אור החמה על ספר הזהר ג:פט

וע"ד אתפגים הוא לעלמין אפשר דאאשת איש קאי שנאמר בו מעוות לא יוכל לתקון מה גם אם הוליד וגומר. ואפשר דאהדר למי שבא על הפנויה שגם תשובתו קשה שגורם ממנה זיוג פגימת הברית במקצת ואם הוליד יבא אח"כ לשפיכות דמים והבן בעצמו פגום במקצת ועוד דאפשר להנשא לאחיו מאביו או לאחותו מאביו. דפגים לעילא בספי' בדיוקנא אם הוליד שמחתים מה שאינו צורת צלם אלי"ם במי שאינו ואם לא הוליד פגים תיקונא כדפי' דהיינו סוד ז' ברכות תיקון הת"ת והמ'. ופגים לתתא גופו בו רשום העבירה ובמצחו ברשימין דעבירה. ופגים לנפשיה משתי צדדי' מצד מעלה מהספי' ומצד מטה מגופו זה הכלל אין צד היתר להכניס אות ברית ולהוציא זרע אם לא באשתו בחופה וקדושין וז' ברכות:

ר' אבא פתח וגומר לא יתן לעולם מאי לעולם אלא לרבות אפי' בשעה הראויה להתמוטט לא יתן וז"ש לא שביק לון לעלמין וראיה מיעקב שאפי' בשעה הראויה שיניחנו הקב"ה לכחו וחילו לא הניחו אלא עזרו וכדמסיק לקמי' דאתגבר חיליה דיעקב מפני אחיזתו בקב"ה. וכתיב ותקע כלומר א"א הא כתיב ותקע וגומר ואם לא שבק היאך ותקע וגומר יתרץ אלא לדידיה גביה כלומר את שלו נטל דהיינו עון שתי אחיות. ודלמא לא אשתכח שמא המקום גורם ויפסק הנחל התחום מוטב וגומר ולא אשתכח וגומר ירצה ממה שאתגורר ואתקוטט עמו וימצא איזו ערבוביא יותר טוב להסתלק מהקטטה. בביתא בליליא אפי' בישוב ביממא בביתא מיחדא חוץ מן הישוב אבל באורחא לא דלא שכיחי מזיקין. או מאן דאזיל בדרך משום דשכיחי מזיקים בליליא אפי' בשדה או בדרכים ומביא ראיה לאחד מהם מיעקב וכ"ש האחרות. חד מסטרא דדינא מאותם הכחות שהם תחת ממשלת גבריאל שר הגבורה והם ע' שרים על ע' אומות והם חזקים מצד הגבורה ושלטניה בסטר ליליא דהיינו חשך הגלות הנק' לילה וכל עוד שיש' בגלות מתחזק שרו של עשו. ובאור הבקר אור הגאולה שולט הימין מיכאל שר החסד וכל קדושיו.

ובזמנא דהאי ליליא לא יכיל השר בעצמו עם יעקב וגם יעקב לא נתחזק מהשר אלא היו שניהם שוים עם היות שליטת כח השר: כד סליק נהורא אז נתחזק יוהר ממנו נמצא יעקב חזק מהשר שהשר בזמן שליטתו לא יכול עם יעקב ויעקב נתגבר עליו בזמן בא השחר שליטת יעקב. שליחא מלאך. דלא יכילנא לך שתגבר ממני. מ"ט לא יכיל ליה וגומר הוקשה לו למה בזמן כחו דהיינו בלילה לא יכול עם יעקב והיה יכול יעקב לעמוד כנגדו אמנם המלאך בעלות השחר רפו ידיו ולא עמד כנגדו והיה ראוי שכמו שיעקב לא רפו ידיו בזמן שליט' המלאך ולא נתנצח כך המלאך היה ראוי שיעמוד כחו בו ולא יתנצח בזמן שליטת יעקב. לז"א שהכל תלוי בשורש ושורש יעקב מדת רחמים ולזה לא שלט בלילה שהיא דין ולא נכנע אמנם שורש המלאך דין ולזה בעלות השחר מדת רחמים גוברת ומבטלת הדין והיינו ויריעו דאתברו כל בני אלי"ם כל הענפי' המתפשטי' ממדת הדין. ולאתכנשא שאין לשבח אלא בחבר' שאר המלאכי' כדי שלא יאמר יעקב עמוד בקרן זוית ושבח לקונך תחת ידי מי מעכב לז"א שאין זה מקום השבח ביחיד. אלא א"ל יעקב וגומר ומפני שהיה הענין הודאה על מה שכבר נתברך נקט לישנא דברכתני. אי אודית וגומר שתודה לי עליהם וכדי שלא תאמר אנוס הייתי שתקבל שלא תערער עוד עליהם ולא תהי' איש ריב ומדון לי בשנאתם והיינו או אי תשכח וגומר ישראל ודאי אודי עלך פי' מהת"ת מדתך יצאו הברכות לך ומי יקטרג. ותוכל יכילת וגומר כלומר בזמן שהוא שליטת האלי"ם שרית עמהם ובזמן שליטתך ותוכל אמנם הם מה שלא יכלו לך בזמן שליטתם כנזכר ובזה לא יקשה כפל לשונו שרית ותוכל:

ת"ח בשעת' דסלק נהורא אתכפיין וגומר בעלו' השחר אתכפיין ונכנעים אמנם באור הבקר הם נכנסים אל ההיכלות כל א' כפי עניינו והיינו ולא משתכחי. וכ"י משתעי הכנה אל הייחוד. דמשתכחי עמה בקישוטיה שקמו בחצות לילה לעסוק בתור'. שרביטא וגומר יסוד מצד החסד כנזכר לעיל. לאשתכחא בשלימו ירצ' להמצא אותם המקשטים שיהיה להם חלק בשלימות הזווג אשר לת"ת עם המ'. או יר' שע"י חוט החסד תמצא המ' ג"כ בשלימות חסדי הת"ת: ת"ח בשעתא דקב"ה וגומר והיא אתערת בסוד מיין נוקבין ע"י מעש' הצדיקי' לעורר הזווג ואז היא שואלת בדין מפני שיש צדיקים בעולם ואז הייחוד בימין שאין החצונים יכולין לקנתר. הרמ"ק ז"ל:

והרח"ו נר"ו כתב. אלא לדידיה גרם והא אתמר פי' כי הוא בעצמו הביא עליו הצרה ההיא כי הכניס עצמו בסכנה שהוליך כל המחנה שלו אל צד הנהר אחר והוא נשאר בצד האחר לבדו על פכין קטנים ובמקום דשכיח הזיקא שאני שאין לאדם לסמוך על הנס ולכן אירע לו כן ליעקב וכדאתמר פי' לבדו לכדו כתיב על פכין קטנים. ואמר כי בלילה אפי' בכל הבתים שבעולם אין לישן יחידי אך ביום אם היא בית מיוחדת ומופרשת משאר בתים אז אין לישן בה אפילו ביום וכ"ש בלילה. ונתן טעם איך היה כח ביעקב לאחדא ביה. וביאר כי הלא זמן שולטנות סטרא אחרא בלילה הוי והוא בגלות הנמשל ללינה כנזכר פ' וישלח דף ק"ע וקע"א והנה כל הדברים משתלשלין זה מזה ולכן ביום שליטת סמא"ל היא בלילה ולא ביום כי היא אתא מסטרא דליליא מ' ולא מאילנא דחיי השולט ביום בסוד רגליה יורדות מות ולכן שולט בלילה וכמו שמושל בישראל בגלות הדומה ללילה כך נתגבר כחו על יעקב בלילה ההיא: וכד סליק נהורא דאתער יעקב אילנא דחיי בסוד הבוקר זרוע ימין שבו כח האדם תלוי כמ"ש ימינך ה' נאדרי בכח אז דוגמת מה שיהיה לעתיד שיתבטל סמא"ל מן העולם כמ"ש בלע המות לנצח ביום ההוא זמן הגאולה הנמשל ביום לכן בעלות השחר נכנע כחו וגבורתו כמ"ש ויריעו כל בני אלי"ם ונתגבר יעקב בסוד אילנא דחיי ויכיל ליה:

והנה רז"ל ביארו שלחני וגומר ואני עתיד לומר שירה אמנם כאן סובר כי סמא"ל אינו מכת המשוררים אמנם היא להפך שלחני לפי שעלה השחר וכת המלאכים המשוררים מתערי בעלמא ולכן אנא בעי לאת מרא בנוקבא דתהומ' דסטר צפון וכמ"ש פ' תרומה דף קס"ג ע"ב על פסוק זה. וז"א כאן דהא מטא וגו' ולאתכנשא פי' מטא זמן המשוררים ולכן מטא זמנא דידי לאתכנשא בנוקבא דצפון וביאר או' ברכתני ר"ל תודה לי על הברכות אשר כבר נתברכתי בהם ותודה לי כאלו כבר ברכתני לשעבר באותן הברכות ומאתך היו בכוונ' גמור' ולז"א ברכתני עבר כלומר לא תברכני מחמת אונס רק ברצון כאלו כבר ברכתני תחלה בעת שברכני אבי שאז לא היית אנוס והנה סמא"ל אמר לו בערמה ודאי שכן הוא כי לא בעקבה נטלתם רק בשררה גמורה וישראל סבא עילאה דאנת אחיד ביה הוא ברך יתך ולא במרמה וכל זה כדי שלא יצאו הברכות מהסכמת פיו ממש והק' איך קראו אלי"ם אם הוא שר עשו מצד הטומאה וביאר כי כל הבאים מסטרא דדינא קשיא אקרון אלי"ם דוגמת אלי"ם אחרים כנודע וכנזכר בפ' בחקותי ריש דף ק"ג. ואו' ותוכל יכילת להון וגומר הכוונה הוא ק' לו כי מה חידש לן באו' ותוכל כי ודאי שאם לקח יעקב הברכות היא כי היה כח בידו ויוכל. וביאר כי הכוונה אל תפחד ממני ומעשו כי הלא שרית עם אלי"ם וגומר ואתה יכולת להם והם לא יכלו לך ועכ"ז לא הניחו עד שבירכו שם.

ות"ח בשעתא וגומר זה יתבאר במה שהקדמנו לעיל דף מ"ג ע"ב וגם שם יובן ממה שנכתוב בכאן. והענין כי בהיות דאתערת מ' בסוד מ"ן לגבי קב"ה והם סוד נשמות הקדושות דהוו זכאין בהאי עלמא כנזכר פ' ויחי דף רל"ה ורמ"ה וע"ש היטב לפי מה שנבאר כאן ב"ה גם מתעוררות בסוד מעשה הטוב והזכיות הנעשים בעה"ז ביום ואז בלילה היא מתערת לגביה בהנהו נשמתאן ובהנהו זכוון ואז הנה הנשמות אלו הם מסטרא דדכורא כנזכר שם דף רמ"ה פ' ויחי ולבתר נחית ג"כ מיין דכורין הנה הכל הם מיין דכורין ואפי' מיין דנוקבא אינון מיין דכורין נשמתהון דצדיקייא דאינון דכורין ולכן כשהיא מתעוררת בעולם ואז כולא הוי רחמים מצד הימים וכל אותן המתהוות מזווג ההוא הם נשמות ימניים זכרים וזהו סוד אשה כי תזריע אשה מזרעת תחלה יולדת זכר והבן זה. אמנם כשאין נשמות צדיקים ולא מעשי' טובים אז מתביישת המ' ואין לה במה תתרצה אל בעלה וכדין אינה יכולה לאתערא ואז צריך הת"ת להתעורר תחל' משום דאי לא אזדווג במ' נמנע ממנו שפע עליון באבא ואימא כנודע ובסוד יש צדיק אובד בצדקו כנזכר פ' זו דף מ"ו לקמן ע"א. ולכן אתער בהכרח ולפי שאין העולם כדאי לו לאותו השפע לכן יוצא מצד השמאל והגבור' ואותם הנשמות כביכול יורדי' בחסרון ונק' נקבות וזהו הנרמז בתיקונים דף ק"ד ע"ב כי יש זמנים שהלבנה חסירה והוא בסוד [נוק'] ולכן הנשמות היורדות אז הם בחסרון ובעניות וז"ש אשה כי תזריע וגומר כלומר כשהאשה תקדים להזריע בסוד נשמות הצדיקים ומעשיהם הטובים אז וילדה זכר. וכשהאיש מזריע תחלה אז ואם נקבה תלד וגו' וכל סיפור מעשה זה דר' חייא ור' אחא ור' אבא הוא על סיום זה הנוגע אל פרשתינו בביאור אשה כי תזריע. עכ"ל: