אור החמה על ספר הזהר ג:פו

כד נפיק לעלמא והנשמה נתנת באדם אזדמן ההוא צולמא שנית דאמרן ונקשרים שתי צללים יחד ואשתתף בהדיה ואתערב ביה והיינו שהצלם הא' הוא נקשר בחיות הגשמי והשני נקשר בנשמה ושתיהם קרובות זה לזה ובאמצעות קשר שתי צללים נקשר הנשמה בגוף והיינו אך בצלם הקדוש יתהלך איש שהוא הגוף עם הצלם החומרי ונודע שהימים הם רוחניים או טובים או רעים כדפי' ימים יוצרו והיינו ויקרבו ימי וגומר כדפי' בזוהר ולכך מתלווים לאדם ומשתתפין ביה. ומה שנעשה בנשמה מיום ההולדה עד יום הלידה הוא נסתר וז"ש ומן יומא וגומ':

ת"ח אחרת כיוצא בו שהרי שתי נשמות יוצאים כא' מההיכל העליון ויוצאים ונפרדים והזכר מקדים לרוב פעמים או הנקבה והנשמה האחת יש היכלות ידועים ועד"ז הנשמה יש מקום ידוע לה בין ההולדה ולידה ובבטן הצלם הראשון לבד שבו הוא מתגדל ודרך מבא הנפש בגוף ההוא אשר בבטן המלאה בזה עמקו מחשבותיו. כלילן דכר ונוקבא מפני שהם מזווגא דת"ת ומ' דכר. ומפרי העץ דא קב"ה עץ הוא הת"ת פריו הנשמה אשר בתוך הגן היא המ' נוקבא והראוי שתזריע למטה זכר ונקבה אמנם וילדה זכר למטה בלי נקבה מפני העון הגורם שיפרדו זה לעצמו וזה לעצמו כמו שהפרידו בין ת"ת למ' נפרדו הנשמות. ומולידין בנין דלא כדקא יאות כמו שהם בלתי מתייחדים כראוי מין בשאינו מינו כך מושכים שם שאינו מינו דהיינו אותם המתגלגלים אפילו שהם נשמות הגונות: והנה לפי דברי ר' אבא יהיה וילדה זכר למ' שהיא יולדת זכר ונשאר שם הנקבה או להפך והוא כפי מה שיגרם מעשה התחתונים אם תגבורת הרחמים או תגבורת מדת הדין כן יוליד למטה וז"ש כדפום אורחי דעלמא:

ור' אלעזר יחלוק על זה ויסבור כי המלכות לידתה לעולם זכר ונקבה יחד וירדו עד היכל לבנת הספיר ושם יפרדו בעולם הזה התחתון כנז' פ' פקודי וז"ש לאו הכי דהא כולא וגו' בשעת לידתן מהמ' ומתפרשן לבתר למטה בהיכל לבנת הספיר כנז' ומאי דקשיא לך או' וילדה זכר וגו' וז"ש אבל וילדה זכר כליל כחד שהזכר ונקבה יחד יקראו זכר והיינו בהיות סוד הזכר והימין גובר כי גם אותה נק' עניניה בשכלה והנהגתה כזכר מפני שבעת לדתה גבר הזכר על הנקבה ושניהם יקראו זכרים. וכן בהיות סוד זכר ונקבה בשמאל יגבר השמאל על הימין והנקבה על הזכר ושתיהם יקראו נקבה בסוד הו' וימצא הזכר שעניינו בשכלו והנהגתו כנקבה והיינו איש מזריע תחלה ו' ואח"כ ה' על ו' יולדת נקבה בלי ספק ושתי הנשמות נקבות וז"ש כליל כחד מסטרא דימינא וגו':

וכמה אלף וגו' יר' כי לפי דרכו יקשה וילדה זכרים מבעי ליה ולזה תירץ ולדידך מי ניחא והרי כמה אלף ורבוון נפקין בזמנא חדא בלילה א' לעלמא כפי מספר רובע יש' בלילה א' כך תוצא כמה נשמות והיאך יאמר וילדה זכר אלא מאי אית לך למימר דקאמר זכר על זכרים הרבה לדידי נמי קאמר זכר על זכרים הרבה:

ומן יומא דאפיקת וגו' הענין שנפש תקרא מפני שהיא נופשת בקבלתה שפע מלמעלה וכן מנפשות הגוף ומפני שאינה מקבלת שפע קיום אחרי צאתה מלמעלה עד ל"ג ימים כדלקמן לכך אמר לא איקרון וגו' והענין שהם מ' יום בכלל שאינה מקבלת שפע מהקדש העליון והם ג' ימי דמי מילה שהם ימי ביעור דמי הג' ערלות הא' ערלה הנכרתת הב' ערלה הנפרעת הג' ערלה הנמצצת וכל זמן ששותת וכואב מאותם הדמים לא תכנס הנשמה פנימה אל אמה שלא נטהר מכל וכל מאותם הקליפות והשבעת ימים שאין ישוב לנפש עם הגוף עד אחר ז' ימים מפני עוברה בחצונים ודבקה המיתה בה ויפריד קצת בין הנפש לגוף ולא תתיישב הנפש בגוף כההוא דר' יוסי דפקיעין ואחר ז' ימים תדבק באמה והאם מותרת לבעלה אמנם תתעכב מלינק מהקדש עד מלאת ל' יום שהם בין הכל מ' יום שהם סוד ם' סתומה בינה סוד מ' סאה מי מקוה לטהרתה וטעם ל' יום שאז הוא בכלל נפל שאחר ז' ימים שעולה הנפש להדבק במ' תשב עם אמה ל' יום בלי מזון ותוכל לעמוד בעצמה בלי יניקה ואז יצתה מכלל נפל שלא תפסק קשרה מהגוף ולזה ל' אלו לא תראה למעלה לקבל מן הקדש מפני שלא יצאת מכלל נפל וזהו דרך כלל לשמועה זו אמנם פרטי דבריו אמר שבעה יומין לא עאלין וגו' מפני שנדבקה בחצונים כנז' ולכך הולד מסוכן יותר מלילית כל ז' ימים שהוא כמעט כמת אחר שאין הנפש דבק ונאחז בגוף. וכדין כתיב בבהמה שאינו חשוב לפי הטבע מפני רפיון החיות בו וביומא תמינאה שהוא עליית המ' לבינה השמינית שבמ' ביום הזה אתהדרו רוחא לגופא שניהם יחד נקשרים. לאתאחזא קמי מטרוניתא יר' שהם מזומנים להאחז בה ובדכורא אחר עבור השלמת עשר עם ג' ימי מילה כנז' שהוא התחלת גילוי מדרגת הזכר יסוד אמנם אל הקדש העליון צריכה להשלים מ' יום כנז' וז"ש ול"ג תשב וגומר לאתישבא רוחא בגופא. דלא תימא טהרה דמטרוניתא שהרי היא שלימה ומותרת לבעלה בשבעת ימים ראשונים כנז' שכבר נתגלה ח' של ברית אלא אלו הם להשלים עלייתו אל הקדש והם דמי רביא כנז' שהוא כואב ומיתה קרובה אליו ושותת דמי קליפת הערלה מהרמ"ק זלה"ה:

והרח"ו נר"ו כתב. ובההוא צולמא אשתכחו יומוי דבר נש וגו' הענין הוא כי אותו הצלם הוא סוד כח עליון השומר את האיש ההוא ובו תלוי כל שמירת האיש ההוא ונודע כי ימי האדם הם כחות הקדושים השורים על האיש ההוא וכפי מספרם כך ימים יחיה בעולם וכל אותם הכחות של אותם הימים כנודע דלית יום דלא תליא ביה חילא דלעילא כלהו מתחברין בההוא צלם דבר נש והוא שורש אליהם ולכן בהסתלק אותו הצלם מעליו זה יורה כי תמו כחותיו וספו וזהו כי צל ימינו ר"ל כי הצל עצמו הוא ימינו כנז': ואו' מפרי העץ וגו' נודע כי הנשמות הם מן הת"ת והיסוד הנק' עץ והנשמות נק' פרי של אותו העץ כמ"ש ממני פריך נמצא וכולם נמצאים בתוך הגן היא מ' ואו' לא תאכל ממנו יובן במ"ש אשה כי תזריע וילדה זכר והענין כי המ' כאשר תושפע מיסוד המשפיע בה לפעמים תלד זכר לבדו ולא תצא בת זוגו עמו וכל זה בידיעתו ית' דרכי איש לכן מונע בת זוגו ממנו וז"א וילדה זכר בלי בת זוגו וזה למעשיו שגרמו לו וזהו מ"ש ומפרי העץ וגו' פי' אותה הנשמה בת זוגך אשר נשארה למעלה בתוך הגן שלא יצאת עמך לפי מעשיך הנה לא תאכל ממנו אין לך רשות ליקח אותה הנשמה אחר שאתה לפקח את מעשיך ולהרע. ועוי"ל כפום אורחוי דעלמא וגו' שהם אביו ואמו שלא נתקדשו בעת השמוש א"ל ר' אלעזר כי א"א לעולם אלא שיצאו מתוך המ' אמנם אחרי היותם בג"ע הארץ בעת צאתם כל א' יוצא בפני עצמו ומ"ש שיולדת זכר לבדו בלתי בת זוגו הוא בסוד ארורים הרשעים שמהפכין מדת רחמים למדת הדין וכן להפך כי לפעמים הנקבה תשלוט בזכר בסוד שם הוה"י כנודע ואז גם הנשמה הבאה מן הזכר תהיה נכנעת אל הנקבה ותקרי נקבה וחבקוק ודוד יוכיחו היותם מן הנקבה וכשיש זכות ביד אביו ואמו או איזה דבר אחר הנודע אצלו ית' אז גובר הזכר על הנקבה ושניהם יקראו בל' זכר וזהו וילדה זכר כי אעפ"י שהם זכר ונקבה תרוייהו אקרון זכר כי הזכר גובר ואם הוא להפך אז שניהם יקראו בלשון נקבה כמ"ש ואם נקבה תלד. וביאר היאך הוא הענין שתגביר הנקבה על הזכר ופי' ואמר כי הנה יש בזכר שמאל וימין והנה הנקבה רובה מן שמאל והת"ת רובו מן הימין וכאשר גם בזכר יתעורר השמאל ואותה הנשמה תבא מצד השמאל אפילו הזכר א"כ אז תתעורר הנקבה כי היא מהשמאל ואז כל אלו הב' נשמות א' של זכר וא' של נקבה שניהם נקראים בלשון שמאל כי הוא מטבע הויית הנקבה ולכן יקראו שניהם בשם נקבה וכן ששולט הימין וגו' ודי בזה ועיין למטה דף מ"ה ריש ע"ב סוף דברי ר' אבא ושם יתבאר דרוש זה היטב:

וטמאה שבעת ימים וביאר כי אין הענין ח"ו כאשר תחשוב דקאי הטומאה לאשה אחר שהם נשמות טהורות למה תטמא אז ח"ו רק וטמאה אהדר לנשמה ההיא. והענין להיות שהנשמה קדושה עצומה והגוף חומר עכור עלכרחה של נשמה נכנסת בגוף האדם כאשר יושלם ויצא לאויר העולם ואין לו ישוב להתיישב שם עד תשלום ל"ג ימים שהוא סוד היקף גלגל הלבנה כל סיבוב העולם ויתן כחה בגוף הזה כמו שידעת כי אין הגוף נוצר אלא ע"י הככבים השולטים בעולם כי לכן פרט כל ההריון הם ז' חדשים מהיקף הלבנה בכל ז' ככבי לכת וכן אחרי צאת הגוף לאויר העולם יצטרך פעם אל היקף חדש א' מהלבנה אמנם הג' היתרים על הל' ביאר עניינם לפי שכל הל' יום הולך הרוח ההוא ומתקשר בגוף עד תשלום חדש א' אמנם בג' ימי המילה שהגוף כואב אז הרוח הולך לו מכל וכל ואז אין באדם רק אותה הנפש שהיתה במעי אמו ולכן אותם הג' ימים אינן בכלל כי אז אין הרוח בגוף כלל וצריך ל' יום גמורים להתקשר בגוף ולכן היו ל"ג ימים וז"א על דמי טהרה פי' מה שצריך ל"ג יום ולא די בל' לבד הוא על דמי טהרה לסבת אותם דמי טהרה דמי המילה הכואב בסבתם ג' ימים. האמנם כל אלו הל"ג ימים אינם שוים במציאותם כי הז' ימים ראשונים אין הנפש נקשרת בגוף כלל רק משוטטת עד יבקש מקום מנוחתה ואחר הז' ימים אז בקשה מקום מנוחתה ונשלם מציאותה ואז הוא זמן המילה ביום השמיני כי אז נקשרו רוחא וגופא ונתיישבו כחדא והטעם במה שידעת כי אפילו המלאכים היורדין בעה"ז הם מתלבשים באוירין ויסודין דהאי עלמא והנה אם יתעכבו בההוא לבושא ז' יומין הכי ישתארון לעלמין בהאי עלמא כנז' בזוהר פ' וירא אליו דף ק"ה ע"א והנה אין יכולת להתקשר הנפש והגוף עד ז' ימים ואפשר הוא בסוד סבוב ז' ככבי לכת והנה כל כחות גוף זה הוא מחומר עכור תולדת היצה"ר והטומאה כנודע בסוד בשגם הוא בשר כי הגופים מצד הטומאה ולכן נחש עפר לחמו בסוד הקדושה ולכן וטמאה ז' ימים ההם אשר מתקשרת עם הגוף ואז הערלה דבוקה שם והיא טמאה ואינה נכנסת במדור השכינה וזהו ז' ימים תחת אמו ולא עם אמו וביום השמיני אז נגמר מהלך ז' ככבי לכת כל א' ביומו ואז נתיישב הרוח בגוף ואז מלין אותו ומתקרבין נפשא וגופא כחדא להראות אצל המ' והת"ת ולאתקשרא בה ובדכורא בגופא ורוחא ואז ברחה הטומאה ואין עוד טומאה כי נסתלקה הערלה אמנם מחמת צער המילה חוזרת הנשמה להפרד מן הגוף ולכן אעפ"י שאין ערלה שורה שם והכל הוא דם טוהר עכ"ז להיות כי חוזרת הנשמה בלי קשר עם הגוף לכן עדיין צריך עד תשלום ל"ג ימים כי אז מתיישבת בגוף ומושכת שפע מן הקדש העליון ולכן נז' בפסוק דמי טהרה וימי טהרה א' כנגד ג' ימי המילה שאין הרוח בגוף כלל מחמת צער הדם ההוא אשר הוא טהרה אל הגוף מן טומאת הערלה שהיתה דביקה בו וזהו דמי טהרה. אמנם ל"ג ימי טהרה אז בכל קדש לא תגע שאינה קשורה שם ואינה מביאה שפע משם ולכן בכל קדש לא תגע כמו שנבאר ואו' ועל דמי טהרה אינון דמי מילה דמא בתר דמא הרגיש דהל"ל דם טהרה ואמר כי הדם הוא נמשך מן התינוק בעת המילה מכל אברי הגוף והם דמא בתר דמא ולז"א דמי בלשון רבים ואו' ולא אדכיר ה"א בתראה פי' כי דמי טהרה אין מפיק בה"א אך ימי טהרה יש מפיק בה"א להורות שלא נאמר דמי טהרה שלה וחוזר אל האשה ר"ל טוהר ה' תתאה דשמא קדישא רק שהם דמי טהרה סתם של הנשמה ולא טהרת האשה כי אין שם שום טומאה ח"ו:

בכל קדש וגו' הענין בסוד וכל זר לא יאכל קדש היא התרומה סוד השפע הבא מן המ' הנק' תרומה וממנה נזונים כל העולם כולו ובאותם הל"ג ימים אין הרוח זוכה אל קדש ההוא ויושבת בלתי מזון הרוחני עד שתתיישב בגוף ישוב גמור והכל חוזר אל הנשמה לא אל האשה. מהרח"ו נר"ו: