אור החמה על ספר הזהר ג:פח

אסתמרותא דנוקבא פתיחא פי' בתחלת הלילה שער היכל לבנת הספיר ננעל ונוקבא דתהומא רבה נפתח ומתפשטים החצונים בעול' ובחצות לילה שכל החצוני' נכנסין בנקביהן שער היכל לבנת הספיר נפתח והיינו אסתמרות' דנוקב' פתיחא. הא רעותא דאתערותא פי' רצון השכינה להתעורר כל חצות לילה עד דאתי צפרא ואפי' באור הבקר אין זווג ממש אלא חוט של חסד אמנם הזווג האמתי הוא ביום בברכת שים שלום ועכ"ז יש יחוד הת"ת למט' במ' דהיינו או' קב"ה עאל לגנתיה לאטיילא וגומר ושם הם מולידים נפשות לגרים את שרביט הזהב שרביט יסוד חוט המתפשט מהזהב בינה דהיינו סוד צדיק בחסר אל מתפשט מעולם הבא דהיינו אשר בידו חסד. דמתחברן בהדה בלילה לעורר זווגה ע"י נשמתם נגמר הייחוד שהם מקשטים אותה ונותן להם חלק מהזיוג. אמאי פתח קרא הכי בלא טוב. בגין דזמין אדם לאתפרשא היינו מיעוט הלבנה ע"י גיהנם ומחלוק' שנברא בשני זמן אדם שהוא דכר ונוקבא ויקרא את שמם אדם זמין לאתפרשא ולהיות מאור קטן ומאור גדול והטוב בטל וקרוב לענין זה הוא היות דו פרצופין שלא היתה לנגדו כדי להזדווג ולזה אמר לא טוב היות לבדו. בגין דהוות בסטרוי לא היתה ממש בגבו אלא בצדו לא' מצלעותיו ושם היתה דבוקה אליו וז"ש והוו כחדא ואפי' הכי לא היו פניה לצד פניו אלא פניו למזרח למדתו ופניה למערב למדתה. אחת מצלעותיו צדו א' כמו ולצלע המשכן וכשתשכיל בצורתם תמצאם שמאל בשמאל דבוקים ממש דינא בדינא דהיינו אחוריים ממש באחוריים שבו שהוא הדין והימין שלהם רחוקה זו מזו וכשהם מתנגדים מתמתק השמאל בימין והימין בהשמאל זו בזו. סליקו תרין אדם וחוה וקמו שית אדם וחוה הבל ובת זוגו קין ובת זוגו ולדעת רז"ל הבל ושתי תואמותיו:

ת"ח בשעתא דאתתקנת וגומר כיון דאתברכן וגומר הענין שהנשמות נבראו זכר ונקבה והם נפרדות בסבת העון ולא יתחברו דוגמא עליונה אם לא ע"י ז' ברכות ואז ידמו בייחוד' לייחוד ת"ת ומ' שמשניהם נמצאו: בזמנא דאיהו ברחמי וגומר יר' שעם היות שפעמים המ' דין ופעמים רחמים לעול' יחודה עמו ויניקתה ממנו לפי מה שהוא אם בפסח בימין אם בסוכות וגומר ואין לה ייחוד בזולתו ח"ו משקר בקב"ה וגומר הענין שהוא כנגד הת"ת ושוכב באשה זרה והיא כנגד המלכות ושוכבת באיש זר כל א' משניהם משקרים לשתי המדות. וע"ד קב"ה לא יהיב ליה תשוב' כי חטא בחלול השם והיינו עון בית עלי אשר ישכבון ועם היות שלא היה ממש כבר מעלה עליהם הכתוב ושמעינן מינה דא:

ר' אלעזר אמ' מאן דמשקר בכ"י וגומר דהיינו חלול השם ג"כ שמסתלק ע"י יהו"ד הממלא שם אדנ"י וכ"ש כשיחלל שניהם כנזכר לעיל דהיינו שמסלק רוח חיי הבינה מהם שהיא התשובה ולזה לא ישיג התשובה פומבי דמלכא פי' צורת האדם הוא פרסום קב"ה בסוד תקוני האדרא וזה שהוליד ממזר אותו הבן הוא בצלם אלי"ם והוא שקר הרי שהכחיש פומבי דמלכא ואם הוא מאשת איש פגם בכנסת ישר' וקב"ה בעלה ננזכר ואם הוא משאר העריות אשה אסורה משקר בכ"י:

ר' חייא בא להוסיף הפנויה על שאר העריות כדמפרש ואזיל כד"א גזלת העני אם הוא עני היאך גוזלים אותו אלא שאין מקדימין שלום ביום לעני מ' אף כאן גוזל אביו ואמו שהיה ראוי שבזווג יהיה שלום יסוד בבית מ' ואינה מפני שהוא זווג בלא ז' ברכות שהם סוד ז' ספי' ת"ת ו' קצוות והשביעית מ' והיינו גוזל אביו ואמו. מן העולם הזה בלא ברכה המשכת השפע מן הת"ת למ': מאן הוא איש משחית פי' מאחר דקא' גוזל אביו ואמו דהיינו שמסלק השפע מה בא להוסיף לומר עוד חבר וגומר ותריץ דפגים וגומר שהוא נוסף על גרעון ברכות שעשה פגם וז"ש דפגים דיוקנא ותקונא וגומר הענין שאם הוליד פגים צלם אלי"ם כנזכר שאפילו הפנויה אינה בסוד צלם אלדי"ם בעת ההולדה, ואם לא הוליד תקונא כי התקון שהשכינה מתתקנת בייחודה עם הת"ת בסוד ז' ברכות עליונות פגים והשתא ניחא או' כ"ש מאן דחמיר' שפוגם בשתיהן יותר ויותר מפני איסור הבעילה והולדת ממזר. מהרמ"ק זלה"ה:

והרח"ו נר"ו כתב. פתח ר' אחא וגומר הוקשה לו כי ראוי להתחיל בכי טוב וביאר כי אין שורה טוב כשיש הבדלה ופירוד כי לכן בשני שנברא הבדל המים לא נאמר בו כי טוב. ואותו הבדל עצמו היה כאן כנודע למבינים וז"א וע"ד לא כתיב כי טוב בשני דזמין אדם לאתפרשא כי ההבדלה ההיא זאת היא עצמה וזאת ההבדלה באדם תחתון נמשכה מאותה ההבדלה כנודע. ולכ"א לא טוב כי פה הוא מקום ההבדלה והרגיש כי מי אמר לנו שבכאן היתה הבדלה והלא אדם לבדו היה לזה ביאר כי אינו כן כי או' היות האדם לבדו אין ביאורו לבדו בלתי אשה כלל כי הלא כתיב זכר ונקבה בראם דו פרצופין נבראו אך הכוונה כי הנקבה היתה מאחוריו והיה האדם בלתי סמך ועזר כי אין כח באשתו העומדת מאחוריו לעזרו במה שיחפוץ וזהו לבדו ולכן אעש' לו עזר וגומר כלו' האשה כבר היתה נבראת אך אעשה באופן שתהיה עזר וסמך וזה יהיה כאשר תהיה כנגדו כנגד פניו ולא דבוקה מאחוריו ואז תוכל עוזרו ואחת מצלעותיו הוא כמו ולצלע המשכן כי אדם וחוה ב' סטרין הוו פנים ואחור ולקחה ונסרה ויביאה אל האדם כי ברואה היתה בכל אבריה והראיה אומ' ויביאה אל האדם כי היתה מאחוריו לקחה ונסרה והביאה לפניו. ואו' אתקין לה ככלה זה יובן במ"ש פ' בראשית דף מ"ה ע"ב כי ויביאה בגי' כ"ד קישוטי הכלה:

ובעוד דהוה מתדבקא וגומר הרגיש כי אם כבר היו נוצרים שניהם איך לא יוזכר כי אם הזכר לבדו לכ"א כי כן האמת כי הלא במקום הזכר אין הנקבה עולה בשם כנזכר בזוהר פ' חקת דף קפ"ג ע"ב כי הזכר הוא העיקר הוא ההולך לפנים. לבתר סליקו תרין וגומר ר"ל אחר שנסרה והביאה אל האדם אז הוציאו פרי ועלו למטה ב' וירדו ששה אדם וחוה קין והבל ותאומותיהם. ונ"ל דצריך לגרוס סליקו תרין וקמו כחדא פי' כי תחלה היו כאחד כי היו מחוברין ואח"כ סליקו תרין ר"ל עלו לחשבון שנים ואז קמו כחדא ונזדווגו יחד:

ת"ח בשעתא וגומר סוד הז' ברכות עיין בפ' תרומה דף קס"ט ע"ב ולהיות כי צריך אל הז' ברכות דוגמת כלה עליונה א"כ אוליפנא דבעי החתן והכלה לברכינהו באינון ז' ברכאן ומאן דמשמש עם הפנויה בלי ז' ברכאן כביכול מנע ז' ברכאן מכלה העליונה כי כל נשי דעלמא בה תליין כדאיתא פ' נשא דף קכ"ד ע"א ומינה אתברכן ואי אינהו לא מתערי ז' ברכאן עילאין כביכול מנעי ברכתא עילאה מכ"י. וביאר סוד ענשו כי צריך תשובה ומיתה וגיהנם וז"ש ואית ליה לקבלא עונשא. הנה מכל זה תבין איסור הפנויה כמה גדול ענשו לאין קץ וכ"ש אשת איש כאשר יתבאר:

ר' אלעזר אמר וגומר פי' כי יש הרבה עבירות הנוגעות בכ"י כנודע מפ' בשלח דף ס' ע"ב ויש התלויין בצדיק ויש בנצח והוד וכיוצא בזה בשאר הספירות כנודע ואמר כי אם הנוגע בכבוד כ"י לבד יורש גיהנם כ"ש הנוגע בכבוד כ"י וקב"ה כחדא שהוא הנז' הבא על ביאות אסורות כי זה פוגם בתרוייהו כי האיש והאשה דוגמת קב"ה וכ"י. או יר' כי לפי שלעיל איירי באיסור הפנויה כנזכר לכן הוסיף עוד לקח ר' אלעזר בקחתו ח"ו אל הבא אל אשת איש ואמר ומה אם הבא אל הפנויה כי אינו נוגע אלא בכבוד כ"י כי גורם אל הסתלקות ז' ברכות ממנה יורש גיהנם כנזכר אם יכופר העון וגומר כ"ש וק"ו הבא אל אשת איש כי פוגם בתרוייהו בקב"ה וכ"י כנזכר ויותר תגדל אשמתו אם תתעבר ממנו ויטריח את קונו לצור צורת ממזר כמ"ש צור ילדך תשי כביכול דאכחיש פומבי וחותמא דמלכא שהוא פרצוף האדם כי בצלם אלדי"ם וגורם לצור את הממזר בחותם המ' וע"י המלאך בעצמו ובידיו ממש ואין לך פגימה גדולה מזו. והבאת דברי ר' אלעזר הוא סיוע לדברי ר' אחא כי ודאי ר' אלעזר לא היה כאן רק ר' אחא ור' אבא ור' חייא. והנה ר' חייא סייע לדברי ר' אחא ולז' פתח ואמר גוזל וגומר וה"ק מאי גוזל ר"ל כי בשלמא איש את חבירו שייך גזילה שחבירו נשאר בלתי אותו הדבר הנגזל ממנו אך בשי"ת לא יצדק זה כי בכל מקום ממשלתו ית' וז"א מאי גוזל אחר שאמר אביו דא קב"ה וגומר כי עתה תצדק שאלת מאי גוזל. ותירץ כד"א גזלת העני בבתיכם פי' שמדבר על החומד אשת חבירו כי גוזל אותה האשה שהיא בת זוג האיש וזהו דוגמת גזילת העני בבתיכם כי גזילה נק' הוצאת הדבר מרשות לרשות כמ"ש בבתיכם. וכן בכאן האשה הזאת הפנויה היא ברשותו ית' ועדיין אין לך רשות בה עד שתקנה אותה מן השי"ת ע"י הז' ברכות והביא ראיה לדבריו כי איירי בפנויה ולא באשת איש מדתנינן תמן כל הנהנה וגומר ופי' ז"ל דפסוק זה דגוזל אביו ואמו וגומר על הנהנה כי אין לו שום איסור אחר באשת איש וכיוצא רק שהנהנה בלתי פריעת שכר וקניית הדבר ולכן גוזל לשי"ת ולכ"י לפי שעדיין זו אינה קנויה לאחר ולכן אינו גוזל רק לאביו ולאמו דא קב"ה וכ"י אמנם הבא על אשת איש גוזל את כולם להקב"ה ולכ"י ולבעלה. והנה הבא על הפנויה חבר הוא לירבעם הנק' איש משחית כי הלא איש זה חושב כי אין פשע בזה אחרי היותה פנויה והיא הפקר ואינו גוזל לשום אדם והוא שקר כי גוזל אביו ואמו ז' ברכאן ולכן דמוהו אל ירבעם אשר גדלה חטאתו על כל העולם כי חטא כל העולם תלוי בו והוא הוא המשחית כל העול' כי המליך הסטרא אחרא זכר ונקבה בארץ הקדושה ונסתלקו ברכו' העליונות ממנה וכן האיש הזה אשר בא על הפנויה וחושב כי לא חטא ולא פעל מאומה ולא ידע כי מנע ברכאן עילאין והמונע ברכאן עילאין הוא חבר לאיש משחית הוא ירבעם כי גם הוא מנע ברכאן עילאין וכמ"ש פ' תשא דף קצ"ג ע"ב ופ' פקודי דף ר"ן ע"א בסוד המונע ברכאן עילאין. ואומרו מאן הוא איש משחית דפגים דיוקנא דלעילא זה יובן מפ' פקודי דף ר"ן ע"א כי סטרא אחרא סמא"ל נק' איש משחית דפגים דיוקנא דלעילא ולכן כל המונע ברכאן עילאין נק' איש משחית. עוד ביאר או' איש משחית פי' נפשו נשחתה מן העולם לגמרי שתמיד היא פגומה וזהו איש משחית בגזירה שוה דכתיב התם משחת נפשו וגומר וכן כאן איש משחית שמשחית נפשו לעולם. גם נק' איש משחית דמשחית כל העולם לגמרי דמנע מיני' ברכאן גם כביכול משחית לעילא כי כשאין משפיעין לתתא ברכאן גם מהם נמנעין ברכאן עילאין מבינה וחכמה אבא ואימא כנודע בסוד תנו עוז לאלדי"ם דנחית מאבא ואימא אל הת"ת ומ'. מהרח"ו נר"ו: