אור הישר (בכורות) קז

יסתעף הדבר באופנים שונים לפי השיטות בספיקא דאורייתא ובחולין שנב"ע

ובענין חטאת בהמה מספק במחוכ"פ, יש לי עוד הרגש אחד אבל משום שלא נתחוור לי עוד נמנעתי מלכתבו

ובמה שהעלינו לעיל דלמ"ד ספיקא דאורייתא לחומרא, אלמלא דרשת ר"י בר"י הו"א צריכה קרבן ואין לה תקנה משום דחולין בעזרה דאורייתא, עדיין בעיא עיונא טובא, דלכאורא הרי אין כאן איסור שחיטת חולין בעזרה דהא זו היא מליקה ואיננה בכלל שחיטה וקי"ל הנוחר והמעקר חולין הר"ז מותר בהנאה (ירושלמי סוף פ"ד דנזיר). וכן כתב רש"י ז"ל בכריתות דף ו' ושם דף כ"ו דמליקה דחולין איננה בכלל שחיטת חולין בעזרה, אכן דברי רש"י צ"ע דבפסחים כ"ח משמע מדבריו דהוה בכלל חולין שנב"ע ועיי"ש

והרמב"ם משמע ג"כ שדעתו כך שהרי כתב בהלכות מחוסרי כפרה פרק א' הלכה ז' חטאת העוף הבאה על הספק נשרפת שמא אינה חייבת ונמצאת חטאת זו חולין בעזרה ואסורה בהנאה עכ"ל. ועיי' ג"כ בפי"א משנגות

) ונמצא לפ"ז דלדרשא זו דר"י בר"י מ"ד דספיקא דאורייתא מה"ת לחומרא מוכרח לסבור דמליקה בכלל חולין שנב"ע, דאל"כ הדק"ל למה לן קרא דהא אף בלאו קרא חייבת מספק עשה וספק איסור אין כאן מה"ת

ולכאורה דעת הרמב"ם בזה מופרכת מברייתא מפורשת בירושלמי דנזיר סוף פ"ד דהנוחר חולין בעזרה הבשר מותר בהנאה, וגם הרמב"ם סותר א"ע דהוא פוסק בפ"ב משחיטה דהנוחר חולין בעזרה הבשר מותר בהנאה

ומצאתי להגאון ד' אברהם משכיל לאיתן ז"ל בהגהותיו להרמב"ם (דפוס ווארשא) שמעורר בזה ומציין לעיין בשו"ת פנים מאירות, ומה אעשה ואין ספר זה תחת ידי, ולא עוד אלא שהגאון ז"ל מוסיף להקשות מנזיר כ"ט דמשם משמע דלא כהברייתא דירושלמי הנ"ל

ואולם נ"ל דמנזיר כ"ט אין קושיא בהחלט כלל, דהא דאמרינן שם דריש לקיש סבר דאין שחיטה לעוף מה"ה וחולין בעזרה לאו דאורייתא, אין ראיה דסבר סתמא דגמרא דמליקה דחולין בכלל שחיטה, אלא דהא מלבד האיסור דשחיטת חולין בעזרה, הרי יש איסור אחר דהכנסת חולין בעזרה וסברת הגמרא כאן דהוא דאורייתא וע"כ הוצרכו לאמר דלר"ל לאו מדאורייתא הוא, אף דהוא עכ"פ מכנים חולין בעזרה בתורת קרבן, ולשון הגמרא שם הוא לא דחולין שנשחטו בעזרה לאו דאורייתא אלא דתולין בעזרה לאו דאורייתא ומתפרש ברוחא על הכנסת חולין בעזרה, ולעולם לא נגעו כאן כלל משום שוחט חולין בעזרה. אכן מר"י בר' יהודה יש ראיה דסבר דהוא בכלל שוחט חולין בעזרה דהרי אומר שיש כאן שני איסורין באכילתה איסור נבילה ואיסור חולין שנב"ע. אולם לפי המסקנא הרי ר"י בר"י מדרבנן קאמר, ומדרבנן שפיר י"ל דגזרו במליקה דתולין אטו קדשים פסולין משום דמליקה היא עבודה בקדשים ויטעה הרואה ויחשוב שעוף זה קדשים פסולין ואם נתיר בהנאה יבואו ליהנות מקדשים פסולים וזה שייך רק בעוף ובתורים ובני יונה ודוקא כשעושה מליקה שכיוצא בה נעשית בקדשי עוף, אבל לא בנוחר ומעקר בין בבהמה בין בעוף, ומה שיש לדקדק בדברי ר' יוסי כבר נתבאר לעיל

