אור הישר (בכורות) קד

לא מצינו שבא על הספק חוץ מאשם תלוי עיי' נדה דף ע' וברמב"ם הלכות מחוסרי כפרה פרק ה', הלכה ט'), או באופן שאפשר שיתנה שבשני צדדי הספק לא יהיה חולין בעזרה (ועיי' לדוגמא בנזיר דף נ"ז ועיי' פסחים דף פ"ח, ותוס' קידושין דף נ"ה ע"ב ד"ה ודילמא וש"מ)

וראוי להתבונן אף בלי היקש זה מפני מה הייתי אומר שאינה מביאה חטאת העוף על הספק, ואם משום דלמדנו בג"ש מצות מצות מה להלן דבר שחייבין על זדונו כרת ועל שגגתו חטאת ועל ספיקו אשם תלוי להוציא מעילה וקרבן עולה ויורד (כריתות כ"ב עיי"ש), הרי זה לא שייך אלא לענין אשם תלוי, וכאן הלא ענין אחר לגמרי שאינה באה לכפר על ספק איסור שזדונו כרת, אלא להכשיר באכילת קדשים ובביאת מקדש, ואין לאמר דהיינו דנים מאשם תלוי שהוא בא לכפר על ספק חטא, ואעפי"כ אינו בא אלא על ספק שגגת איסור כרת שודאי שגגתו חטאת קבועה, וכש"כ כאן דאינו בא לכפר כלל אלא להכשיר (ואף לר"ש דיולדת חוטאת היא אינו חטא שמביאין על שגגתו חטאת, ועוד דלא שייך כאן כלל, דאם הוחזקה מעוברת הרי היא מביאה קרבן ודאי ובלא הוחזקה לא שייך כ"כ טעמו של ר"ש כמובן, ועיי' כריתות דף ב"ו ע"א ד"ה ולרשב"י וכו' כי מייתי קרבן לאישתרויי בקדשים ולא לכפרה). והרי שם שמיעטה התורה דאינו מביא א"ת, הרי אנו אומרים שאינו צריך כפרה כלל מספק, אבל כאן מאחר שלא מצינו שהתירה תורה ספק יולדת או ספק זב או זבה לאכול בקדשים ולבוא במקדש, הרי הם אסורים מספק וצריכים הכשר, ומהכ"ת שאינם מביאים קרבן

ומצינו לרבינו הגדול הרמב"ם ז"ל שכתב בפי"ח משגגות דרק חמאת העוף באה עה"ס משום שמחוכ"פ צריכים תקנה לקדשים ולמקדש אכל שאר חייבי חטאות וכגון מטמא מקדש ואוכל קדש באופן שאינם חייבים אלא מספק אינם מביאים קרבן משום חשש חולין בעזרה עיי"ש. וראוי לדקדק בדבריו ז"ל דמשמע שאלמלא חשש זה היו חייבים להביא חטאת מספק, וצריך להבין דהרי נתמעטו מג"ש דמצות מצות ונמצא דהתורה פטרתם, ודוחק לאמר דהוא נותן טעם מפני מה פטרתם התורה וחייבה במחוכ"פ, והנראה מדבריו דגזירת התורה הוא רק שאין מביאין אשם תלוי, דקרבן זה לא נתיסד בעבורם, אבל מכ"מ אם לא החשש דחולין בעזרה היו צריכים להביא חטאת מספק, אבל ראוי להתעורר לפי"ז בפלוגתת ר' שמעון ור' יוסי במשנה דכריתות דף כ"ז ע"א באכל אחד כזית אחד ואח"כ אכל אחר הכזית השני בשתי חתיכות דר"ש אומר ששניהם מביאים חטאת אחת בתנאי, ור' יוסי אומר אין שנים מביאים חטאת אחת דלית ליה תנאה, ומבואר לעיל דף ז' ע"ב דמודה ר' יוסי במחוכ"פ דהוא רק לאישתרויי בקדשים ובמקדש שמביאים באופן זה ונחלק רק בחטאת שבאה על חטא משום דבעינן ידיעה דכתיב או הודע אליו חטאתו, והנה הרמב"ם לא פסק כרבי שמעון ומשמע דסבר כרבי יוסי, והשתא קשה לן למה לו לאמר בספק מטמא מקדש דאינו מביא קרבן עו"י משום החשש דחולין בעזרה, תפ"ל דאינו מביא חטאת דבעינן ידיעה שנאמר או הודע אליו חטאתו, ודוחק לאמר דהאי קרא דוקא בחטאת קבועה דהתם כתיב ולא בקרבן עולה ויורד, וכן בעצם הדבר צ"ע דאם כל עיקר הטעם שאינו מביא על הספק אלא מחוכ"פ משום החשש דחולין בעזרה, א"כ למ"ד דחולין בעזרה לאו דאורייתא, אם הביא כשר ויזרק הדם, ואפשר דפסול מטעם הואיל ואמור רבנן לא ליקריב אי אקריב לא מרצי כדאמר רבא בזבחים ריש פ' כל הזבחים בענין אחר, וגם לפי שיטת רש"י וכן היא שיטת אמוראים בירושלמי דנזיר פ"ד שאין במליקת העוף משום חולין שנב"ע שפיר יכול להביא וחייב להביא אם הוא עני דקרבנו עוף, ועפ"כ יכול להביא מנחה דהחשש בזה הוא רק למ"ד דאף להכניס חולין בעזרה לשם הקרבה אסור מה"ת, והוא לאו כו"ע כמו שנתבאר בסימן ה' והקומץ יעלה על תנאי לשם עצים, אף אם יש איסור להעלות חולין על המזבח לכו"ע (ושם נתבאר ד"ז) אלא דבעשיר תליא בפלוגתא אם מטמא מקדש עשיר שהביא קרבן עני יצא (כריתות כ"ז), ואמנם הרמב"ם פוסק ד דלא יצא

ואפשר לחלק בין ספק במעשה לספק בדין, דאותם הספקות שפרט הרמב"ם בפי"א משגגות הם ספק בדין, ואולי כאן לא שייך סברת ד' יוסי. וכן יש לעורר בגוף הענין אם חייב מה"ת מאחר דלהרמב"ם ספיקא דאורייתא לקולא מה"ת, ואולי כללו הוא רק בספק במעשה, אבל לא בספק בדין דדמי לספק חסרון ידיעה שאינו מצטרף לס"ס, ולא נתחוור לי הענין לפי שעה. ולהלן יבואר יותר בס"ד בענין שנגעתי בו ברמב"ם פי"א משגגות

, ויש לי ספק עצום בשורש הדבר במה שעוררתי לעיל במשמעות הברייתא דר"י בר"י דאי לאו קרא הו"א שאינה מביאה על הספק דמהכ"ת, הרי הם אסורים בקדשים ובמקדש מפני הספק, ובפרט לשיטת הסוברים דספק דאורייתא מה"ת לחומרא, וידעתי שיש כאן ספק כנגדו והוא ספק חולין בעזרה, אבל הא תינח למ"ד דזה דאורייתא, אבל מה נאמר למ"ד דחולין בעזרה לאו דאורייתא, ועוד דהא במליקת חולין בעזרה יש ספק עצום, ומצינו לאמוראי בירושלמי דסברי דאין זה בכלל איסור שחיטת חולין בעזרה (ולהלן יתבאר יותר בזה בס"ד), ולפי שיטה זו הרי מאד יקשה לן דלמה לן ההיקש כלל, ועוד דלמ"ד ספיקא דאורייתא מה"ת לקולא תביא מספק ואי דיש כאן ספק שמא הוא חולין בעזרה, הרי אף אם ודאי דאורייתא ספיקי מה"ת להקל, אלא די"ל דלמ"ד דספק מה"ת לקולא לא היתה צריכה קרבן כלל דמספק היא מותרת בקדשים ובמקדש. וא"כ מיושבת הקושיא דלמ"ד ספיקא דאורייתא מה"ת לקולא הייתי אומר שאינה צריכה להביא כלל, דהוה ספק, אם לא באופן