאמר שזהו משום קנסא, ואם נפרש דהוא