אור הישר (בכורות) קג

חוץ, ממילא אינם אסורים בהנאה מה"ת, וע"י כך הושוו תלמודנו והספרא אליבא דר' יהודה וכנ"ל, אבל עדיין קשה מנ"ל לרבי יהודה דהמעוט הוא על אשם תלוי וחה"ע הבאה על הספק, הלא יותר מסתבר להעמיד המעוט על חולין שנשחטו בעזרה דדמיונן לקדש פסול רחוק מאד, ונותר דא"ת ודחטאת העוף הבא עה"ס תהיה מצותו בשריפה ככל נותר וככל קדש פסול, וצ"ל דמסתבר דקדש פסול דכוותיה קממעט דהא פרשה זו שדורש ר' יהודה מדברת בנותר, והיינו דמסתברא דקאי בנותר ממעט נותר, ואשכחן כה"ג כ"פ בתלמודא. או די"ל דמסתבר דקדש דכוותיה קממעט. וכן יש לדקדק מנ"ל דממעט א"ת דילמא ממעט רק חטאת העוף הבא עה"ס דאינו נאכל אף קודם שנעשה נותר, אבל א"ת הרי הוא נאכל כשנעשה כהכשר, ככל קדש גמור, וניחא טפי למעט חה"ע הבעה"ס מלמעטו, ויש לי בזה הרהורי דברים אלא שעדיין לא נתחוורו לי

ולפי מה שיתבאר להלן הנה רבי יוסי ברבי יהודה למד חטאת העוף שבאה על הספק בהיקש מאשם תלוי (נזיר כ"ט), ויתבאר דלדידיה אין חטאת העוף חלוקה מא"ת כלום, אלא שהיא אינה נאכלת מפני שיש בה שני איסורין, ולהמסקנא אף שני איסורין אין בה אלא מדרבנן, דסבר אין שחיטה לעוף מה"ת וחולין בעזרה לאו דאורייתא, וכיון שכך י"ל דרבי יהודה ג"כ סבר דאין שחיטה לעוף מה"ת וסמוכין לדבר מהספרא פ' ויקרא שדרש שם נכי חולין שנב"ע מרבה אני את החיה שהיא בשחיטה כבהמה, עוף מנין וכו' ופירש הרשב"א ז"ל דסבר אין שחיטה לעוף מה"ת, וא"כ יש ללמוד חטאת העוף לגמרי מא"ת דאין כאן אלא אסור אחד דחולין בעזרה כמו א"ת, והא דאינה נאכלת הוא רק מדרבנן משום שיש ספק איסור דרבנן משום נבילה נוסף על הספק איסור דחולין בעזרה והוא כדרך שדן בנו רבי יוסי, וא"כ לגמרי שוים חה"ע הבאה עה"ס ואשם תלוי, ושפיר ממעטם מקרא אחד. ואולם יש לערער בדבר ולפלפל וקצרתי

, איברא דאינו רחוק מהדעת כלל דחולין שנב"ע כדי נסבה, ומשום דבשלשה אלו נחלקו ר"י ורבנן אם בשריפה או בקבורה נקט לה לחולין שנב"ע בהדייהו, אבל אינם באמת ענין לכאן, ולא מכאן נתמעטו, אלא ה

בחטאת העוף הבאה על הספק עולים בלבי הרבה הרהורי דברים. בנזיר דף כ"ט ע"א גרסינן ר' יוסי בר' יהודה אומר מנין לחטאת העוף שהיא באה על הספק שאינה נאכלת ת"ל והזב את זובו לזכר ולנקבה מקיש נקבה לזכר מה זכר מביא קרבן על הודאי אף נקבה מביאה קרבן על הודאי, ומה זכר מביא על הספק אף נקבה מביאה על הספק, ומה זכר ממין שהוא מביא על הודאי מביא על הספק אף נקבה ממין שהיא מסברא אחרת, ואפשר דלא כרגמ"ה, אלא כרש"י דאף לר"ש שריפה דחולין שנב"ע אינו אלא מדרבנן, ואגב גררא נסיב לה, ואשכחן דומה לזה כ"פ בתלמודנו

ועוד אפשר דר' יהודה לדבריהם דרבנן קאמר לה, כלומר, לדידי ל"ש כלל שריפה בחולין שנב"ע ואין צורך למעטם משריפה, דהא מותרין בהנאה מה"ת דלא סבירא לי אותו אתה משליך לכלב ואי אתה משליך חולין שנב"ע, אלא לדבריכם דס"ל דאסורין בהנאה מה"ת אודו לי מיהת דאינן טעונין שריפה, דהא לא עדיפי מנותר של אשם תלוי וחטאת העוף הבא על הספק

ואגב אורחא יש להעיר דמצינו סתמא דספרא בענין אשם תלוי דלא כר' יהודה והוא עוד הפעם נגד הכלל דסתמו ר' יהודה, והוא בספרא פרשת ויקרא אשם הוא אשם אשם מה ת"ל, מנין אתה אומר הביא אשם תלוי שחטו וזרק את דמו ואח"כ נודע לו שחטא, או נודע לו שלא חטא, מנין שמותר באכילה ת"ל אשם, יכול אעפ"י שלא נזרק הדם ת"ל הוא, מה יעשה הדם ישפך והבשר יצא לבית השריפה עיי"ש. הרי לנו סתירה מפורשת בין ר' יהודה ובין סתמא דספרא, דהא ר' יהודה סבר אשם תלוי בקבורה לפי פירוש רש"י באופן המבואר כאן כשנודע בין שחיטה לזריקה, ולפי הירושלמי אפילו נותר של אשם תלוי וק"ו לכאן. ואיני יודע שום אופן לישב הסתירה, אם לא שנאמר דמודה ר' יהודה דמצד החומרא ראוי לשרוף ונחלק רק מצד הדין המוחלט שהרי מודה ר' יהודה במשנתינו שאם רצה להחמיר על עצמו ולשרוף את הנקברין רשאי, ועיי' ירושלמי תרומות סוף פרק ה' לעולם הוי רץ אחר השריפה יותר מן התלי' שאין לך חביב בתורה יותר מן פרים הנשרפים ושעירים הנשרפים והן בשריפה וכו', ואפשר דר' יהודה לא קאמר אלא כשאין קדש פסול אלא הם וצריך לעשות מדורה בשבילם מעצי המערכה, וסבר ר"י דאין להשתמש בעצי המערכה בשבילם, דאין דינם בשריפה, אבל סתמא דספרא דבר בהוה שמתוך שהקרבנות מרובים יש קדש פסול חוץ מהם ונשרפים עמהם בבית השריפה על צד החומרא ועיי' זבחים ק"ד, ועיי' פסחים פ"א ע"ב שורפין אותו מעצי המערכה ועיי' תוס' שם שהעירו דלב בי"ד מתנה על העצים עיי"ש. ועדיין לא נחה דעתי, ומחוורתא דהאי סתמא לאו רבי יהודה מביאה על הודאי מביאה על הספק, ומה זכר מביא קרבן ונאכל אף נקבת מביאה קרבן ונאכל, אמרת, לא אם אמרת בזכר שכן איסור אחד, תאמר בנקבה שכן שנו איסורין עיי"ש ועיין בפירוש רש"י ותוספות ז"ל

והנה למדנו מדברי רבי יוסי ברבי יהודה שאלמלא ההיקש הזה לא היינו יודעים כלל שחטאת העוף באה על הספק. ובכלל ידענו שאין לנו קרבן הבא על הספק אלא אשם תלוי וחטאת העוף, וקרבן בהמה