אור הישר (בכורות) יא

ע"ש, משמע דחתול לכו"ע חיה היא, ונ"מ למוכר או מקדיש כל חיה שברשותו, וכדתניא בתוספתא פ"ה דכלאים במחלוקת ר"מ וחכמים אי כלב הוא חיה או בהמה, וכן למוריש או נותן כל חיה, או כל בהמה, וע' ברמב"ם ור"ש ספ"ח דכלאים

ובאמת נקטו נ"מ אלו רק לדוגמא, והו"מ למימר דנ"מ נמי לנודר מכל החיות, אי כלב בכלל ואסור להניחו לשמירת ביתו, או לשנים שהיו מהלכין בדרך וראו מרחוק מין בריה, ואמר אחד הריני נזיר שזה חיה, וחבירו אמר הריני נזיר שבהמה היא, ונמצא שהוא כלב, כדתנן כה"ג בנזיר דל"ד, והשתא נ"מ מי מהם נזיר, ולכל אחד ממחלקת ר"מ וחכמים, הוי אידך בקרבן נזירותו כמכניס חולין לעזרה, וע' בירושלמי ספ"ב דבכורים

, וכל הנ"מ דגבי כלב שיש בין חיה לבהמה, איכא נמי גבי חתול, ומסוגיין משמע דלכו"ע הוי חתול מין חיה כנ"ל, וכן אמרינן בהדיא ר"פ במה בהמה ע"ש, והנה חתול זו היא שונרא כדאמר בברכות דנ"ו ע"ב, הרואה חתול בחלום באתרא דקרו לה שונרא נעשית לו שירה נאה, שינרא נעשית לו שינוי רע ע"ש, וכן אמרינן בב"ק ד"פ ע"ב, אתא שונרא קטעיה לידא דינוקא, נפק רב ודרש חתול מותר להורגו ע"ש, וכ"מ בשבת דע"ה סע"ב וברש"י שם ד"ה כיון דחלשא ע"ש, ולפ"ז יל"ד בע"ז ד"ל ע"ב, דת"ר מים שנתגלו לא ישקה לא בהמתו ולא בהמת חבירו, ופריך והתניא אבל משקהו לבהמת עצמו, ומשני כי תניא ההיא לשונרא, ופירש"י דשונרא לא מזיק ליה ארס כו' כדאמר בפסחים דקי"ב ע"ש, הרי דקרי לה לחתול בהמה, ולפי הנ"ל לבד דנאיד מלשון הכתוב, ונ"מ טובא בזה בין חיה לבהמה כנ"ל, הלא אחרי דתני בברייתא בלשון בהמה, בע"כ דלא מיתוקים בשונרא, דא"כ הוה ליה למיתניא בלשון הברייתא חיה, וצ"ע כעת

תוד"ה הדולפנין פרין ורבין מבני אדם כן גרסת הקונטרס, וכן מוכח בתוספתא פ"א דקתני ויולדין ומגדלין מבני אדם וע' בשטמ"ק, אמנם בתוספתא שלפנינו הגרסא הדולפינין מולידין ומגדלין כאדם ע"ש, הרי דנשתנית הגרסא בין יולדין למולידין, וברש"י הגרסא מבני אדם, וכ' נמי שאם בא אדם עליהם [צ"ל עליהן מתעברות הימנו ע"כ

והנה בכל חידוש התוספתא בבכורות הנ"ל, נלע"ד עפ"מ דתניא בתוספתא דכלאים פ"ה, כלב כופרי מין חיה כו' שאין בהמה טהורה יולדת מן הטמאה כו' ולא אדם מכולם ולא כולן מן האדם ע"ש, והשתא שפיר אשמעינן הכא דדולפנין פרים ורבים מבני אדם, וממילא מובן דהא דאמרינן בסמוך, כל שתשמישו ועיבורו שוה יולדין ומגדלין זמ"ז, הוא חוץ מאדם ודולפנין, ואפשר דזהו שמדגישים רש"י ורגמ"ה על הבהמות, וכ"כ התוס' לעיל ד"ז ע"א בד"ה חוץ, דדולפנין לא הוו בכלל חיה ובהמה, רק בכלל בני אדם דבני ימא נינהו ע"ש, וכ"מ להדיא בתו"כ פ' שמיני פרק ד' פרשה ג' דבכלל ויהי האדם לנפש חיה הוו נמי דולפנין, ושם נקראו סילונית, וגרסת הראב"ד שם סירונית, ובהגהת הגר"א ז"ל הסרני ע"ש [ובמעשה טוביא חלק עולם הקטן פ"ט, במקום שהביא שם דפעם ימצא בצורת איש ופעם בצורת אשה, נראה כגרסת הראב"ד והגר"א ע"ש] ופלוגתא דתנאי היא שם אי מטמא באהל, ומאן דס"ל דאיני מטמא, משום דאית ליה מיעוטא דקרא וע"ש בראב"ד והתוה"מ ובחינוך ומנ"ח מצוה ר"י ורי"א, אמנם פלוגתא דת"ק ור' חנינא בן חכינאי לפי גרסת הגר"א בתו"כ שם, אין לה שום שייכות לפלוגתא דר' יוסי ורבנן בכלאים פ"ח מ"ה לענין אדני השדה אי מטמא באהל ע"ש, דהתם טעמא דר' יוסי משום דכתיב וכל אשר יגע ע"פ השדה בגדל ע"פ השדה כדאמר התם בירושלמי ע"ש

, תוד"ה תרנגולת כו' זה לוז של שדרה, ממנה עתידים מתים להחיות לעתיד לבא ע"כ, ע' ב"ק דט"ז ע"ב תוד"ה והוא

ע"ב תוד"ה אחד לשלש ומאי נהו עז מחתול כו', למ"ד מין חיה עמש"כ בחידושי לעיל בסמוך בארוכה

, אם אמרתי לבאר כל חמירא בהגדת סבי דבי אתונא אשר לפנינו, היה צריך חבור מיוחד, ותוכן ספרי זה יעיד על עצמו, כי לא אל הגדות כוננתי בו אשורי, וכבר קדמו רבנן קמאי דקמאי בהגדה זו המפליאה עין כל רואה, וכ"א יענה ויאמר לפי השגתו והבנתו, אולם לא תהיה תפארתי על דרך החבור, אם אעבור בשתיקה לגמרי על הגדה נפלאה כזאת, ולכן אעירה ואדברה רק במאמר אחד, אשר עצם דרישת סבי דבי אתונא מר' יהושע בן חנניא מוקשה ביתר שאת, דאמרי ליה אימא לן מילי דכדיבי, אמר להו הוה ההוא כודניתא דילידא, והוה תלי ליה פיתקא, וכתב ביה דמסיק בבי אבא מאה אלפי זוזי, אמרו ליה וכודניתא מי ילדה, אמר להו הי ניהו מילי דכדיבי ע"כ, והוא ענין מתמיה מה ראו על ככה לדרוש ממנו שיאמר להם דבר שקר, האם זהו מדרך הנימוס לחוקרים ומתפלספים בעיון נמרץ בסוד חכמים ונבונים כאלו, לבקש בפה מלא מן המתוכח שיאמר להם שקר, ואחרי אשר היה כממלא בקשתם, השיבו הם, וכודניתא מי ילדה הלא שקר הוא, ומה הגיע אליו לבדות דוקא שקר כזה, ואיך מלאו לבו לעבור על מדבר שקר תרחק, ומדוע לא פחד לבבו אולי לשונם יחליקון מראש, בדרישה כזאת להתגולל ולהתנפל עליו אח"כ בטענת עבירת השקר, ובזה גופה יהיה כמנוצח

ולזאת לדעתי הדלה היתה להם דרישה זו עצה עמוקה למען הכשילו, בראותם חריצותו הנפלאה עד שבשום אופן לא יוכלו לו, ע"כ חשבו מזימות לדרוש ממנו דברים שהוא ג"כ נגד הטבע, לכל גבר חכם בעוז אמת לאמתו, לבדות דבר שקר, באשר כי רעיונותיו תמיד למטרת האמת, ואף אם על אפו ועל חמתו יהיה מוכרח לאמר שקר, יסדר מתחלה איזה שקר יבדה, ובאיזה אופן תצא מפיו, ואחרי כל אלה רק אז תצליח