אור החמה על ספר הזהר ג:פ

זכאין ישראל דמנטרין למאן דמנטרא שבבינה שמור הוא שאין גוי חצוני נוגע בו למעלה. דמקדשי למלכא ת"ת בנטירו עילאה יין המשומר והוא עילאה בחכמ' ששם מתעלת הבינה והיינו סוד הקידוש ביין השמור. בעלמא דין שמקדשין עצמן מהקדש העליון. בעלמא דאתי ששם הם נהנים מהעדן העליון אשר על הבינה.

פתח ההוא רביא וגומר קב"ה בינה משפט ת"ת ארץ מלכות ועמידת המ' ע"י הת"ת וגרמה ליה הבינה ומשום דמשפט מורה דין אמר דאיהו כלל דאבהן שבו ג"כ נכללת הגבורה וע"י נק' משפט שהוא דינא ברחמי. דבעי על תרומה וגומר כדפי' רז"ל כי ציד בפיו שהיה שואל היאך מעשרין את התבן דהיינו להניח המ' שהיא מעשר במקום הקליפ' שהיא תבן ודאי. וכן היאך מעשרין את המלח מלח סדומית בסוד מים אחרונים תרומה נבדלת. איש תרומה מרכבה למלכות. אלא ברחמי עם הת"ת המתייחד עמה ואז אין החצו' נאחזים בה שאין עשו אוחז בה אלא כשמעשרין התבי כנזכר. ולא עוד אלא דהא כתיב וגומר שהיא נאחזת בימין.

כמה דאתדבק בהאי בשמאל נאחזת בימין ובאמצע או יר' דוד דבק בה ובעליונות:

דוד מלכא הוה אשתדל וגומר בענין שיריו וקומו בחצות לילה ותפלתו. ואו' אתקשר במשפט יר' בהיא תתקשר ע"י חבוקה למעלה בין תרין דרועין ואז וזדווגון כחדא בחשיבות שתיהן. בגין דיתקיים וגומר שלא יתחרב בדיני המ' בהיותה לבדה. אתא שלמה בהכנת אביו וקמת סיהרא באשלמותא במילואה ודאי שעד שלמה הם י"ד מלכים ביש' ומשלמה ועד צדקיהו י"ד ובו רשבון הלבנה מכל וכל והיינו ואת עיני צדקיהו עור: שמן לכהני מצד החכמה. יין ללואי מצד הבינה לא בגין דבעיין יין כעין הכהנים שצריכם שמן למשחם ולעבודתם אין זה צודק ביין ללואי אלא הכוונה באחזתם ביין עליון. אלא מיין וגומר כלומ' היין שאנו אומרים שהוא ללואי הוא המשך היין מהבינה דאתי לסטרא דילהון שהיא הגבורה לחברא כולא שע"י הדין הזה מתעורר האהבה לקשר הספי' ומשם לרדת השמחה אל התחתונים נמצא הימין בהסכמת וכללות השמאל עמה מתפשטת בכל העולמות וז"ש וכולא ימינא כליל דא בדא עד היכל לבנת הספיר וז"ש לאשתכחא בהו חביבותא דכולא ורחימותא דבני מהימנותא כי אין לכלל למטה בייחוד אלא ישראל בסוד נשמתם למעלה וזה צריך לכוין האדם בכל ייחודיו וז"ש דמאן דאתדבק רעותיה בהאי לקשר העולמות מא"ס עד היכל לבנת הספיר בסוד קשר יין ושמן שפי' הוא שלום בעלמא דין שמקשר ת"ת במ' ובעלמא דאתי שמקשר החכמה עם הבינה וישתכח כל יומוי בתשובה שע"י הייחוד היין עם השמן נקשר בתשובה עליונה ודאי המשתלמת עם החכמ' והמ' עם הת"ת והיינו שלים דקאמר ובכוונת תפלתם בייחודם אינם מכוונים לתועלתם בתר עלמא דא וגומר.

ושלמה מלכא וגומר כמתרעם על הרוצים לאחוז בשני העולמות ומוכיח אותם אוהב ומייחד יין ושמן מחכמה ובינה בייחוד כל העולמות לא יעשיר עושר העולם הזה התחתון וא"כ מה לך רודף אחר עושר העולם הזה היה שמח בחלקך בעולם העליון. עלמא דאתי אתר דיין ושמן מקומו הוא ממש שמן בא מהחכמה שם. בעלמא דא הוא אחוז שם בסוד נשמתו ומושך לו רוחניות עליו משם בין בהיותו חי בעולם הזה בין אחר מיתתו בעלמא אחרא. לא בעי עותרא שאין תפלתו להנאת עצמו שאינו רוצה להתברך ברכות גשמיות ולזה גם במעשה הגוף אינו רודף אחריו.

זכאין אינון צדיקייא מעלתם נפלאת על אלו וטעמא דמשתדלי וגומר כי תמידות עסק תורתם הוא בזה ועושרם הוא עושר התור' להתעשר בסודותיה והשכלתה. לבתר עולים יותר דהיינו להנחיל אוהבי י"ש י' חכמה ש' בינה.

תו פתח ואמר ויאמר וגומר תושב"כ ת"ת תושבע"פ מ' הורתם בינה עיבורם ואי תימא הורתם דיש' ולפי זה הכי פי' והתורה והמצוה כדפי' אשר כתבתי וציירתי מציאותם באמן של יש' דהיינו מ' עיבורן של כל הנשמות וא"כ לא זכו ישראל להתאחז בתורה כי אם למטה בבחינת המ' לז"א לאו הכי דהא וגומר אלא להורותם וגומר ולפי זה אחזו יש' בתורה בסוד שורש הת"ת והמ' במקום עבורם של ת"ת ומ' דהיינו בתוכיות הבינה.

דא יין דמנטרא בינה ודבור אשר כתבתי יהי' מאמר החכמה ואמר אשר כתבתי וציירתי לבינה הורתם וז"ש דכל כתיבה וציון שעושה ספר עילאה חכמה שנק' ספר ע"ש שהיא סופרת וכותבת ומספרת האצילות בה ביה שריא בבינה ומתמן מהבינה נפקא תורה אל מקומה אל הגילוי. וע"ד קרינן תורה למטה במקום הגלויה שבכתב למעלה בבינה שם נכתב מציאותו וע"ד קרינן תושב"כ ודא הוא אשר כתבתי ירצה כי לא יצדק אשר כתבתי אלא דוקא אתורה לא על המצוה מפני שתושבע"פ צא שייך בה כתיבה דאי הכי היינו תושב"כ וזהו או' ודא הוא אשר כתבתי. תושבע"פ וגומר פי' מציאות המ' שהיא שם בבינה ואינה במקום מציאות הת"ת אשר שם אלא למטה ממנו והיא על פה הוא הדעת קרוב בפתח אצילותו ולפי זה המ' תקרא תושבע"פ שהיא מורה על בחינת עוצמה למעלה בבירור שהיא למעלה מהפה שהוא הדעת בבינה כנזכר ותושב"כ ת"ת שמורה מה שהוא למעלה במקום הכתב שהוא מציאותו הנעלם כנזכר:

בג"כ אסתלק משה וגומר שאמר לו הקב"ה ואתנה לך וגומר לך דייקא ירצה מדות אלו לך לעצמך שאתה תהיה מרכבה להם למעלה בסוד הדעת כנודע. כורסייא מ' דמלכא קדישא ת"ת. אתתקן בדינא שמתקשטת בגבורות. ואשתאבת בדינא אח"כ היא מקבלת ושואבת הדינים העליונים ומשם מתפשטין ממנה לתחתונים כחות משתלהבין מאשא וז"ש ושלהובוי אוקדין עלמא ע"י החצונים הפועלים הדין ע"י הקדושים כנודע. כדין ויכון בחסד כסאו בחסד ולא בדינא א"כ מהפסוק הזה עצמו שהיא אתתקנת בדינא וז"ש בחסד כסאו בחסד מתכוננת ובדין אינה מתכוננת ומביא ראיה אל כל הנדרש ת"ח בשעתא וגומר ואמר מאי משמע כלומר במה שאמר ויכון בחסד וגומר הורה לנו משמעות אחר שהרי אם המ' אינה מתכוננת בדין למה מתתקנת בו אלא שעלמא תתאה תליא בעלמא עילאה ר"ל עולם זה התחתון תלוי בהנהגתו לפי הנשפע לו מלמעלה אמנם ההשפעה מלמעלה תלויה לפי מעשה התחתונים וז"ש לפום אורחי דעלמא תתאה והיותה היא מתתקנת בדין מפני רוע המעשים למטה כי לא מבחירתה אלא שמכריחים אותה מעשים רעים שבעולם השפל והיא מתתקנת בדין עם היות שאינה כוננתיה כנזכר. מהרמ"ק זלה"ה: