אור הישר (בכורות) קו

מזה כשנגיע לעיין ביסודי תושבע"פ), ב) מה זה שאמר שאין ללמוד משם דשם הוא רק ספק איסור אחד דחולין בעזרה, וכי איזה ספק יש שם, הלא א"ת שנעשה כהלכתו יש לו דין קדש ודאי לכו"ע, ואפילו אם נודע לאחר שחיטה וזריקה שלא חטא, הבשר נאכל, אף דכאן הרי איגלי מילתא למפרע שלא היה צריך קרבן, משום דעל ספק הוא בא כיפר ספיקו והלך לו, ואין כאן דחית ספק איסור כלל באכילתו, ואם יש כאן דחית ספק איסור הרי הוא בשחיטתו, ולרבי מאיר דסבר שאם נודע עד שלא נשחט תצא ותרעה בעדר וכן למ"ד דאף אם נודע קודם זריקה הבשר חולין, הרי דכ"ז שלא קרב כהלכתו עדיין הוא ספק קדש ושפיר שייך דחית ספק איסור בשחיטתו אבל לא באכילתו, וכן קשה כיון שלר' יוסי בר"י נתרבתה חטאת העוף מהיקש דא"ת הרי היא כמו א"ת, כלומר שיש לה דין ודאי קדש לאחר מליקה והזיה וא"כ מפני מה לא תאכל, דאין כאן דחית ספק איסור כלל, וע"כ ההסבר הוא דהן אמת שמצינו שא"ת נאכל ואפילו אם נודע לאחר שחיטה וזריקה, אבל זהו לא משום שנתנה עליו תורה דין ודאי קדש, אלא להפך דממה שאמרה שהוא נאכל אנו דנים שיש עליו תורת קדש ודאי, וחייבין על נותר שלו כרת וחטאת ואנו אומרים מאחר שדחתה בו תורה ספק איסור אכילה ג"כ, שאינו מעכב הקרבן, דהכפרה סגי בשחיטה ובזריקה, הרי עי"ז החזיקתהו בודאי קדש כשנעשה כהלכתו, אבל אין ללמוד ממנו לחטאת העוף בספק, דנ"כ דחתה תורה ב' איסורים עד שנאמר דמשום זה יש עליו תורת ודאי קדש, דאפשר דכאן רצונה להניח הדבר בגדר ספק ורק המליקה התירה דלא סגי בלאו הכי, אבל לא האכילה, דהניחתה בגדר ספק. ואולם לפי המסקנא דסתמא דגמרא דלרבי יוסי בר"י הא דאינה נאכלת הוא מדרבנן, דאין שחיטה לעוף מה"ת וחולין בעזרה לאו דאורייתא, באמת צריך להבין דבריו דמהו זה שאומר שאין ללמוד מא"ח שנאכלת, מה יש ללמוד משם ומה צריכים ללמוד משם. הלא גם שם אין ספק איסור דאורייתא באכילה, ואף בחטאת העוף כך, ואם דנלמוד משם דעכ"פ אין לרבנן לאסור אכילת חטאת העוף הבע"ס כמו שלא אסרו שם, זו היא משנה שאינה צריכה, דאיך יכולים לאסור שם בא"ת דהוא דבר המפורש בתורה להיתר כמו שנדרש בספרא פ' ויקרא מקראי דאשם נאכל, ואי דקשה בלא"ה להאי מ"ד ל"ל דרשא דאשם נאכל, דאמאי לא יאכל, הא חולין שנב"ע לאו דאורייתא, ואין לאמר דאיצטריך לאמר שמחוייב לאכל דהו"א דכיון שהוא ספק חולין אינו מחוייב לאכלו, דא בורכא, דמהכ"ת דאין מצוה לאכלו מספק, ואי דלהאי מ"ד דקיימינן הכא ספיקא דאורייתא מה"ת לקולא והוה אמינא כיון דהוא ספק קדש ספק חול אין כאן חיוב מ"ע באכילתו דספיקא לקולא, ואיצטריך קרא, גם זה יהיה הבל ופטפוט, דמאחר שצותה תורה להקריב קרבן זה אין אתה יכול לאמר לקולא שהוא ספק קדש ספק חול ויהיה א"כ מותר לזרים מן הספק, ואינו קרבן