אור החמה על ספר הזהר ג:צט

אשתמודען מכתשין וגומר והם ב' מיני נגעים הא' הטמאים שהם מצד הטומאה. והב' הטהורים שהם יסורין מצד הקדושה ואינם בקדושה ממש שהרי מכין אותו ע"י הרצועה אלא שאין שרשם בטומאה וז"ש מסטרא אחרא לא טהורה מכל וכל. אלא הא אוקמוה והוא אמת אלא שיש ב' מיני נגעים קצתם היה ליסורים לבד וקצתם היו לאשכחא מטמונים ולפי שלפעמים לטמון מטמונים הם מזכירים שם טומאה והם מושכין שם רוח הטומאה היו צריכים ההכנה זו לטהר ולפעמים היה ממש רוח הטומאה בלי מטמון ולפעמי' לסבת עון לבד:

וכד סליק לאתריה וגומר פי' להעשות פרוכת ולהיותו משכן כסא לקדושה כבר קדמה קדושה עליו על ידיהן בקדושה סליק ודאי. ואגב אורחין למדנו שהדבור פועל בסגולה להמשיך כח הדבר אם דבור קדוש מושך כח קדושה ואם הדבור טמא מושך כח טמא. ולפעמי' הכוונה גם כן לבד היא פועלת אלא שאינה פועלת בחזקה כדיבור כדמסיק לקמיה ועוד למדנו שאין צורך הדבור אלא בעת היסוד וז"א וכד שראן וגומר. צדק מ' המזומנת לכל דבר שהוא עבודת ה' ולכך בהיותו בונה לעבודת ה' היינו שיש קדושה סתם נמשכת מאת השכינה שם וז"ש וקב"ה זמין עליה קדושתא דהיינו קדוש' ידועה ואחר שנעשה היסוד הזה שאותה הקדושה מאת צדק נמשכת שם כדי שיהיה הייחוד שלם קארי עליה שלום שהוא זכר והיינו פולחנא דקב"ה עבודתו שהוא הייחוד ממש נעשה הייחוד בבנין הגשמי במחנהו כנזכר:

וידעת וגומר הם ג' דברים הא' השותק ולא מכוון דבר שזה חוטא אפי' לא יכוון אל הדבר המזיק. הב' המזכיר לטובה והיינו ופקדת וגומר ולא וגומר. הג' המזכיר שם הטומאה או כל דבר הטמא שאז מתחזק שם כח הטומאה יותר ויותר שאז צריך לשרש אחריה ולשנות הבית אפי' באבנים אחרים ועפר אחר משא"כ השותק. ולא נפיק ההוא בר נש הבונה עצמו בהכרח נענש ע"י עונו ממש חופר גומץ וגומר אבל אחר שלא גרם אלא דדאיר בה אפשר ג"כ שיענש מפני ששוכן שם וז"ש יכיל לאתזקא. ואי תימא במה ידוע עתה בזמנינו זה אחר שאין דיני נגעים נוהגי'. הוא ותרין דבתלתא הויא חזקה, הא נגע אחרא תקיפא פי' היה שולח הקב"ה מקטרג עם ההוא סטרא בישא בעוד שמקטרגים זה עם זה מתגלה אותו הרשע ששם נעלם ויש בה קצוע אל האבנים בורח ומסתלק ויש שצריך יותר עד ונתץ את הבית הכל לפי מה שהוא מושרש שם כדמפ' מ"ט ונתץ וגומר. הרמ"ק זלה"ה:

והרח"ו נר"ו כתב. כגוונא דא כתיב ר"ל כמו שאמרנו כי כששריא נגע גו גופא דאדם כדין אתחזו לבר באנפוי. ג"כ בית המנוגע הויא כדין וביאר הענין ואמר כי רז"ל דרשו האי קרא דלאשכהא מטמונין הוה ואפשר כי הוקשה להם ג"כ דבשלמא באדם שייך למימר דכד לא אתקדש ולא אתעביד בקדושה כדין שריא עליה ההוא נגע ואתחזי באנפוי אבל בבתים היכי שריא הכי וביאר כי גם בבתים הוי הכי כהאי גוונא כאשר נבאר וכל השאר מבואר ואמר כי זהו פי' הוי בונה ביתו בלא צדק כאשר נבאר וגם זהו פי' וידעת כי שלום וגומר כי ראוי לך שתדע כי שלום אהלך והקדושה שריא בה הנקרא שלום ואימתי הוא זה כשתפקוד נוך ר"ל כשבפיך תפקוד ותזכיר על נוך את השי"ת אז ולא תחטא ר"ל לא ישרי תמן סטרא אחרא הנק' חטאת ויהיה אהלך בשלום היא הקדושה. והנה ק"ו ומה אם כשאינו מזכיר ממש בפיו את הקדושה ואת השי"ת על בניינו שריא עליה רוח מסאבא מכ"ש אם הוא בקום עשה שמזכיר עליו את הטומאה דוגמת אותם הכנעניים דהוא מיחד ממש ההוא ביתא לההוא סטרא אחרא. ואו' הא נגע תקיפא דיפיק ליה וגומר זה יובן במ"ש פרשת מצורע דף נ"ה כי הנגע הוא סוד דין הקשה ע"ש. מהרח"ו נר"ו: