אור החמה על ספר הזהר ג:צד

דבשבעה דרגין אתקרי כנגד ז' ספי' שתא יומין לעילא מחסד עד יסוד שביעאה עלייהו בינה. שיתא יומין לתתא ששת ימי החול שביעאה עלייהו שבת ואפשר דעל ההיכלות קאמר שהם ו' היכלות ו' ימי חול מטטרון ז' עלייהו היכל קדש הקדשים כנגד השבת. ובין אלו לאלו דהיינו כסא הכבוד אמצעית בין האצילות להיכלות כדפי' בכמה מקומות וז"ש ז' דרגין לכורסייא והוא שלמה על כורסייא מקבל מז' עליונים ומשפיע לז' תחתונים. ז' כתרין דיומין יר' מדרגה למעלה מהימים שהם ז' למעלה היא הבינה ושם הכתרין ושרשים אל הספי' והם נסתרים בבינה ומשם נקרא שלמה בז' שמות כדי שיהיה מרכבה לחכמה שהחכמה נראית בז' כתרים אלו והכתרים האלו הם מראה שבהם נראות ספירות אלו וז"ש לאתחזאה ביה חכמתא קדישא היא החכמה עליונה כאו' כי חכמת אלהי"ם בקרבו והיינו לאתחזא' ביה חכמתא קדישא. שלמ"ה מצד החסד כי המלחמה מצד הגבורה. ידידיה מצד הגבורה ויצחק נק' ידיד אגור מצד האמצע הקושר ואוגר הכל בן יקא מצד הנצח בן וענף המקיא השפע מלמעלה מצד הימין והיינו שהקיא חכמה לרב. למואל מצד ההוד שהורה למו יש' מעלת אל דהיינו שהודו להקב"ה. אתיאל היינו יסוד הקושר המ' א"ת עם החסד א"ל וכן אתיאל עם היסוד נקשר החסד כענין א"ל חי. קהלת מצד המ' קהלת ומקבצת ומכנסת הכל. ואמר ז' הבלים הם הבל הבלים הרי ג' הבל הבלים הם ו' הכל הבל ז':

ומה דאיהו חמא בהשיגו בז' הבלים אלו שבהם פתח ספרו לא חמא בר נש אחרא כי הם בסוד הספירות הנעלמות וז"ש וכד כנש חכמתא כאו' כי חכמת אלי"ם בקרבו ואסתלק בדרגין דחכמתא מדרגה אחר מדרגה אתקרי קהלת ואפשר ששם קהלת על כל הז' והוא בבינה היכל אל החכמה וז' הבלים לקבל ז' דרגין מהחכמה העליונה והכרח לזה כי קול היא בבינה והבל דק מהקול ושורש אליו. והענין שהספירות הם בחכמה מיא ובדעת רוחא ובבינה אשא דהיינו חסד רחמים ודין והיותם בחכמה ודעת הם רוחא ומיא לבד ולכך אר'"ש הבל קלא ברוחא ומיא דביה. אמנם האש מקבלו מהבינה ועם היות שהקול יש בו אש רוח ומים עם כל זה הבל יסודו שיש בו אויר ומים והם העיקריות עם היות שנקרא קול אחרי צאתו אל הבינה כנזכר:

ותאנא בז' הבלים מתקיימו וגומר שהם ז' ספי' שבחכמה שהם דקות רוחניות כדמו' נפש וחיות לכל הנבראים מהם וז"ש מתקיימין עילאין ותתאין דאלמלא הבל דנפיק מפומא וגומר שהעולם בכלל דומה לאדם והאדם לעולם וילמד סתום מן המפורש כדרך שהאדם קיומו בסוד הבל זה יוצא ובא כן העולם יש בו סוד הבל דק רוחני השורה בו דהיינו הרוחניות העליון הנמשך לתחתונים שע"י חיותו וקיומו והבל יוצא היינו עסק התורה והמצות שממנו נעשה הבל והיינו דמסיק כגוונא דא אמר שלמה מלוי וגומר וירצה לפי זה פירוש הפסוק הבל מאותם ההבלים העליונים אמר קהלת ירצה ספרו ודבורו הם הבל נמשך מההבלים העליונים שהוא קיום העולם שהוא מתקיים בהבל א' הנמשך מאותם הבלים והיינו או' הבל הבלים. בענין שבין אותו הבל שהעולם מתקיים בו בין אותו הבל שאמרתי אני קהלת הכל הבל א' וז"ש וכל מלוי הכי הוא:

תאנא וראיתי אני ממש הוא ראה מה שלא ראו אחרי' והטעם כנזכר שסוד החכמה העליונ' לא נתגלה לזולתו שהוא היה נאחז בה יותר משאר האדם ולכן בענין החכמה ראיתי אני הוא ראה מן הסכלות הם החצונים ואין ספק שמן הסכלות היותו נמצא בעולם אתי כמה מילי תועלתא לעלמא א' דאלמלא לא אשתכח שטותא בעלמא וגומר שאין האור ניכר אלא מתוך החשך ואם אין רשעים אין צדיקים שלא נאמ' מיכאל הצדיק וכיוצא אלא יוסף הצדיק מפני שהיו במין האדם רשעים וכן אם אין סכלות אין חכמה וכן בדברי חכמה אם אין סברא הפכיית נגד אותה הסברא אלא מוסכמת מהכל לא תקרא חכמה וז"ש ומלוי דברי החכמה כנזכר. למילף שטותא הם הדברים הנגדיים הפך האמת שלא יאמר האדם אדע ההסכמה האמתית לבד שהוא העיקר שאינו אלא כל מי שיר' לידע החכמה ידע סברת השוטים המכחישים החכמה ובזה יבין מסתורי החכמה להבחין האמת והכרחיותיו. כמה דאתי תועלתא לנהורא היינו כיתרון האור דקאמר בקרא ויר' כיתרון הנמשך לאור מהיות חשך במציאות. ולא אתי תועלתא וגו' הענין שבהיות החשך האור מתעורר ומתחזק להעביר החשך ומוציא תועלתו לעולם ואם לא היה חשך היה אור נדעך בלתי מתחזק וכן ענייני החכמ' מפני היות מנגדים אליה היא מתאמצ' בטענות וראיות ותוספת חכמה וכן ענין במקורי השפע מהחכמ' מפני החצונים המנגדים היא מתאמצת להעבירם כדמסיק לחכמה סתם דהיינו כל מיני חכמה בין העליונ' בין התחתונ' שיש לה תועלת מן הסכלות. כדאמר ר' שמעון וגומר לא נהיר לתחתונים ולא אתנהיר מן העליונים. אלא בגין שטותא הם החצונים המתגברים הוצרך להתגבר אור הקדושה להעבירם ולבטלם ולשקעם בתהומא רבא ואותו התגבורת בגרמת השטות ואלמלא המן לא נמצא פורים ואלמלא יון הרשעה לא נמצא חנוכה יתרון האור מן הסכלות ודאי. ואלמלא האי וגומר ודאי שהיה שפע ואור אמנם יתרון שבא אל המ' כדי שתוכל נגד הקליפות לא היה בה אם לא מפני שיש קליפות נמצאות. אתנהיר יתיר היא מעצמה ונהרין לה מהספירות העליונות.

פרקא דמילי דשטותא שמא סברות רעועות חצוניות ומבטלם כדי שיהיה ניכר הסוד. יקר מחכמה ומכבוד ר"ל כבוד ויקר הוא מהחכמה והכבוד העליון סכלות מעט והיינו סברת ר' יוסי בפסוק אמנם ר"ש ירצה עם היות שהיה אפשר לתלמידי' ללמוד חכמ' וכבוד בזמן שהיו לומדים פרק של שטות עכ"ז יקר מחכמ' ומכבוד שהיו יכולים ללמוד באותו הזמן סכלות מעט שהם לומדים מפני התועלת הנמשך. מכל אורחין דעלמא עם היות שיש דרכים הרבה בעולם להראות יקר תפארת מעלת התורה עכ"ז דרך זה מראה גדולתה יותר מהכל. כיתרון האור ר"ל כמעלה היתיר' הנמשך לאור מן החשך דהייני שהאור מועיל ומראה תועלת יותר בהיות' סמוך לחשך כמו המציירים לתת נוי לצבע הלבן ליפותו עושים לו שפת צבע השחור סביב לנאותו וז"ש ובגין אוכמא וגו':

א"ר יצחק וגומר דלא ידע בר נש וגומר הענין כדי לדעת שיעור מתיקות הדבר צריך קודם טעימתו לטעום המר ואחר שירדם החיך בטעם המר יטעם המתוק אם יוכל להעביר המרירות ולהחיות החיך בטעמו יוכר מתיקותו היותו גדול ומשובח. טוב אשר תאחוז בזה בדברי הקדוש' והחכמה שהם עיקר וגם מזה מדברי שטות אל תנח ידיך שימשך להם תועלת במעט ממנו. מהרמ"ק זלה"ה:

והרח"ו נר"ו כתב. יתיר מכל ארחין דעלמא זה יובן מפ' והנה טוב מאד דא מלאך המות כי פי' לפי שהוא הגורם לכל אדם יראת ה' מפחד המית'. נמצא כי מכל ארחין דעלמא לא אית מאן דיהדר לישראל לגבי כביד עילאה אלא האי סכלות רצוע' בישא. ואו' ולעולם תקינא דנהורא חוורא לא אתי אלא מאוכמא היא השכינה שהיא פתח ושער להכיר החוורא שהוא הת"ת כנז' פ' בראשית. עכ"ל: גליון דמתקיים ביה עלמא מהבלים דלעילא קאתי וגומר פי' תתר"ף הוויות שבשעה. עכל"ה: