אור הישר (בכורות) קה

דאיקבע החיוב וכגון בשתי נשים שילדו אחת ילדה מין שחייבין עליו קרבן ואחת הפילה מין שאינו מחייבה בקרבן, ונפל ספק ביניהן, (או אפשר דבזבה שראתה ב' ראיות דומה לאיקבע חיובא ואיסורא ויש לפקפק בזה), (ובהוחזקה מעוברת לא שייך לכאן כלל דהיא מביאה קרבן ודאי, עיין נדה כ"ט), אבל לא באופן שהוא ספק השקול, ואיצטריך היקשא מאשם תלוי שמביאה על על הספק, וממילא למדנו דספיקא לחומרא ואסורה מה"ת בקדשים ובמקדש דאל"כ לא היתה חייבת קרבן, ואי דמה לא"ת שכן איקבע איסורא בחתיכה אחת משתי חתיכות, הא אין משיבין על ההיקש, ונמצא דההקיש מוכרח לבוא, ולא עוד אלא שבלי הלמוד מא"ת הייתי אומר שלא רק שאינה חייבת אלא שאסורה להביא קרבן מספק, דכיון דמותרת בקדשים ובמקדש משום דספיקא דאורייתא מה"ת לקולא, הרי היא פטורה מקרבן, ואם תביא קרבן הרי יהיה חולין בעזרה, וכן למ"ד דספיקא דאורייתא מה"ת לחומרא ג"כ ניחא דאע"ג דלדידיה היתה צריכה קרבן מספק להכשירה, מכ"מ הרי יש כאן ספק חולין בעזרה ולדידיה ספיקא דאורייתא מה"ת לחומרא, והייתי אומר דצריכה ואין לה תקנה, וכמו שאמרו בנזיר ממורט (נזיר מ"ו), אלא דלפ"ז יתחייב דמ"ד דספיקא דאורייתא מה"ת לחומרא מוכרח לסבור דחולין שנשחטו בעזרה מה"ת דאל"כ הדק"ל, ל"ל קרא הא בלאו היקשא דא"ת היתה צריכה להביא, וחשש דחולין בעזרה אין כאן

וצריך להוסיף עוד דלמ"ד דספיקא דאורייתא מה"ת לחומרא מוכרח לסבור דמליקת חולין בעזרה יש בה משום שחיטת חולין בעזרה דאל"כ חזרה הקושיא למקומה, דבשלמא למ"ד דספק מה"ת לקולא י"ל דאע"ג דבלי ההקש לא היה כאן איסור דאורייתא אם תביא קרבן מספק אם נאמר דמליקת חולין לא שייך בה חולין שנב"ע, אבל לא הייתי יודע דצריכה להביא קרבן, ושהיא מעוכבת מקדשים וממקדש, משא"כ למ"ד דספיקא דאורייתא מה"ת לחומרא, דבלאו האי קרא הוה ידענא דאסורה בקדשים ובמקדש וצריכה קרבן להכשירה, ואי ס"ד דמליקה לאו בכלל שחיטת חולין בעזרה הרי ודאי יכולה להביא קרבנה, דאין כאן חשש כלל, וקרא ל"ל