ולפום ריהטא נראה דהלכה זו במחלוקת היא שנויה בירושלמי דנזיר סוף פ"ד דאיתמר התם ר' אחא ר' אימי אומר ר' יוסי בן חנינה שאל מליקת העוף שלו מהו שתאכל, עד דאת שאל לה למליקת העוף קשיתה לשחיטת העוף תמן ספק אחד, וכאן שני ספקות הוא, אמר רבי מני ואפילו הכא ספק אחד הוא כהדא דתני הנוחר והמעקר אין בו משום שחיטת חולין בעזרה רבנן דקיסרין בשם ר' יוסי בן חנינה אפילו ספק אחד אינו כמאן דאמר אין שחיטת העוף מחוורת מדברי תורה עכ"ל. הרי לן דלחד מ"ד אף אם שחיטת עוף מה"ת ונמצא דמליקה עושה נבילה ואינה מתרת באכילה כלל, מכ"מ סבר דיש כאן משום שחיטת חולין בעזרה, ודבר זה צריך טעם

, ובהשקפה ראשונה י"ל דלמדה מברייתא דתורת כהנים פרשת ויקרא הובאה בתלמודא דידן בקידושין נ"ז ע"א כי ירחק ממך המקום וכו' בריחוק מקום אתה זובח וכו' פרט לחולין שלא ישחטו בעזרה וכו' מנין לרבות את החיה וכו', מרבה אני את החיה שהיא בשחיטה כבהמה, ומנין לרבות העופות ת"ל ושחטו, ושחט אותו, ושחט אותו עיי"ש, ועיי' בפירש רש"י ז"ל שכתב דהוצרך קרא בעוף משום דאין שחיטתו מפורשת בתורה כשחיטת חיה עיי"ש, וכונתו דאל"כ קשה למה צריך קרא כלל בעוף, מ"ש מחיה

, ואפשר דהאי מ"ד הנ"ל בירושלמי לא היה מפרש כך דהוא נראה דוחק בעיניו, ועוד דסבר דעוף ג"כ מפורש בתורה בהיקש דושפך וכסה שהוקש לחיה ועיי' חולין כ"א, ורמב"ם פ"א מהל' שחיטה הלכה א'), אלא דכונת הספרא היא מנין לרבות עוף למליקה, ואפשר דלא היה גורס כגרסתנו מרבה אני את החיה שהיא בשחיטה כבהמה אלא מרבה אני את החיה שהיא בשחיטה (בלבד), כלומר שאין בה אופן אחר להתירה באכילה משא"כ בעוף שיש לו מליקה שמתירת כשהוא קדשי מזבח, ואולי דבר זה יתפרש על הדרך שאמרו בזבחים ק"ז דאיצטריך קרא למעט מליקה בחוץ שאינו חייב עליה דהו"א ומה שחיטה דעוף שאינה מכשרת בפנים חייב עליה מליקה שמכשרת בפנים לא כש"כ, ואף כאן הוא על דרך זו שמרבה הכתוב מליקה דחולין משום דהיא מכשרת בקדשים ונמצא עושה לחולין מעשה קדשים בעזרה, ואין להשיב דהא בכתוב נאמר ושחט אותו ומזה למדנו לעוף וא"כ שחיטה כתובה ולא מליקה, אין זו פירכא דהוא על דרך באם אינו ענין שהוא מן