כלל, אלא דספק באופן זה לכל הדעות לחומרא מה"ת, וכי תעלה על דעתך שחטאת העוף הבאה על הספק מותר למעול בה מה"ת משום שהיא ספק קדש וספיקא דאורייתא לקולא מה"ת, דזה הבל. והרמב"ם ז"ל עצמו הוצרך להשמיענו שהמקריבה בחוץ אינו חייב אשם תלוי משום דלא איקבע האיסור שלה אבל מכ"מ ספיקה בודאי לחומרא מה"ת. ועיי' פי"ט ממעה"ק וכריתות דף כ"ב), וא"כ נחזור לדקדוקנו דלמ"ד הנ"ל ל"ל קרא דא"ת נאכל, אלא דג"ז פשוט דבאמת לא דרשו בספרא על א"ת שלא נודע שלא חטא שנאכל, אלא על שנודע לאחר זריקה שלא חטא ולהא איצטריך קרא דהו"א דנעשה חולין למפרע ואין מצוה לאכלו, ואין בו דין נותר וקדש פסול כלל, אם נטמא אח"כ או יצא וכדומה. באופן שקשה להבין דברי ר"י בר"י לפי המסקנא, ומלבד זה קשה להבין איך יאסר מדרבנן הא הוא רק ספק נבילה מדרבנן וספק דרבנן משום חולין בעזרה והלא קי"ל ספיקא דרבנן לקולא, ואולי נלמד מכאן דבר חדש דהא דספיקא דרבנן לקולא הוא דוקא בספק איסור אחד אבל אם יש על חתיכה ספק ב' איסורין דרבנן הוא לחומרא, ואף דלא דמי לספק ספיקא לאיסור בדרבנן דלכמה פוסקים הוא לחומרא, מכ"מ גם בזה החמירו רבנן, והוא כמו דלפי ההו"א דר' יוסי מדאורייתא קאמר דאינה נאכלת ע"כ חלקנו בין ספק איסור אחד לספק שני איסורין

ויש להסתפק לדעת הרמב"ם ז"ל דספק מה"ת לקולא מהו הדין בדבר אחד שיש בו שני ספיקות של שני איסורים אם הוא לחומרא מה"ת, ואמנם יש לחלק מהא דר' יוסי בר' יהודה לפי ההו"א דגמרא, וכן מהא דאשכחן ביבמות דף ח' ע"א, התם תרי איסורי הכא חדא איסורא עיי"ש, דהתם שאני, דכשאנו מבקשים ללמוד קולא בדאורייתא בהיקש או בבמה מצינו ממה שהקילה התורה במקום אחד שפיר יש להשיב מה להתם שכן שני איסורים, אבל בספק דאורייתא להרמב"ם שיש לנו כלל גדול שספק לקולא. מאין הרגלים לחלק בכך. ואולי כיון שהמקור שממנו נלמד כלל זה אינו מדבר אלא באיסור אחד אינך יכול לרבות אלא כיוצא בו, דהיינו ספק איסור אחד אבל לא ספק שני איסורין דחמור יותר, אלא דא"כ יקשה מפני מה ספק כרת ג"כ לקולא מה"ת היכי דלא איקבע איסורא, הא הוא ג"כ חמור, ויצטרך לאמר שהרמב"ם למד כללו מספק חלב דחתיכה אחת שאינו צריך כפרה משום דספק לקולא מה"ת והתם ספק כרת, ובלא"ה י"ל דשני איסורין חמירי מכרת, וזכר לדבר שיטת הראב"ד ז"ל ששוחטין לחולה בשבת דמוטב לעבור על איסור אחד חמור מלעבור על איסורים הרבה קלים, ועפי"ז נוכל לאמר דאין ללמוד מספק חלב (אם זהו מקורו של הרמב"ם) לספק שני איסורין, וקצת זכר לדבר הוא דאין עשה דוחה תרי לאוין, אף דלדעת הר"ש מקינן ז"ל בספר הכריתות המסקנא היא דעדול"ת שיש בה כרת (ס' הכריתות סי' קס"ג), ולכאורה יש לפשוט דאף שני איסורין מה"ת לקולא מהא דיבמות ל"ג ע"ב מתקיף לה רב אשי מידי חטאות קתני או לאוי קתני