אור החמה על ספר הזהר ג:צה

בכמה דרגין הם סוד אבי"ע מצד נשמתא דאצילות נק' אדם סוד חכמה מה אדם ומצד נשמתא דבריאה גבר סוף סוף גובר סוד ה' דתמן יסוד הגבורה ומצד רוח דיצירה נק' איש סוד ו' כענין והאיש גבריאל. ומצד נפש דעשיה נקר' אנוש אנוש הוא ודאי בסוד ה' אנושה מכתך. ויברא אלדי"ם בינה או בסוד הכסא בגי' אלי"ם בצלם אלי"ם חכמה שהיא רוחניות הבינה ומכח החכמה ברא אדם כח מ"ה או בצלם הכסא שהיא אדם דאצילות וגומר. מאן דאיהו חטאה ולפי דבריך מי שהוא במעלה כזו אין חטא בא לידו והשיב אדרב' אין קרבן ראוי ליקרב אלא ע"י מדרג' זו שע"י מתקיימין עילאין ותתאין והקושר הכל הוא אדם שעולה עד החכמה: אדם כי יהיה וגומר לדידך אין ראוי שנאמר שיהיה שולט באדם נגע צרעת מפני שאין שם השגה לקליפות דיוקנא קדישא וגבוה מאד ועם היות שחטא ואתפגם ראוי לכל מפני כבוד עליון להביאו לבית התיקון אל הכהן. ולא כתיב ביה והובא מפני שהפגם בהם אינו נוגע כ"כ בכבוד מלכו של עול' מפני שהם במקום שהוא מגיע שם הצרעת ואינו חיוב לכל משא"כ באצילות או בחכמה ששם חיוב התיקון לכל יחד ולזה החיוב מוטל על הכל: אמאי לא אקרי אדם יר' כיון שבא לשבחו אמאי לא שבחו באדם דשבחא יתיר מאיש. ותירץ שבמעלת אדם פשיטא הוא עניו וגדול אלא אפי' בבחינת איש שהוא למט' מאדם שעדיין לא נקרא בן בית אלא עבד אפילו בבחינה זו הוא עניו וגדול מאד. וכשמייחס מיתה במשה אין מייחס לו מיתה אלא בחינה זו משה עבדי מת אבל בבחינת אדם עין לא ראת' אלי"ם זולתך וז"ש אוף הכא איקרי איש לגבי אדם דלעילא פי' מעלת אדם אשר לו למעלה מזה בסוד האצילות ועתה שגרע שם איש כ"כ כנזכר א"כ יקשה כי השם הגרוע שבו מיתה ועבדות אין ראוי לייחסו לשם ולז"א אי הכי הא כתיב ה' איש מלחמ' ולהיות סוד לא פי' לו שלא להיות רכיל מגלה סוד:

אימתי אתקרי וגומר הענין כי שלמות השם הוא בהיותו מתמלא מחכמא כח מ"ה יו"ד ה"א וא"ו ה"א שאז נשלמו י"ס ואין הת"ת נכנס אל החכמה אלא במ' שמשם היחוד ואם כן א"א לו השלימות הזה אם לא יוכלל הת"ת עם המ' והיינו ועל דמות הכסא וגומר ובהיות האותיות יה"ו לא יתמלאו אמנם בהתייחד יה"ו עם ה' דהיינו הכסא מיד אשתלם השם ועולה אד"ם מ"ה כנזכר וז"ש דהוא כללא ושלמותא שתים בבת א' להכלל עמה ולהשתלם משם מלא מהחכמ' כנז':

ת"ח התם לא אשתכח שלמותא וגומר הענין כדפי' בתיקונים כי שם יהו"ד חרבא י' רישא דחרבא ו' גופא ה"ה תרין פיות דילה ושם אדנ"י הוא נדנה דהיינו סוד שם יהו"ד מתלבש בשם אדנ"י והוא השלימות היות החרב שקט בנדנה אבל כאשר ה' איש מלחמה דהיינו חרב לה' מלאה דם אין יחוד נמצא והחרב שלופה מתערה ולזה כיון שאמר הכתוב מלחמה א"כ אין שלימות יהו"ד להקרא אדם אלא היא דין והוא איש ולא אדם אבל הבא באד' עליו מלמעל' הוא שלמות' דכולא וכללא דכולא בהיותו מתייחד בכסא כנז' א"כ ראוי שיקרא אדם:

אדם ובהמה הענין שהמ' מצד היות' למטה על חיות הקדש נק' בהמה ואדם היינו ת"ת ולדידך כאשר יש פירוד למטה היל"ל איש ובהמה ותי' שהם בחינות מן הקצה אל הקצה אדם בהיות הייחוד בחינה העליונ' ועד בהמה בבחינת' התחתונ' בחיות וכן אמר מן הארז ת"ת אשר בלבנון עם הכתר עד האזוב יסוד אשר בקיר מ' והיינו מן הקצה אל הקצה אוף הכא מן הקצ' אדם ובהמה אל הקצ': והא כתיב ואדם אין לעבוד את האדמ' ולדידך אין ראוי שיהיה עובד אדמ' אלא איש או אנוש ותי' דאדרב' משם ראי' שמציאו' הנבראי' הווייתם וקיומם היה תלוי עד דאתי ההוא דאקרי אדם וזה מור' מעלתו ולכך כל הנבראי' קיימם ע"י צורה זו ושאר הנמצאים נמצאו בשם אלי"ם והאדם נמצא משם ה' אלי"ם מפני שהוא סוד אדם שלם כולל מחכמה כנז' לכך נברא בשם ה' אלי"ם שם שלם מחכמ' מתלבשת בבינה וז"ש ובג"כ לא אתחזי וגומר כנזכר:

תאנא בששי נברא אדם הענין שהכסא היא בינה ושש מעלותיה הם ששה ספי' סוד ו' ימי בראשית יום ראשון חסד וגומר וכל עוד שלא נמלאו הו' לא נשלם הכסא שאין גילוי החכמ' אדם מ"ה לשבת על הכסא אלא כשנשלם הכסא ושש מעלותיו ביום הששי נשלם הכסא ונברא אד"ם מ"ה לשבת על הכסא ואז ע"י שלמות כסא ואדם נמצא אדם בסוד נשמת אצילות כנזכר והכל ענין א' וכיון שנמצא אדם למטה נשלמה בריאה ובזה נשלמו שש מעלות ובזה נשלם הכסא וכאש' נשלם הכסא אדם ישב על הכסא נמצא שכאשר נמצא אדם נשלם הכל וז"ש כיון דאתברי אדם וגומר לעילא ותתא היינו המדות העליונו' ובריאות תחתונות. אדם כללא דכולא כי אין פנים אלו ממש נשר ושור ואריה אלא בצורת אדם עצמו הם הפנים האלו בהיות בולטות שוקעות רחבות קצרות וכיוצא נמצא שהכל היא באדם ואדם כלל הכל למעלה בחכמה ולמטה במ' וכן הוא אדם כולל כל פרצופי הנבראים בענין שהכל נתלים בו וז"ש וכלהו כלילן בהאי דיוקנא:

א"ר יהודה והא כתיב ופני אריה וגומר דמשמע דהוו פני ארי' לחוד ופי' כדפי' לעיל דכולהו אנפי אדם הוו אלא שממש באדם הצורות האלו כנודע ליודעי חכמת הפרצוף. מהרמ"ק זלה"ה:

והרח"ו נר"ו כתב. א"ל והא כתיב ואדם אין וגומר פירוש דמשמע כי שם אדם נאמר על עובדי אדמה ושמם מורה כן ולא על העוסקים בתור'. עכ"ל: