אור הישר (בכורות) קלח

כ"כ, נימא דלעולם מרצין והא דלא עלו לבעלים לשם חובה היינו חובת מצות ההבאה, ועל כן אשם, דעליה קמתמה ריש לקיש כמפורש שם, כשר ומרצה אבל צריך להביא אחר לקיים מצות ההבאה. **(ואמנם יש לחלק דבשוחט חטאתו בשבת אמרינן דאין עבירה מצוה וע"כ לא קיים מצות ההבאה אף דהקרבן פעל פעולתו דהיא הכפרה, אבל בשלא לשמו אף דלא עשה המצוה כהוגן לא שייך לאמר שאין הקרבן מצוה, ושיצטרך משום כך להביא אחר כדי לקיים מצות ההבאה.)** אכן יש לדחות דלישנא דלא עלו לשם חובה משמע דאינן מכפרין, אלא דא"כ אמאי מסתפק בדף ו' אי כיפרו, הא לישנא דלא עלו לשם חובה משמע דלא כיפרו. ואפשר לאמר דזהו רק עכשיו דמצינו שאשם שלא לשמו כשר וצריך אחר לכפרה הרי דהכפרה וכשרות הקרבן לא אגידי כ"כ שלא יתכן שלא יכפר ויהיה כשר, ע"כ אני דנין גם לענין שוחט בשבת בדומה לזה דכיפר אלא שמביא אחרת לקיים מצות ההבאה, אבל ריש לקיש מתמה על עיקר הדבר איך יתכן בקרבן שבא לכפר שיהיו בו שני ענינים נפרדים

, ומיהו איכא למידק דבמנחות דף ד' חידש לן רב דמנחת העומר שקמצה שלא לשמה פסולה הואיל ובאת להתיר ולא התירה וכן אתה אומר באשם נזיר ואשם מצורע, ואמרינן שם דמודה רב באשם גזילות ואשם מעילות דלא אמרינן הואיל ובא לכפר ולא כיפרו משום דאשכחן עולת יולדת דהיא מכפרת ובאה לאחר מיתה, הרי דאפשר למכפר שיהיה כשר ולא יכפר. ופירש רש"י דחטאת יולדת באה להכשיר ומדחטאת להכשיר עולה לכפר. ויש להבין במה נחלקו רב וריש לקיש בסברותיהם, דריש לקיש אמר כאן בזבחים לר"א מודינא לך בעולה דאתא לאחר מיתה דהאשה שמתה וכו', אשם דלא אתא לאחר מיתה מנא לך, הרי דלא סבר כרב, דאל"כ מאי קושיא היא זו, הא כיון דעולת יולדת במקום חטאת עומדת, וכמו שרב דן להכשיר אשם גזילות ואשם מעילות שלא לשמו משים דמצינו מכפר שבא לאחר מיתה בעולת יולדת, ה"נ ידון ריש לקיש, ואולי י"ל דרב סבר כרשב"י דיולדת חוטאת היא ור"ל סבר כרבנן ואין עולת יולדת בכלל מכפרין

אמנם מה שמביא כ"ג נ"י ראיה מעולת יולדת שבאה לאחר מיתה דהוא לקיים מצות ההבאה לא זכיתי להבין דלא מיבעיא לרבנן לא דמי עולת יולדת כלל לחטאת, ואפילו לרשב"י וכרב כנ"ל הרי ע"כ מה שבאה לאחר מיתה הוא לא מטעם מצות ההבאה, דהמ"ע שהמוריש חייב אינה עוברת בירושה ליורשיו, ומה שהיורשים חייבים להביא הוא מטעם שזכה המזבח בעולתה ויפה כח מזבח, והרי למ"ד דשיעבודא לאו דאורייתא אין היורשין חייבין אלא א"כ הפרישתה מחיים, הרי דהוא בגדר שיעבודא, ואינו כדי לקיים מצות ההבאה, והר"ז דומה להגוזל ומאכיל את בניו אם הניח להם אחריות נכסים דמחזירין, לא משום דמצות ההשבה שהיתה על אביהם עברה אליהם, אלא משום שיעבודא

עוד אפשר לדייק על סברת מרן הג' נ"י דבריש כל התדיר מתרצינן סתירת הכתובים בחנוך הלוים שכתוב אחד מקדים חטאת וכתוב אחד מקדים עולה, ואמרינן דכאן לדם חטאת שמכפר וע"כ הוא קידם לדם עולה, וכאן לאיברי עולה שהיא כליל וע"כ קודמין לאימורי חטאת, ואם איתא כסברת כ"ג נ"י מ"ט לא מוקמינן אידי ואידי בדם חטאת וכאן בדם חטאת שמכפרת, וכאן בדם חטאת שאינה מכפרת כגון חטאת שאינה באה אלא לקיים מצות ההבאה וכגונא דהאי תוספתא שאנו עסוקין בה, וע"כ דם עולה קדים, ואי דא"כ פשיטא מאי קמ"ל, י"ל דהו"א דם חטאת קודם שכן שם חטאת מכפר או דאתיא מכח מכפר, ויש לדחות ראיה זו בנקל. ואכן עפ"י סברתו דכ"ג שליט"א היה אפשר לכאורה לישב קושית התוספות במנחות ד' על הספרא דיליף מקרא דמת הוא אין יורשין מביאין חטאתו והקשו התוספות ל"ל קרא הא הלכתא גמירא לן דלמיתה אזלא וכתבו דאסמכתא בעלמא הוא, ואולם לפי סברתו איצטריך לאופן כזה די"ל דמההלכה לא נשמע אלא בחטאת מכפרת דאין כפרה למתים, אבל היכא שכבר נתכפר החטא ע"י אחרת וזו אינה באה אלא לקיים מצות ההבאה לא הוה ידענא דמתה, ואיצטריך קרא, ואי מקרא הו"א דקרא איירי דוקא בחטאת מכפרת, ויש לדחות. ולכאורה יש להעיר בהא דחטאת ששחטה בשבת איך כיפר לרבי יהודה דאמר המבשל בשבת בשוגג וכו', הרי הבשר אסור באכילה, וקי"ל כהנים אוכלים ובעלים מתכפרין וא"כ איך כיפר דהא לא יאכלו הכהנים הבשר, ויש לישב בפשיטות וק"ל, וכן יש לישב עפ"י דברי התוס' בפסחים נ"ט ע"ב ד"ה יכול נטמאו וכו', **(צ"ע מפני מה לא הביאו שם התוס' ראיה מפורשת דהיכא דאין הבשר ראוי לאכילה מה"ת מתכפרין הבעלים אף דאין הכהנים אוכלים, מהא דזבחים כ"ו ע"ב אמר שמואל פסול בשר אבל בעלים נתכפרו, ואילולא הא דזבחים כ"ו וכן אילולא דבריהם ז"ל היה נראה לכאורה לישב בפשיטות דדי שיהיה הבשר ראוי לאכילה מה"ת ולא שהאכילה עצמה מעככת, וע"כ א"ש בפסחים נ"ט דהתם הא לא הוקטרו אימורין ולא נעשה הבשר ראוי לאכילת כהנים, משא"כ בנטמא הבשר דאיירי שנטמא אחר שהוקטרו אימורין, ואפשר דלא מסתבר לאמר כן דהלשון והחלב קיים משמע שעדיין לא הוקטר, ויש לעיין עוד.)** וכן יש לעורר קצת מהא דמנחות דף ה' דילפינן מן הבקר להוציא את הטריפה, ל"ל קרא, הא אמרינן בזבחים צ"ז וש"מ דהוקשו כל הקרבנות זה לזה בקרא דזאת התורה, וכמו דאמרינן מה חטאת שמקדשת בבלוע וכו' וא"כ כיון דחטאת טריפה אי אפשר דהא כתיב ואכלו אותם אשר כפר בהם כהנים אוכלים וכו' דאכילה מעכבת הכפרה נקיש שאר זבחים לחטאת, ול"ל קרא להוציא את הטריפה, (ואולי יש להעיר מהא דאין דנין אפשר משאי אפשר וד"ל), ובשלמא לריש לקיש דחצי שיעור מותר מן התורה היה אפשר לטעות,