ואיכא למידק דהנה אף דדין זה דחטאת העוף הבאה על הספק הוא לאו דוקא באשה, אלא הוא הדין באיש מחוכ"פ כגון זב ומצורע שיש ספק בקרבן עוף שלו, מכ"מ לדרשת ר"י בר"י נצטרך להבין למה ריבתה תורה קרבן ספק דוקא לאשה ושממנה נלמד מאיש שהרי פרטה כאן ולנקבה להקיש ספק קרבן אשה היינו ספק יולדת לא"ת שמביא איש, והרי ההיקש איננו כ"כ פשוט, דמה דמקיש כאן זכר ונקבה, וכי אין אשה ג"כ מביאה א"ת, הלא טפי הוה לו לרבות בריבוי סתמי שחטאת העוף באה על הספק, וי"ל דאי הוה כתיב קרא סתמא הייתי אומר דדוקא לאיש עשתה תורה תקנה אף דיש כאן ספק איסור (למ"ד חולין בעזרה דאורייתא, ושמליקה בכלל), דהוא צריך הכשר יותר מאשה, משום דאם הוא כהן הרי יש עליו מצוה לעבוד במשמרתו, ואף אם איננו כהן, הרי עכ"פ חייב בקרבן פסח ואינו יבול להקריבו כשהוא מחוסר כפרה מספק, ואפילו אם הוא בדרך רחוקה מירושלים, הרי עכ"פ מחויב לעלות לרגל לירושלים וממילא מתחייב בפסח (ועיי' תוס' פסחים דף ג' ע"ב בעובדא דר"י בן בתירא, והבן דאין כונתם שמי שאין לו קרקע פטור מפסח, אלא שפטור מראיה וממילא פטור מפסח מטעם שהוא בדרך רחוקה, ויש מי שלא הבין כך,) משא"כ אשה שאינה חייבת בראיה, ואם כי יש שיטה בירושלמי דחגיגה פ"א, שאין אשה פטורה אלא מקרבן ראיה, אבל חייבת בראית פנים בעזרה, לא קי"ל הכי אלא דלגמרי פטורה, ואי דחייבת בהקהל, וצריכה לבוא בעזרה כדי לשמוע, הרי אף שהיא מחוסרת כפרה יכולה להטהר ולבוא לעזרת נשים ולשמוע, דאין מחוסרי כפרה משתלחים מעזרת נשים (כלים פ"א משנה ח'), ואי דחייבת בשמחה וצריכה לאכול שלמים דאסור למחוכ"פ, הרי קי"ל כאביי דאשה בעלה משמחה ויהיה לפי הסבר זה סיוע לדעת דש"י והראב"ד ז"ל דלא כהתוס' והרמב"ם ז"ל, דאינו צריך להאכילה שלמי שמחה אלא להעלותה לירושלים בלבד ולשמחה אתו (ועיי' רמב"ם פ"א דחגיגה הלכה א'), ואף אם תמצא לאמר דהלכה כרמב"ם ותוס' דהוא צריך להאכילה בשלמי שמחה, ג"כ אין החיוב עליה, אלא החיוב הוא עליו להאכילה אם היא רוצה לאכול, אבל אין עליה מצוה לאכול, ואי דצריכה להביא פסחה וא"א לה כשהיא מעוכבת כפרה, י"ל דר"י בר' יהודה, וכן כל הדורש היקש זה, יסבור דנשים בראשון רשות, ואי דאם יש עליה חיוב חטאת עולה או אשם אינה יכולה להקריב, תקריב ע"י שליח, דהא קי"ל הערל והטמא משלחין קרבנותיהם, ואי משום סמיכה הא קרבן נשים אינו צריך סמיכה, משא"כ באיש דשייכי כל הני וחסה עליו תורה ועשתה לו תקנה ולא חששה משום האיסור דחולין בעזרה

אולם כ"ז אינו אלא בדרך מו"מ דלפי מסקנא דגמרא סבר ר"י בר"י חולין בעזרה לאו דאורייתא ונפל כל היסוד דשוב אין טעם לאמר שעשתה תורה תקנה לאיש יותר מלאשה דאין כאן משום תקנה, דבלאו קרא הרי לא היה כאן דבר המונע מהבאת הקרבן, דחולין בעזרה לאו דאורייתא, וע"כ דהא דאיצטריך קרא הוא משום דהו"א דפטורה לגמרי משום דספק מה"ת לקולא וכמבואר לעיל, ומלמדנו דחייבת דספק זה לחומרא, וא"כ גם בסתם הי' יכול ללמדנו דבר זה, דמהיכן תהיה סברא לחלק שהחמירה תורה באיש יותר מבאשה בספק כזה, ויש להסביר ההרגש הנ"ל בגוף ההיקש בפנים אחרים, ודי בזה

ודע דהרבה יש לדקדק בדברי ר"י בר' יהודה במה שהוא אומר שאין חטאת נאכלת כמו אשם תלוי משום דשם רק איסור אחד וכאן שני איסורין. א) יש לעורר מהכלל דאין היקש למחצה ואכמ"ל, (ואי"ה ידובר