אור החמה על ספר הזהר ג:פד

קראתיו ולא ענני יר' לא מבעיא ייחוד גמור דלא אפי' מאחורי במה מזכים את הרבים אקרא בקול ויענני בקולו ויתייחדו קולי בקולו צד הזכר שבי בצד הזכר שבו אף אין זאת והטעם דהא ביני עמין אחרנין יתיבנא ואין ראוי שיפגם ויטנף קולו בהם שאין קולו נשמע אלא לטהורים וז"ש וקליה לא שמעין אלא בנוי ואלו שהם מצרנים אלו פסולים לשמוע קולו לכך אין קולו מתפשטת למט' ביניהם בגלות:

ור' יצחק פליג במלת משכבי ופי' אותו על קיום מצות עונה בלילות בגלות אתרעימנא קמיה שאינו מקיים עמי מצות עונה שדרכו היה דהוא מזדווג עמי למחדי לי מצד הבינה צד השמאל ולברכא לי מצד הימין והיינו אומרו את שאהב' נפשי מימין ושמאל. בחידו שלים מהאמצע משני צדדים יחד והיינו קראתיו ולא ענני. דהכי תנינן וגומר בא לתת טעם למה בגלות אין זווג ואמר שמהזווג ימשכו צדיקים בעולם התחתון בסוד הנשמות קדושות שנמשכות לבני אדם ממנו ובגלות אין נשמות ואין צדיקים לעורר הזווג דהא בהא תליא וז"ש ירתי ומשתכחי:

ר' אבא הוה אזיל וגומר כ"י ממש מ' שהיא עולה להיותה עטרה על ראשו. אלין שאר עמין בני לילית והיא מבישה וירקב במצמותיו לילית ובניה הפוגמין ומעיקים למעלה בתקוני האברים העליונים שהם הספי' בהיותם נזונים משם והיינו קוצים שהם עוקצים למעלה בצעקתם הב הב: א"ר אבא וגומר ר' אבא לא פליג אדר' יוסי אלא מפרש לה יותר ופירש הטעם למה השכינה נקראת אשת חיל הוא כ"י שמכנסת את בעלה בתוכה ומלת חיל דאיהי גבירתא מכמה חיילין ומשריין דמשתכחי בעלמא שכל העולמות וצבאיהם תלויים בה ועל שם זה נק' אשת חיל וירצה אשת חיל כמו איש ירושלם פי' אדון ויר' גברת כל החיילים וז"ש ואיהי גבירתא. ואו' דמשתכחי בעלמא יר' לתרץ שאמר אשת חיל ולא אמר חיילים וירצה שממנה אינם חיילים הרבה אלא חיל א' ואותו חיל בהתפשטו מאת פניה יעשה כמה חיילים ואותם החיילין בהתפשט' יעשו כמה משריין בענין שהם חיילין ומשריין דמשתכחי בעלמא נמצאים כן אחר התפשטם בעולם למטה. עטרת בעלה וגומר יר' שבהיותה בעלה אינה עטרת עליו שזה הפך זה בעלה עליה והיא עטרה על ראשו אלא יר' שהת"ת בעלה ובהיותה עולה להיותה עטרה על ראשו דהיינו י' על ו' אז היא נקראת עטרת ת"ת ואו' עטרת בעלה כאו' עטרה לת"ת שהוא למטה וז"ש כד"א עטרת ת"ת וכולא חד. ועתה יקשה אמאי נקט מלת אשת ומלת בעלה ב' מלות הפוכות ממש אל הנוצר במלת עטרת לז"א אשת חיל וגומר יר' כיון שהחיל הוא סבה להיותה עטרת כנזכר והחיל אינו נמצא אלא מטעם היותה אשת בעלה ומזווגם יוצאי' החיילים וז"ש דהא בזווגא דמלכא בה אפיקת וגומר כאו' בנים אתם לה' אלהיכם מזווגא דת"ת ומ' והבנים הם סבה להגבירה ולהעלותה עטרה ע"י שמסגלין מצות למעל' כאו' עטרת זקנים י"ה הצדיקים שהם בנים לו"ה בסוד שהם גורמים עליית המ' עד למעלה לא"ס:

כד"א אשר ימצא פי' אפי' בדרך מקרה וזה בבחינת משריין לאגחא בה קרבא בבחי' חיילין שיהיו חייליה בעזרתו. מאן יזני למהוי וגומר זו גדולה מכולם שהיא בבחינת צדיק דהיינו שתהיה השכינה עמו בעת שלום כי בעת מלחמה היא יונקת מהגבור' ולז"א למהוי בה בשלימו ועוד בעת המלחמה לעתים אבל בעת שלום הוא לאשתכחא תדיר עמה. פנינים עילאין קדישין הם הספירו' ופנינים לשון ספירים או לשון פנימה:

ר' חייא פתח וגומר בעלה דא קב"ה וקשה מאי בטח בה וכי הת"ת בוטח במ' ותירץ דהיינו שבטח בה שינהיג העולם להנהגתו ולזה הפקיד בידה כל כלי מלחמתו והם כחות הדין הכשרים שהם המשביתים האויבים החצונים ומכניעים אותם. ושלל לא יחסר לה נשמר שלא נאמר לא יחסר בעלה שהרי הכל לה מכחו ואי לדידה לא תחסר הל"ל לכך פי' לא יחסר השלל לה ואהדר אל השלל והשלל יקרא הדבר הנלקח מן האויבים כן למעלה ינצחו בעלי הקדושה לטמאים ויקחו כליהם הם כחות בינוניים יכנסום אל הקדש ותתגבר הקדושה ויתהפך הטמא לטהור לשפע הראוי להם יתהפך לזכות ולקדושה וכן ארץ אחוזתם:

ר' יוסי פתח קרא אבתריה ואמר גמלתהו אעפ"י שהוא משפיע לא יאמר גמלתהו בערך שהוא משפיע הטוב לעולם ולדרים בו שהם בני היכלו ובהיותה גומלת טוב עמהם כאלו גומלת עמו ממש וז"ש זמינת טב לעלמא שהוא היכלא דמלכא ולטובים הדרים בו ומשפעת להם הטוב ולא רע כאשר תהיה יונקת מהשמאל והיינו בעת ייחודה ע"י היסוד הנקרא כ"ל עם הת"ת עץ חיים שהוא כלל ו' ימי בראשית ונק' ימים השמים שהם חיי' ונהרין עלה ביום ומזדווגי עמה ע"י כ"ל ואז גמלתהו טוב ולא רע וז"ש ובההוא זמנא וגומר. וכולהו קראי כל הפרשה כולה. א"ר יוסי ודאי דקב"ה אבחין וגוזר כפי הכנת טבע הענין. אשה כי תזריע זכר וילדתו וגומר. מהרמ"ק זלה"ה:

והרח"ו נר"ו כתב. קראתיו ולא ענני ר"ל לא די הזווג רק אפי' קריאת דברים בעלמא שיענני וישמע קולי קראתיו ולא ענני כי אין קריאת קולו כי אם בתוך ישר' לבדם כמ"ש השמע עם וגומר אמנם בהיותם בין שאר עמים אפילו בת קול שהיו משתמשים בה פסקה ממנו בעונותינו:

ר' יצחק ביאר כי משכבי ממש ולא משכב הגלות והכוונה על הייחוד כדי להשפיע נשמות הצדיקים דהכי תנינן וגומר ועל זה בקשתיו וגומר.

ר' אבא וגומר א"ר יוסי וגומר קרא יש' אשה חיל כי אנו מושפעין מהשי"ת כמ"ש ומשוש חתן על כלה וגומר כי אנכי בעלתי בכם וגומר ואמר כי השי"ת הוא מתעטר בנו ע"י חיל מצוותינו עוז לאלי"ם והוא מתפאר בנו אמנם עמין עע"ז הוא כרקב בעצמות האיש וכמ"ש התם ואקוץ בם. ור' אבא פי' הפסוק על כ"י העליונה ונק' אשת חיל על סוד כל החיילים דאית לה תחת ממשלתה כי היא מוציא' כמה חיילין דנשמתין בעלמא ע"י זווגא דמלכא בה ולכן נק' אשת חיל. ולטעם זה הביא כל אלו הדרשות כאן כי זהו ג"כ סוד אשה כי תזריע וילדה זכר ודי בזה.

ר' אבא פתח וגומר ביאר פסוק אחר ע"ד פסוק הראשון. אשת חיל דא כ"י לטעמים האמורים ואמר כי צריך הרבה טורח כדי להשיג אותה כמו אשר ימצא אתכם שביאורו אשר ישיג אתכם ומי ימצא וישיג להיות אתה כמ"ש מי יעלה בהר ה' ואין פי' מציאה ממש כי לעולם היא נמצאת בעולם והוא נמצא ואין עה אל מציאותו. אמנם הכוונה מי ישיג להיות דבק עמה והוק' לו או' מכרה ליקחה הל"ל וביאר כי הפירוש הוא כי לא די שמי שאינו מוצא ומשיג אותה ישאר בלתה רק כי גם היא תמכרנו ותסגירנו ביד האומות וביד החצונים ואז האיש ההיא אשר תמכר זו ותסגירנו ביד החצונים לא די שהוא רחוק ממנה רק מכל אינון פנינין עילאין והם הע"ס פי' ספירי' ופנינים וספי' הכל ענין אחד. או' יר' פנינים עילאין כל שאר חיילין דידה כל מלאכי קדש דלא משתכחי בהדיה בסוד י"ב אבני המלואים שהם מחנות שכינה כנודע:

ר' חייא פתח וגומר בטח בה וגומר דא קב"ה וגומר זה יתבאר מפ' בלק דף רצ"ז ע"א כי המ' נק' שליח נאמן ואינו נותן שפע למטה אלא בהיותם ראויים אליו ולכן מגו דאשכחו בה מהימנותא דא משום הכי תדיר יהבין לה ולא מעכבי מליתן לה. וז"א כאן דא קב"ה דבגיני כך פי' בגין האמור בפסיק הקודם כי היא מוכרת ומסגרת את החוטאים ביד האומית ונפרעת מהם ואינה משפעת טוב הפנינים עילאין אלא למי שהוא ראוי לכך לכן בטח בה לב בעלה כי היא נאמן ביתו ולכך ושלל לא יחסר הם המגיחי קרבא ועושים שלל במלחמה גם הם מפקידים בידה ולא חסר מינה כלום בסוד הנה מטתו וגומר מגבורי יש' דלעילא כנודע ובסוד ע' פולסין עילאין דגבורה הנז' פ' בשלח דף נ"א ע"א בפ' ויסע ויבא ויט בסוד שם בן ע"ב שהם גבורי ישראל הנז' ודי בזה:

ר' יוסי פתח וגו' אמר כי אז בעת אשר שלל לא יחסר ומשפיע בה הנה גמלתהו וגומר כי להיות שהוא משפיע בה והוא נק' טוב כי הוא אילנא דחיי והנה אז גמלתהו טוב וגומר פי' כי היא נק' עץ הדעת טוב ורע כי גם החצונים הנק' רע אחוזין בה אמנם כאשר יזדווג בה אז החצונים בורחים משם כנודע בסוד א"ת ב"ש ה"ץ ו"ף וגומר כנזכר בזוהר שיר השירים וז"א גמלתהו טוב ולא רע כאשר הם ימי חייה שהם ו' קצוות של אילנא דחיי הקרויין ימי חייה להיותם באילנא דחיי כאשר משפיעים בה כי כשאין שפע אז ח"ו גומלת רע כי החצונים הנק' רע אחוזין בה ומוליכין אצלה עונות ישראל ורעותם אמנם כל זמן שימי חייה הם עמה אז היא רחוקה מן החצונים ואינה גומלת אלא טוב ואפשר לו' כי להיותה כלולה דין ורחמים הנק' טוב ורע ובעת השפע חוזרת להתהפך כולה לרחמים ולא לדין שהוא נק' רע כנודע.

אשה כי תזריע וגומר תנינן וגומר כי למה הקדי' אומ' אשה כי תזריע ומה לנו להזכיר הזרעתה אך רמז לנו כי כשהאשה תזריע תחלה אז וילדה זכר וז"א תנינן וגומר:

ר' אחא וגומר הוקשה לו מה שאז"ל כי הוא גזירה מאת השי"ת נר' שאינו תלוי ביד האשה ותירץ ר' יוסי כי אמת הוא שאם תקדים האשה להזריע אז הטיפה ההיא זכר ולפי שאין יכולת בשום מלאך להבחין זה אלא הוא ית' בעצמו אז בראותו כן גוזר על הטיפה ההיא שתצטייר בצורת זכר ואז מצטיירת כן בצורת זכר כי גזרתו ית' מציירת אותה כמ"ש הוא עשך ויכוננך וכמ"ש ומספר את רובע ישראל משפר ומטיב ומצייר את רביעיותיהן של ישראל עד היות הטיפה צורה בכל אברי הגוף והי' אפשר לצייר' בצורת נקבה בסוד שלא עשני אשה ולכן אחרי היות' טיפ' זכר ממש עכ"ז צריך גזרתו ית' להיותה בציור זכר ובזה צדקו הב' מאמרי':

ר' חזקיה פתח וגומר לפי כי סוד ההזרעה הוא דבר שאין בו ממש ואין בו (מפר) [מכיר] אלא השי"ת והוא המצייר אותם לאלפים ולרבבות ואח"כ מוציאן בעולם לזה הביא פסוק מה רבי מעשיך וגומר כמו שנבאר. מהרח"ו נר"ו:

גליון. מזדווג עמי למחדא לי ולברכא לי סוד שאר כסות ועונ'. עכל"ה: