אור החמה על ספר הזהר ג:צח

שומע תפלה דא קב"ה בינה ורצה עדיך כ"ל יסוד. בשר מ' ויבאו שם מפני שהיא בסוד אודנין מאזנת תפלה ולסבה זו הם עולים אליה על ידי תפלתן של יש' ואעפ"י שהם רחוקים ממנה כמה מדרגות עכ"ז עדיך יבואו:

ור' חזקיה הקשה לפי פי' זה שסתם תפלה תפלות של ישראל א"כ תפלות מבעי ליה. אלא תפלה היא מדת המ' שהיא מצד עצמה נק' תפלה דכתיב ואני תפלה יר' מדת אני שהיא המ' היא תפלה. ודוד בגין כ"י כלו' על כ"י לבדה קאמר ולא על עצמו ולא שירצה שהמ' עומדת בתפלה אלא הכוונה כולא חד ויר' ואני מ' בוא"ו עם אני היינו המ' תפלה מתייחדת ומלשון נפתולי אלי"ם נפתלתי וע"ד שומע תפלה יר' הת"ת שומע ואוסף אליו המ' המתפללת ומתייחדת עמו. ודא תפלה של יד שהיא בית א' סוד ה' שבשם וז"ש דכתיב על ידכ' בה"א ואמנם אם נפרש שומע בינה תפלה של ראש ת"ת א"כ תפלות מבעי ליה שהיא סוד אותיות יה"ו של שם ד' בתים דתפילין אלא ודאי שומע ת"ת ואוסף אליו תפלה של יד מ' ועדיך כל בשר למטה ממש הבשר המדוכא ביסורין ובנגעים וההכרח כד"א ובשר כי יהיה בעורו וגומר. והכוונה כי האדם אשר בו הנגע מורה הבשר העליון נגוע כבשר תחתון ועל ידי תקונו למעלה הוא תיקונו למטה.

ובג"כ לא כתיב כל רוח שהיא מן הת"ת והנפש שהיא לבשר במ' כאו' בשרו עליו יכאב ונפשו עליו תאבל ולהיות הנגע בבשר מורה הפג' במלכות. והשתא קשיא ליה כיון דאמר דבשר היינו בהיותו פגום א"כ מהו עדיך היאך לעלות בהיותה פגומה לז"א שהוא באו' והובא אל הכהן לטהר הפגם להאירה לטהרה מצרעתה. הה"ד ואם יראנה הכהן כדמסיק כי אהרן הכהן היא החסד ממש הכהן סתם הוא התית מטה כלפי חסד:

א"ר יצחק והא כתיב וגומר הקשה לדבריו דהכהן סתם הוא הת"ת א"כ אמ' נגע צרעת כי תהיה באדם היינו הת"ת וכתיב והובא אל הכהן ת"ת וקשה דהוא הוא וז"ש אי הכי דא קב"ה ותירץ א"ל אין וגומר הענין שאין האדם ת"ת אלא מ' הנגוע מצד אדם התחתון לכך והובא אל הכהן ת"ת דביה תליא כל דכיותא נטהרה מכל צד הטומאה שהוא פגם סתומי מעברות השפע ואחר טהרתה והעברת החצונים ממנה ישפיע לה שפע המקדשה מהקדש העליון וזה ע"י טהרת וקדושת האדם התחתון הנגוע כי אז יטהר ויתקדש האדם העליון למעלה וז"ש כל דכיותא וגומר. א"ל אי הכי וגומר בשלמא אם נפרש אדם בת"ת מצד הגבורה יצדק והובא וגומר מהשמאל אל הימין אלא לדידך דאדם מ' א"כ והעלה מבע"ל שצריך להעלותה אל הת"ת: א"ל כד"א והובא את בדיו וגומר שהוא לשון הכנסה ויר' והובא שצריך להכניסה בפנימיות הת"ת לטהרה וזה אחר שכבר חזר בתשובה וז"א כד אהדר ביה דהיינו תשובה והעבר הצלם ופגם ממנו או אם אינו לטהרה ייעלון מלה קמיה לא ממש המצורע:

א"ר יצחק הכי תנינן וגומר ופי' המ' למטה שלא יקשה הכנסת הצלם וז"ש נגע הוא דינא תקיפא שהרחמים ענ"ג והדין הקשה נג"ע. דשריא בעלמא למטה נפעל ע"י החצונים שהם נגעים ודאי כאומ' ונגע לא יקרב באהלך ואז השפע העליון מסתלק וז"ש צרעת סגירו שנסגרו מעיינות אור ברכות העליונות וז"א סגירו דנהורא עילאה דהיינו אור הת"ת קו האמצעי. סגירו דטיבו עילאה דהיינו טובת החסד ואמר עילאה מפני שהעיקר תלוי במקורות אלו שבבינה והסתלקם וז"ש דלא נחית לעלמא בתחתונים. באדם סתם מפני שבסבת התחתון נעשה פגם בעליון וירצה שיראה הכהן האדם הזה התחתון ומה שפגם למעלה במקום גבוה ובידו לתקן הכהן וז"ש דא כהן לתתא שעם היות שהוא כהן בשמי בידו תיקון הרוחני וז"ש דהא אתתקן למפתח ההוא סגירא ולאדלקא בוצינין והם המדות שהם מצד הדין חשובות והיינו הדין הקשה עתה. לאדלקא בוצינין דהיינו למתקם באור הימין ותועלת זה בכל העולמות וז"ש דישתכחו על ידוי ברכאן לעילא ותתא ברוחני ובגשמי כדפי' באדם סתם. וישרי ההוא נהירו דרחמי מחכמה אל הבינה על כולא אפילו על הגבורה מתמתקת ע"י הכהן הגשמי:

ר' אבא אמר חמינא וגומר והוא שעתא דרעותא וגומר הענין כי כמו שהצדיקים בגן עדן מזדווגין בחצות כנזכר בפ' בלק כן הוא זווג שאר כל אדם שנשמתן דבריאה יצירה עשי' ובאותה שעה מושכין משם נשמה ואותם שיש להם נשמה דאצילות זווגם בליל שבת שהוא עת זווג נשמה דאצילות אמנם בחצות לילה בחול זווגם בתורה וז"ש וחבריא דמשתדלי וגומר:

ואי בני נשא וגומר בענין שהם ג' זמני' לעיבור הא' לא טוב והוא שאר הזמנים שמושכים מסטרא דלא טוב. הב' בחצות לילה בחול שהם מושכים מסטרא בי"ע הג' בחצות ליל שבת שהם מושכים מקב"ה ושכינתיה מאצילות. וליל טבילה כליל שבת דמי כדפי' בזוהר פ' בראשית מהרמ"ק זלה"ה:

והרח"ו נר"ו כתב. שומע תפלה וגומר הביא דברי ר' יוסי משום הך דר' חזקיה דאתמר על האי קרא והוא בגוונא דידן כאשר נבאר והנה ר' יוסי ביאר תחלה פסוק זה דקאי לקב"ה דהוא שומע תפלה והוא המ' הנק' תפלה והת"ת נק' שומע תפל'. והנה ר' חזקיה כשפי' פסוק זה ביאר קושיא א' הנופלת בכתוב והוא דהל"ל שומע תפלות כי כל תפלות העולם שומען השי"ת ותי' קו' זו עם פי' הראשון דר' יוסי כי תפלה היא תפלה של יד שהיא מ' כד"א על ידכה בה"א והיא ה' תתאה וכן ואני תפלתי וכן מלת ואני היא המ' כנודע ואמר דוד כי ואני שהיא המ' הנק' תפלתי תהיה לך ה' שהוא הת"ת עת רצון שתתייחד עמה. ואמר כי כל בשר הוא הגוף הנק' בשר ולא רוח והוא המדוכא ביסורין כולם יבאו עדיך אתה השומע תפלה כאו' ואתה תשמע השמים ותרחם עליהם והביא ראיה מן ובשר כי יהיה בעורו וגו' שהוא הגוף הנק' בשר אדם וסמך זה לפסוק ואם יראנה הכהן דכולא חד עניינא דהך כהן דהכא הוא קב"ה דהיי כהן סתם שלא אמר אהרן הכהן כמ"ש לקמן והובא אל אהרן הכהן וגומר רק כהן סתם לרמוז כי כשהאדם יראה שבאים עליו נגעים ויסורין יחזור לשי"ת ויתפלל וישוב אליו וירחמהו. והק' לו ר' יצחק כי הלא נאמר נגע צרעת וגומר והובא אל הכהן ולא אמר אל אהרן הכהן ואם אינו כפשוטו א"כ בטלת תורת הראות נגעים אל הכהן. ותירץ לו דכן האמת כי הכהן התחתון אינו יכול לטהרו אלא ע"י השי"ת כי מיניה נפק כל דכוותא והשי"ת מטיל בו ומראה בו חד סימנא דטהרה ונטהר כי הכהן אינו עושה כלום אלא מה דעבד הוא ית' והקשה דאי הכי דקאי לשי"ת היכי קאמר והיבא היל"ל והועלה. וביאר כי הכוונה בהיות האדם נגוע מחמת מעשיו אין תפלתו נכנסת לפניו ית' והפרגוד ננעלת בפניה ולכן יעשה תשוב' כדי שתכנס לפנים מן הפרגוד וזהו והובא אל הכהן. ור' יצחק א"ל כי הוא שמע בזה פי' אחר יותר נכון כי בו יתורץ וידוייק אומרו והובא כאשר נבאר. והוא כי הך נגע צרעת אינו למטה אלא למעלה איירי כתרגומו סגירו והפי' כי כשיש עונות למטה אז הנגע היא קליפ' הנחש המצורע הוא סוגר פתחי השמים שלא ירד השפע למטה בארץ וזהו באדם העליון כי סוגר בפניו ואינו מניחו להשפיע מחמת קטרוגו: ותיקון זה הוא כי והובא אל הכהן הך כהן דלתתא הוא מתקן כל בוצינין עילאין ומנהרין לתתא בעל כרחו דההוא נגע בסוד הקטרת המבריח החצונים ובקרבנותיו ובהדלקת המנורה ובזה אתי שפיר או' והובא ר"ל והובא ממקו' רחוק אצלינו כי זהו טבע לשון הבאה בכל מקום ממקום רחיק אל מקום קרוב שאנו בו ואם כדברי ר' חזקיה והועלה שהוא ממקום קרוב שאנו בו אל השמים הרחוקים מאצלינו. אמנם לפי זה א"ש כי והובא היא מן השמים הרחוקים יובא אצלינו הענין ההוא לתקנא בוצינין וזהו ובגין כך והובא אל הכהן:

א"ר אבא הובא זה כאן לסיום דבריו כי הנגעים באים על הנפש שאין הורתה בקדושה וכל דבריו הם מבוארים. ואו' סוס ופרד נקט הני משים דעמי הארץ המכוונין אל תאוות היצה"ר בתשמישן לסוס ופרד. מארי זנותא כאשר נת' ריש פר' קדושים ואמר כי זהו פי' גם בלא דעת הוא הת"ת כי משם מקור נפשות יש' ואם אינו מצטרף האדם בזווגו שיהיה בעת זווגה דעת עם המ' הנה אותו נפש הנמשכת בגוף ההוא לא טוב אינה נשמה מצד הטהרה הנקר' טוב רק מצד הרע ופי' ואמר מי הוא זה הנז' וביאר כי היא ואץ ברגלים פירוש אם האדם ממתין וכובש יצרו עד זווג העליון או לפחות עד חצות לילה אזי ודאי יש לו כוונה ורעותא בקב"ה ואי הוי אץ ומהיר זה מורה כי אתלהיט ביה יצה"ר ואתלבש בו ולכן חוטא ר"ל מחסר מנפשו הקדושה ונפש אותו הולד הוא מסטרא מסאב' וביאר חוטא מלשון חסרון ר"ל חסר וז"א חוטא ודאי בכולא כי אם נפשו חסירה מן הטוב א"כ חסר הוא מכולא. ואו' ברגלים אפשר כינה התשמיש בלשון רגלים כי בא על ידיהם או אפשר כי האשה נק' רגלים כמ"ש רגלי חסידיו ישמור ונדרש על שרה אשת אברם כי האשה נק' רגלי בעלה כמ"ש פ' וירא ריש דף קי"ג. ואמר כי על דא אתיין נגעים כי אינם מקדשי גרמייהו ושריא עלייהו ההוא רוחא מסאבא ואמר כי זהו סוד ראיית הכהן בנגעים כי היה מכיר כפי הסימנים הכתובים בתורה אם ההוא סימן הוי סימן דטומאה או יסורין דאהבה כנ"ל דף מ"ז ריש ע"א ע"ש. עכ"ל. ועיין בספר אור הגנוז בס"ד: