אור החמה על ספר הזהר ג:צא

יסגירו בכול' יר' סגירו שנסגר השפע העליון מפני פגם מעשיו אבל עכ"ז יסורין בהעלם שנסגרו מראיית בני אדם ולכך עדיין אין הכהן דנן לטומאה עד שיתברר לו ובין זה לזה יעשה תשובה אבל כשרבה רעתו נותנים לו יסורין שאינם של אהבה אלא בגלוי ואהבה היא השכינה הממתנת התשובה. מסטרא דמסאבא באכזריות וקלון שאינם חוששים לתשובתו. טובה תוכחת מגולה שעם היות שאינם מאהבה סוף סוף הוא תוכחת לכפרת עון ועכ"ז התוכחת שהוא מאהבה היא מסותרת והיא טובה ממנה. מאחי ליה בגרמיה היינו בעצמות בכאבי נסתרים שאינם נראים לבני אדם. תחות תותביה היינו בעורו במכות שהם בגלות אלא ששמלתו מכסה לעורו. בתותביה בעוני שאין לו לבוש ומתבייש לפני בני אדם או צרעת הבגד שהוא מוכרח לפושטו לפני הכל: באנפוי במורסות ונגעים. חטאה ולאו רחימא שהחוטא שהוא רחימא יסוריו באתכסייא וזה יסוריו באתגלייא. בקיטרא דעיטא חד בקשר עצה אחת לבזות אותי באתם אורייתא בעי צחותא שיהיה האדם צח תוכו כברו ולא עכור מסתיר בתוכו סיעתא דשמיא חברת האל ואית דגרסי סייעתא היינו שהיה אביו שב ובוכה על עוניו והיה נעזר מקונו.

קיימא סיהרא באשלמותא כאו' ותרב חכמת שלמה. ואתחכם שלמה מתוך מדה זו מפני שזכה להשיגה בשלימות הגדול חמא כולא אותם הדברים התלויים בראיה. וידע כולא אותם הדברים התלויים בידיעה ומאי חמא כשהשיג כל השגות אלו. חמא כ"ל יסוד דלא אעדיו מן סיהרא מקור נובע תדיר אור מהשמש. ונהיר לה בשמשא והיינו או' בימ"י שהם ימי החמה והענין שראה את הכל יסוד בימי נקשר ביום ירצה בבחינותיו דהיינו הת"ת והכל במ' דהיינו הבלי ונק' הבל שהיא כלולה מים חסד גבורה אש רוח ת"ת ואו' הבלי בכינוי היו"ד מפני שהיא מדת שלמה כאו' ותרב חכמת שלמה. והוא חמא כל יסוד בה הוא הבל דיליה מ' נק' בכינוי אליו הבלי מפני אחיזתו בה וז"ש דאחיד ביה כנז': משח מחכמה ורבות בהיותו גם מהכתר והיינו שפע קדש ממוחא עילאה. אתמלי מהת"ת ורווי מהחסד ששם השבע וחדי מצד הגבורה ששם השמחה: בזמנא דאסגיאו זכאין שריבוי הצדיקים גורמין קשרם לעולם מפני שריבוי בחינת מעשיהם זה עושה מכאן וזה עושה מכאן מתמידים הייחוד. בזמנא דאסגיאו חייבין שגורמין פירוד תמיד. צדיק יסוד צדקו מ' הנק' צדק. סיהרא דלא אשתכחת אינה מוכנת לזיווג מפני הפגם. חייבין מאריכין בשלוה דהיינו מדת שלומם החצוני כי גם בחצוני יש יחוד ע"י בניה הרשעים והיא פורעת להם שלותם בעולם הזה במה שמתעסקין באיזה מצוה והחצונית תובעת. מהרמ"ק זלה"ה:

והרח"ו נר"ו כתב. ת"ח כתיב אדם וגו' הרגיש בפסוק או' ב' וראה הכהן וגו' וחזר ואמר וראהו הכהן וטמא אותו עוד מאי והובא אל אהרן וגו' והיה די או' וראה הכהן וביאר כי הענין בסוד הנז' בפ' וישב דף קפ"א ע"א כי יסורין של אהבה פי' הוא כי המ' נק' אהבה ובהיותה בחסרונה אות' הנשמות הכשרות היוצאות אז מאתה ג"כ הם סובלות יסורין עמה בחסרון שלה וזהו יסורין של אהבה. ועתה יתבאר לך סוד נגע צרעת. והענין כי בעת חסרון הלבנה ידעת כי אין החסרון מאתה ח"ו ולא נחסר גוף הלבנה עצמה אמנם יושם לפניה עב שחורה ולא יראנה השמש וגם אנחנו לא נוכל להביט בה וזה פשוט אפי' בין התוכנים. והנה ג"כ למעלה הוא בענין זה כי מחמת עונות הדור מתגבר כח החצוני ומונעים שפע אור הלבנה בסוד שבתי בית הסוהר דסמא"ל כי הוא שחור וזוהי עב השחורה כמ"ש ואם בהרת שחורה היא וגו' וכמ"ש פ' תצא דף רפ"א ורפ"ב ופ' פנחס דף רמ"ח ע"ב בסוד שבתי לקותא דנהורין שזהו סוד נגע צרעת כי אותו הנגע עב שחורה כתרגומו סגירו ר"ל כמ"ש לעיל כי סוגר זכיות ישר' שלא יעלו ושפע העליון שלא ירד וזהו פי' סגירו בכולא. והנה האיש הזה הוא סובל יסורין של אהבה זוטא דאיקרון נגע צרעת אמנם לא בגלוי. ולזה והובא אל אהרן וצריך שיביאוהו אליו ושיעיין בו היכן הם ואז נגע צרעת הוא ר"ל אינו טומאה ששרתה עליו מחמת יסורין של עון כי הם טמאים אך הם יסורין של אהבה הנק' נגע צרעת כי סוגר שפע מאור הלבנה בחסרונה וז"א והובא אל אהרן וגו' וראה וגו' נגע צרעת הוא כלו' אינו טמא רק הוא נגע צרעת כנז'. אך כאשר וראהו הכהן ר"ל שלא הוצרך להביאו אליו בהסתר כדי שיראהו רק שהוא מעצמו ראהו בשוק בפרהסיא אז וטמא אותו כי יסורין דעון טמאים הם ובזה נתיישב הפסוק על מכונו ודוק ותשכח. וסוד יסורין של עון הענין הוא יובן מפ' פקודי דף רמ"ד בדרגא חמישאה ושם תבין איך יסורין של עון הם כחות טמאים המתלבשים באיש החוטא ונפרעין ממנו ומצירין לו. וההפך ביסורין דאהבה כי אין שם רק סגירו לחודייהו כנז' ולא טומאה ח"ו. וענין ג' גווני שאת או ספחת וגו' אפשר כי להיותם באים מן דרגא חמישאה כנז' פ' פקודי דף רמ"ד והוא סוד הגוף הכולל ימין ושמאל נמצא כי הם ג' מציאיות או אפ' יובן בסוד הנז' פ' תצא דף רפ"א ע"ב והוא אמיתות הדבר ודוק ותשכח. והוא כי הלא ז' ככבי לכת הם ככב צדק נוגה הם ג' ימיניים והם טובים מצד הטוב אך שבתי מאדים חמה הם רעים מצד הרע. והלבנה הוא מטוב ורע וכאשר תאיר מג' הטובים הימניים תהיה טובה וכאשר תאיר מצד ג' שמאליים הרעים תהיה רעה והנה אלו הג' שבתי חמה מאדים הם שאת ספחת בהרת. ותולדותם ומראיתם אין פה מקום הארכת ביאורו אך בסוד הארת גוון ג' ככבים הנז' שהם חמה ומאדים ושבתי ממטה למעלה כי כל מה שהוא יותר למעלה הוא יותר חשוך וכן הם בהרת עזה כשלג שאת כקרום ביצה וגו' וכן תבין סוד כמראה חמה העמוקה מן הצל. אמנם מצינו במקום אחר כי בהרת שחורה היא שבתי ואין פה הרחבת ביאור הדברים ודי במה שעוררתיך. וביאר פסוק טובה תוכחת וגומר פי' שטובה תוכחת מגולה כדי לייסר האדם להשיבו בתשובה אמנם יותר טוב ממנה והיא כשהיא מאהבה שהסי' שהיא מאהבה שהיא מסותרת.

כגוונא דא מאן דאוכח וגומר זה ביארתיו בפ' קדושים דף ס"ו ע"א ר"מ.

א"ל ההוא בר נש וגומר פי' בחיבור וקשר עצה א' נתיעצתם עלי לדבר עלי קשות ובודאי כי הוא חסידות שלכם שאתם תלמידי רשב"י כי עלייהו אתמר הוי עז כנמר לעשות רצון אביך שבשמים ואין להם א' בפה וא' בלב אך עכ"ז לא היה לכם לדבר כ"כ בגלוי מפני בני הבאים אחריי שלא יקטרגו וילחמו בכם. פתח וגומר הצדיק עליו הדין ושיכפר השי"ת עונו וכמ"ש מי אל כמוך נושא עון וגומר וכשראה בנו אותם החכמים וראה כי אביו היה בוכה ידע כי יסרוהו על אותו הרושם שבפניו שהיה מלא נגעי' ואז אמרו סייעתא דשמיא אית הכא והוא כי בניו ידעו כי על חטאתו אירע לו נן שלא רצה לייסר את בני עירו גם לא הניח בניו לייסר את בני העיר והי' אומר להם אל תתחרו במרעים כאשר נבאר בע"ה. ולכן שמחו בזה כדי שידע אביהם איך חטא בזה ושישוב בתשובה ואולי יתרפא אך הם לבדם לא יכלו אל נפשם לדבר דברים אלו נגד אביהם אם לא בסיוע חכמי' אלו וכאשר תראה מדבריהם:

את הכל כל זה מבואר ועל פי דרכו ביאר לנו כי אין נקר' הבל רק בהיותה כלול מאש ומים ורוח דוגמת הבל הפה כי הוא רוח א' חם ולח חם מצד האש ולח מצד המים והוא עצמו אויר ומזה נדין לשאר המקומות והנה הם ז' הבלים מחסד עד המ' אמנם המ' הוא מלכות שלמה וחכמת שלמה ולזה קראה הבלי ר"ל מדתי שהיא המ' וכל הוא יסוד וביאר כי כבר השיג בימיו אל מעלה גדולה כזו כי חיבר את היסוד במ' כנודע כי לא היה ייחוד זה בשלימות אלא בימי שלמה. והוק' דאי איירי בזמן ההוא איך אמר יש צדיק אובד וגומר וביאר כי כוונת שלמה לומר כי הוא השיג אל מעלה זו כי בימיו נתחבר הכל עם המ' להיות הדור זכאי וגם ע"י עצמו כי על ידו נתחברו כנודע אך יש זמן אשר הצדיק אובד בצדקו וזהו יש צדיק וגומר ר"ל והוא בעת שהדור אינן זכאין. ואומרו ואתמלי ידוי וחדי וגומר יובן בסוד ומלא את ידו ללבוש את הבגדים בסוד עשר אצבעות הנק' י' שליטים אשר שם נמשך השפע בסוד ומלא ידינו מברכותיך פותח את ידיך וגומר. והנה יש צדיק וגומר לא קאי כאן למטה אלא למעלה ולזה לא אמר נאבד ח"ו רק אובד ופי' כי אובד כל השפע הבא עליו מנהר היוצא מעדן וזה בצדקו כלומר צדקו היא המ' שנתרחק' ממנו ע"י עונות יש' וכשאין זווג ליסוד עם המ' גם היסוד אובד וחסר ממנו שפע עליון כי אין משפיעין לו אלא כדי שישפיע לתחתונים גם ע"י התחתונים הוא מתברך בסוד תנו עז לאלי"ם וגם הצדיקי' התחתוני' אשר בעה"ז גם הם אובדים שפע העליון ואז הרשעי' מאריכין בעבור רעתו הוא צד הטומאה והיינו ברעתו הנק' רעה כנודע וכל הדבקי' בה כלהו מאריכין ימים בשלוה משום דאתדבקו בה כנזכר בפרשת שמות דף י"א ע"א מהרח"ו נר"ו: