אור החמה על ספר הזהר ג:צז

וכד בעי קב"ה לאגחא קרבא יר' כשהרחמים מתעוררים לרחם על ישראל הצדיקים וצריך דין להנקם מן האומות והרשעים היאך יהיה ענין זה שהם ב' הפכים דין לרשעים והם הם האחוזים בכחות הדין והרחמים לצדיקים לזה עושה הב"ה ענין א' איש זה גבורה הוא דין ממציא אותה וצנורותיה ושערותיה כח לרשעים מה עושה הב"ה מגלח ומעביר השער הזה ומבטל שרשם משם וכדין הנשאר באיש בעצמו מתנקם מהם אחר העברתם וז"ש ולא אגח וגומר עד וגומר יגלח ה' בעל הרחמים לצדיקים. בתער השכירההיא מ' שע"י ייחודה הוא הגילוח. בעבר הנהר מצד הבינה שמשם התעוררות הדין. שער הראש הכחות האחוזים בחסד וגבורה שבגבורה האחוזים בחכמה ובינה שבה ושער הרגלים הם האחוזים בנצח הוד שבגבורה. והזקן האוחזים בבינה שבגבורה וכולם בעלי דין למיניהם. ומאי וכה תעשה להם וגומר אלא וכה אהדר למקום אחר וירצה וכה כגוונא דלעילא תעשה להם וכה יר' באותו המציאות העליון. טלא דבדולחא פי' באדרא שהוא מימי הכתר ויקרא ט"ל בסוד מילוי יה"ו והיינו שפע מוחין עלאין והוא תכלית הלובן והרחמים ונשפע לגבורה שהרי הטל הזה ע"י החסד וז"ש בכהנא ולכך ע"י הכהן הזה עליהם מי חטאת שמחטאין אותו מדינו. ועיקר טל זה שמור לעלמ' דאתי שבבינה הוא טל העתיד להחיות בו את המתים ואז עיקרו וזרקתי עליכם מים טהורים וגומר:

תנינא וגומר הענין שהם ג' בחינות הא' במספרים וזה יתיש כח הדיני' ויעבירם האמנ' קצתם שם מושרשי' ויתקנו מעט חלישות כחם הב' בתער וזה יעביר יותר שכל הנראה מהם בטל ואין כח נפעל. הג' הוא שימרט דהיינו לשרשם משורשם לעד לעולם וזה יהי' לעתיד שיתבטל הדין משורשו. דעבדי קב"ה וגו' הענין כי בקרח היתה תלוי סוד הגבורה ובהיותו מעביר תער על כל בשרו ממש גרם שיקרח הגבורה מתוקף דיניה אלא שקלקל מפני תענוגי העולם ולא הביט הדבר עם היות שלא היה נוי בעולם התחתון ולכך ירד אל מקום תענוגי עולם לתתאין וגומר אית פנים ואית פנים פני ילכו או ישא ה' פניו אליך פנים של זעם תוקף דין גבורה עליונה ויש למטה כחות תחתונים יונקים משם ועושים משם שער כנזכר וז"ש וכל אינון דתליין וגומר:

א"ר יצחק מהו נגע וגומר קשיא ליה כיון שהוא לבן היה ראוי שיהיה רחמים ואמר שאדרבה כיון שהרחמים מתגלים ויש חוזק עדיין אל הדין שאין כח הרחמי' להלבינו נגע הוא. ור' יוסי פליגא עליה דכיון שהדין נמתק אין ראוי שיחשב זה לנגע אלא הכוונה דחוורא לא אתחזי אלא כסומקא פי' שממש הרחמים אינם נראים אלא מצד הגבורה לדין. ור' יצחק אהדר לתקן מאי דדחיק ליה והכריח שעיקר הנגע אינו הלובן אלא האודם והעד שכאשר כולו הפך לבן טהור הוא שהוא העברת האודם והתלבנו מצד החסד והאודם הוא אודם העונות כאומ' אם יהיו חטאיכם וגומר ועם היות שבהיות האודם בלי לובן הוא טהור היינו שאין אודם טמא אלא בהראות הלובן להעבירו והוא עז שאינו מתעבר משם וז"ש אע"ג דחוורא אתחזי עכ"ז מתחזק האודם וסומקא לא אזיל מורה שהיה רוצה להלבין החטאים והעיזו מפני תוקפם: כד נוקבא אסתאבא ממש מפני חוזק אחיזת הקליפות בה ובזכר אמר לא אתדכי מפני שאין אחיזת החצונים בה בחוזק. ואשתמודען וגומר ירצה נכר נגעים הנמשכים מהפגם שבנקבה ונגעים הנמשכים מפגם הזכר וכן בטהרתם על ידי הקרבן יש חלוק ביניהם כגון עולה חטאת אשם וז"ש ואשתמודען קורבני. רוח נשברה לשוב בתשובה על עונותיו. לאפקא וגומר כגון שלמי' תודה בכור מעשר וכיוצא מהרמ"ק זלה"ה: