אור החמה על ספר הזהר ג:צ

והיא אתערת לבתר וגומר פי' שיש לה מ"ן דהיינו התעוררות מעשה הצדיקי' לעורר הייחוד ואז היא שואלת כדין וגומר ואז מ"ן מעוררים ממטה למעלה וכאשר אין לה מעשים טובים בעולם הזה אז הת"ת ממעלה מקרב אותה והיא בבושת פנים מקבלת בלי זכות התחתונים ואז יש לחצונים לקנתר ולקטרג ולכך גובר בזווג ההוא כחות הדין ונותנים להם חלק מה כדי שלא יערבבו השמחה וכל העולם מתמלא מהם וכל זה גורם מעשיהן של ישראל. וכפי מה שהם איש ואשתו יעשו למטה יעוררו למעלה אם היא תעורר תוליד זכר מפני תגבורת הימין וז"ש וע"ד קב"ה גזר לפי שע"י מה שיעשו למטה יעוררו למעלה כמוהו ובתנאי שלא יכוונו אל הגופניות וז"ש ובכולא בעי בר נש וגומר כיין שתנועתם התחתונה יעורר המדות העליונות צריך שיכוונו ובטוב כוונתם יתעוררו חיש מהרה:

אדם כי יהיה בעור וגומר הענין שהגלות הם הקליפו' לבושי שביה שהמ' מתלבשת בהם: לאו דאיהי פקידת ח"ו שאדרב' ראוי והגון להסתכל ולהשיג האדם בקדושה כל מה שיוכל. אלא בגין דאיהי חמאת וגומר וחוששת שמא יתייאשו או יחשבו שזו דרכה לכך היא אומרת לישראל כשתסתכלו בי לא תוכלו להשיגני עתה בגלותי אמנם בזמן גאולתי הייתם משיגים השגתי השגה שלימה אמנם עתה תשיגו מעט קט ממאורי מפני העדר המאיר בי והנהגת הדברים בגלות הם על סדר אחר ולזה לא תוכלו להשיגני על נכון מפני תגבורת הקליפות וז"ש אל תראוני ודאי יר' שאם הכוונה דפקידת דלא למחמי לה היה לה לו' הסתירו עיניכם ממני אמנם הכוונה אל תראוני אם תסתכלו בי ונתינת טעם שאני שחרחורת מכריח יותר וז"ש מ"ט וגומר ששזפתני לשון זפת ושחרות וז"א שזפתני מבעי ליה ובלי ספק ש' א' לשמוש זפ"ת ליסוד המלה ונתרעמת שהיה לה מהשמש ב' תועליות ונמנעו ממנה הא' האור הנמשך לה ממנו הב' אפי' בהעדר האור היתה השגחתו עליה וזה שאמר לאנהרא לי ולאסתכלא בי ושניהם נמנעו ואפשר כי לאסתכלא הוא מה שהשמש נהנה ומסתכל ביופיה והכל נסתלק וז"ש דאסתלק וגומר בשית נהורין וגומר כי היא בעל ו' קצוות ויאיר מכולם ויחשיך בכולם והיינו שש זפתני בששה השחירני שם לקם כנזכר:

בני אמי נחרו בי הענין שהאם היא הבינ' ומינ' דינין נפקין וכל האחוזים מכחות הדין אפי' החצונים קארי בני אמי מפני שהיא מבוע לדינים וז"ש דאתיין מסטרא דדינא קשיא שהיא הגבור' שהיא ענף הבינה. נחרו בי ר"ל גרמו שגרוני נחר ולא אשורר לפניו כדרכי כדי לעורר הייחוד וז"ש כר"א ניחר גרונם ומפרש ואזיל היאך ע"י גלות ישראל:

לנטרא שאר עמין בגיניהון וגומר יר' שאין הקליפות יכריחו רצון גבוה אלא הכוונה מפני שהגלו ישראל ביניהם גרמו שאשפיע לשריהם כדי שיהנו בני מהשפע הנשפע אל ארצות העמין נמצא שאני נוטרת כרמים זרים ומשפיעם ע"י בני ולזה כרמי שלי לא נטרתי יר' דלא יכילנא לנטרא לון ירצה שאיני משפיע להם הברכה אלא אני משפיע לשר כדי שיזונו ישראל בכללם וז"ש נטירנא לשאר כרמין בגינה וגומר. קיטפא פי' בערוך שהוא בלסמו ולפי זה דפטירא יהיה איזה אילן שממנו יוצא הבלסמו ולא רצו ליהנות ממנו ולא מריחו. עיטפא כיסוי וכן פי' בערוך. דקוטרא קשר או עשן והכוונה לכסות עינים שלא ליהנית משום שמחת הגוף לחורבן המקדש:

פתח ר' יוסי ואמר לה' וגומר תבל נאו מן ארעא וגומר ירצה הארץ כוללת כל המציאות התחתון כולו תבל פרטי הוא חלק א' מן הארץ א' מז' ארצות א"כ למה פרט תבל מאחר שאמר הכולל: ארעא קדישא מ' השוכנת בארץ ישר' ולישב מלוא' אמר דאיקרי ארץ החיים שאותם החיים ממלאים אותה והיינו אוירא דארעא דישראל מחכים כאו' והחכמ' תחיה בעליה. תבל ויושבי בה שאר ארעא היינו שאר העול' ששולטי' בו ע' שרים ואעפ"י שתבל אינו קדוש לא נסתלק מפני זה השגחתו ית' ממנו אלא הכל לה' וז"ש וכולא חד מלה והא כיצד באו' והוא ישפוט וגומר שזה תלוי בזה:

ר' חייא פליג עליה משום מלת ומלואה שאינו מתיישב ופי' שהיא המלכות ומלואה הנשמות שבה. תבל ארעא דלתתא ויהיה עתה יושבי בה כעין מלואה דלעיל ולא כדפי' ר' יוסי:

אי הכי וגומר פי' בשלמא למאי דאמר לה' הארץ היא א"י ניחא או' כי היא על ימים וגו' כאו' לרוקע הארץ על המים וג"כ על נהרות היא מתכוננת בגנות ופרדסים אלא לדידך דאמרת הארץ מ' אי הכי במאי אוקימנא כי הוא וגומר. א"ל ודאי הכי הוא פי' ממקום שבאת משם ראיה ממש ואין ספק שלא נעלם מר' יוסי שז' נהרות הם ז' ספי' אבל הוקשה לו מאי ימים ומאי נהרות ותירץ שהימים הם בבחינת היותם זו מזו כדרך עלה ועלול ונהרות הם סוד המשכתם כולם יחד מהבינה אל המ' וז"ש ועל נהרות יכוננה דכולהו נפקי מההוא נהר עילאה שהיא הבינ', ובהו אתתקנת פי' בכל הנהרות יכוננה בשני עניינים אם אל הייחוד וז"ש לאתעטרא וגומר ואם להשפיע למטה וז"ש ולמיזן עלמא וגו'. מהרמ"ק זלה"ה:

והרח"ו נר"ו כתב. אדם כי יהיה וגומר ר' יהודה פתח וגומר משום דהאי קרא כתיב ביה כי יהיה בעור בשרו וגומר וכן למעלה כביכול אשתכח ביה כנזכר לקמן באורך דף מ"ו ומ"ז ומ"ח לזה הביא פסוק אל תראוני שחרחורת יר' כי גם בה אית שחרירות מתרין פנים מעילא ומתתא וזהו סוד הצרעת סגירו בכולא יר' מעילא שאין השפע יורד ומחתא שאין זכות ותפלות ישראל עולין כאשר יתבאר בע"ה כי זהו ענין בני אמי נחרו בי. ואו' אל תראוני וגומר האי קרא אתמר בזוהר שה"ש על עת הייחוד העליון אל תראוני וגומר בסוד נפילת אפים. אך הכא פי' דאיירי בעת הגלות דאמרה אל תראוני והכוונה הוא הודעת הדבר שלא נוכל לראותה בעת הגלות מפני שהיא שחרחורת ב' שחרוריות א' כי אור השמש הבא אליה עם ו' קצוות שלו שש נהורין דיליה אשר כולם היו מאירין בי כולם נסתלקו ממני ואני שחורה והיינו שש זפתני ר"ל כל השש נהורין זפתוני והשחירוני כזפת השמש הכוללת כל הו' קצוות ושחרורית אחר מלמטה כי לא עלתה זכיות ישראל ותפלתן למעלה בעת הגלות ובזה אין בה כח לשאול יחוד מלמעלה שאין התעוררות אלא בזכיות התחתונים כנז' לעיל ובעת הגלות לא נמצא משום דבני אמי נחרו בי ר"ל כי כל הדינים מתערים מבינה כנודע והנה אותם דאתו מסטרא דדינא הנקר' בני אמי כחות הדין הקשה שסוגרין הדלתות שלא תעבור התפלה וזהו נחרו בי כמו נחר גרוני כלומר סגרו את תפלתי דוגמת האדם אשר נחר גרונו ולא יוכל לצעוק ולדבר כן נחרו גרוני שלא אוכל להתפלל אל השי"ת ולעלות שם תפלתי וכן נאמר על צוארינו נרדפנו כי היו קושרים ריחיים בצואריהם ולא היו פותחין פיהם להתפלל ולצעוק אל השי"ת. ואז הוצרכתי ליטור את הכרמים להשפיע להם ברבוי לארצות העמים ולשמור כרמיהם של ע' שרים כדי שישאר איזה תמצית ליש' ביניהם:

ר' חייא ור' יוסי וגומר והובא זה המעשה כאן משו' דהכל מיוסד על פסוק הנזכר אדם כי יהיה בעור בשרו וגו' ואפשר שראו איזו שמחה ולא רצו לראותה כמ"ש אם אעלה את ירושלם על ראש שמחתי ואסור לשמוח אחר החרבן:

פתח ואמר וגומר ידעת היות ז' שמות לארץ ארץ אדמה תבל וגומר וביאר ר' יוסי כי סתם ארץ היא ארץ ישראל כי ארץ הוא לשון רצון כי היא מרוצה למעלה בקדושה וכמ"ש עד לא עשה ארץ וחוצות ארץ דא א"י וחוצות אלין שאר ארעין וביאר כי גם למעלה כק' מ' ארץ על שמה כמ"ש ארץ החיים וגם ארץ ישראל נקרא ארץ החיים כרז"ל שמתיה חיים תחלה ותבל הוא כללות כל העולם שאר ארעאן ייחוסו ג"כ אליו ית' וז"א וכולא כמה דאמר' וגומר ר"ל אל תתמה ממה שאמרנו כי כולא הוה הכי כמה דאמרינן וזהו ישפוט תבל בצדק דינא תתאה משא"כ יש' דאינן אלא במשפט דכד אתער צדק בעלמא בההוא זמנא כתיב ויש נספה בלא משפט כנודע ולכן ישראל נדונים במשפט הת"ת כי משם אחיזתן אך הצדק היא ראש לתחתונים וכלם נזונים על ידה משום דכולהו תליין מינה כי ממנה אחיזת כל התחתונים ולכן והוא ישפוט תבל בצדק וא"כ עתה א"ש תבל ויושבי בה כי גם שאר ארעאן הקב"ה שופטן וכלהו תליין מיניה אמנם ר' חייא פי' באופן אחר משו' דידענא דתבל היא ארץ ישראל בכל אתר כי אין בכל הז' ארצו' מובחרת כמו תבל כמ"ש בהרבה מקומות דלעילא מכלהו דז' ארצות הויא תבל וכמ"ש ויצו לתבל ארצו ולזה ביאר כי הלא ראוי להבין הכתוב א' שהוא מכופל באומרו הארץ וגו' תבל וגומר ועוד או' ומלואה ויושבי בה וכמ"ש ויצו לתבל ארצו ולזה ביאר כי הארץ דא כ"י הנק' ארץ כנודע ומלואה הם נשמות הצדיקי' העמוסים בבטנה והיא מלאה מהם וכמ"ש על חדשי' לבקרים רבה אמונתך פרשת בראשית דף י"ט ריש ע"ב ותבל היא ארץ הזו השפלה ויושבי בה הם הצדיקים ושאר בני נשא דאשתכחו בהאי עלמא וסוד הענין ממ"ש פ' לך לך דף פ"ב ע"ב ע"ש כי הקב"ה מתעטר בתרין עטרין ומשתעשע בתרי גווני חד למעלה בנשמות הצדיקים בג"ע וחד לתתא בהאי עלמא בסוד הקמים בחצות לילה דעלייהו אתמר הנה ברכו את ה' כל עבדי ה' וגומר וזהו פי' לה' הארץ ומלואה וגומר וגם ידעת כי המזמור הזה נתבאר על הנשמות העולות למעלה בכל לילה כי זהו סוד מי יעלה בהר ה' כנזכר פ' ויקהל דף קצ"ה ע"ב: והקשה לו ר' יוסי דבשלמא לפי' שלו כי ארץ היא למטה ארץ ישר' א"ש או' כי הוא על ימים וגומר כנודע כי ארץ ישראל מיוסדת על ד' נהרות וז' ימים וגו' כמשז"ל אמנם לעילא אינו כן כי הנהרות והימים הם עליה ולא היא מיוסדת עליהם וז"א א"כ במאי אוקימנא וגומר וביאר כי כן הוא האמת כי הו' קצוות הנקראים נהרות וימים היוצאים מים העליון נהר יוצא מעדן אימא עילאה והנה המ' מיוסדת עליהם ודוגמת היסוד אשר כל הבית נשען עליו כן הנהרות העליונים הם יסוד חזק אל המלכות שעליהם עומדת כמ"ש וצדיק יסוד עולם כי היסוד העליון הנקר' צדיק הוא יסוד חזק אל המ' שתחתיו הנק' עולם. ואעפ"י שהיא למטה מהם עכ"ז יסודות שלה הם ועליהם ובסבתם עומדת כי מהם נזונית. והביא ראיה לדבריו דאיירי על ארץ העליונה כמ"ש מי יעלה וגומר נקי כפים וגומר כי נודע דכל זה לא איירי במ' אשר שם עולים הנשמות בלילה כי אחרי מותם ואין עולי' לשם אלא מי ומי נקי כפים וגומר ואי מדבר על א"י הלא כמה רשעי' ומצורעי' עולי' לה בעונותינו ואו' נפשי הוא ברור כי הוא קרי וכתיב והכל הבנה וכוונה א' כי נפשי היא המלכות הנק' נפש דוד כמ"ש אשר כלבבי וכנפשי יעשה וגם נק' נפשו של הקב"ה כמ"ש נשבע ה' בנפשו וזהו אשר לא ישא לשוא נפשו של ה' הנז"ל כאו' מי יעלה בהר ה' וגומר. עד דהוו אזלי כל זה נודע כי היסורין של עון הם בנגלה משום דיתבייש וישוב בתשובה אך היסורין דאהבה הם בנסתר כי אינם רק להרבות שכרו ולכן אין לגלותם כדי שלא יהיה שם שמי' מתחלל כאו' לעושי רצונו כך. מהרח"ו נר"ו: