אור החמה על ספר הזהר ג:עט

ודאי החיה הרומשת וגומר לא כאידך פירושא שפי' אח"כ במ' כי אותה היא נק' ארץ כדמסיק והיותה נק' ארץ וחיה אינו כ"כ הכרח אלא קרייה הכא בענין זה א"כ ודאי חיה על העליונה קאמר. בארץ ודאי פליג אדרביא דקאמר דאינון מבינה ואיהו קאמר דלאו הכי אלא בההיא ארץ תליין שאין להם מציאות מלמעלה וכן מזונם משם וז"ש ואשתקיין וענין הכתוב שאמר ויברא אלי"ם וגומר שם כולל עד המ' וז"ש דהא ההוא נהר נגיד ונפיק ואשקי בלא פרודא עד המ' והכל כאן ואח"כ נשמות הצדיקים הכלולים באדם וזה שאמר ואת כל נפש החיה הרומשת ואחר כך ממלכות ולמטה ואת כל עוף כנף:

פתח ר' יהודה וגומר האי קרא אתמר אבל אותו הפי' אינו מתיישב מפני שעיקר הפסוק בגלותא אתמר והכרח מאו' סמכוני כדמפרש ואזיל מאן דנפיל וגומר. למאן מי יש בידו ספוק לסומכה לישראל בנהא לאותם שהם בנים מארי קבלה כנזכר בתיקוני' וסמיכת' בענין המצות והתורה ותפלה ובשאר הענייני' המעוררים האשישות והתפוחים ואומרת כן לישראל שהם בגלותא עמה והכריח שאומרת סמכוני לבנים ולא לספירות העליונות אומרה במה באשישות ואם היתה אומרת לספי' למה תודיע להם במה סמיכתה כי הם יודעים סמיכתה ורא יפול הספק והשאלה במה שתצטרך לומר באשישות אלא לתחתונים וז"ש ובמה באשישות. ונק' האבות אשישות דאלין אתמליין בקדמית' ומטעם הקדימה והמלוי ראוי שיקראו כן אמנם הספירות הנעלמות נק' ענבים מפני היותו משומר בהן מכל ניסוך כענין הענבים שאין מגע גוי מנסך בהם וז"ש מההוא חמר טב דמנסכו כשהוא למעלה כנזכר.

ומאן דידע וגומר היינו לפרש מהו סמכוני שעם היות שבגלות אין ייחוד סוף סיף גורם איזה שפע להסמך והיינו שמפני החרבן אין ייחוד שלנו עתה שלם.

אשישא עייל חמרא מצד בחינת קבלתם היין מהבינ'. הפוח אפיק וגומר יר' בחינת היותם משפיעים היין לספירות למטה שמתעבה בסוד בשר התפוח העבה ומכוונין רעיתא יר' התפוחים מיישבין רצון השותה היין שלא יזיקהו ברוחניותן ובסמיותן. וכל דא למה ירצ' למה הוצרך ליין להתתקן עם התפוחים מתחלה לא ישאל אלא סמך מהספי' ברחמיהם לז"א כי חולת אהבה והאהבה הוא בסוד היין שמשם מתעורר ומתלהב האהבה בספי' ע"י החבוק מחמת אש היין וכדי שלא יתהפך ויזיק צריך תפוחים ומאן דמייחד שמא קדישא י' בה' ו' בה' שבהם תלוי קשר כל שמות הקדש לא יספיק שיתהפך הכל לרחמים ויבטל הדין ממקירו שזה הפך המדות אלא בעי לייחדא דינא ברחמי ויפתחו מקורות הגבורה והחסד והת"ת כולם ויתייחדו לאכללא לון כדקא חזי והטעם שיש ביין תועלת שאין במים דהיינו התעוררות האהבה וכיוצא ויש במים מה שאין ביין שהיין מלהיב ומרגיז לזה צריך לאתבסמא מצד היין ולאתקנא מצד המים כדקא יאות ולז"א אשישות ותפוחים ודא סמיך כנזכר:

ר' יצחק פתח אשר חלב וגומר דאינון קדישין מצד נשמתן מצד משפחתם מהאבות. ובעי קב"ה לקדשא לון שיזהרו מן הדברים המפגלים הגוף והנפש כדמסיק. כל חיין עלמא וגומר הענין שעם היות שאומות העולם חיים כישראל אין חיותם שוה שאומות העולם חיים מצד החוצה וישראל חיים מצד הבינה כדמסיק כי החיים שהם מצד חוצה אין בהם תועלת לנפש רק להתעדן בטינופי העולם אמנם החיים שהם מצד הבינה הם להמשיך שפע ואור הספי' לזכות לחיי העולם הבא אחר המות וז"ש חיים לכולא לעילא ותתא שהאדם חי מצדה חיי העולם הזה וע"י חיי העולם הבא ומשיג ע"י מטה ומעלה. והחיים הוא מקשרה עם החכמה כאו' והחכמה תחיה בעליה ומצד עצמה יין וז"ש והוא אתר דחמרא שארי לה בחיים דשראן לעילא והבינה משפיעם אלא ממש שארי ביה והעד ואקרי יין ולא תקרא חיים סתם אלא ארץ החיים וכיוצא אמנם חיים סתם לעילא וז"ש ומתמן נפקין חיין וקדושה יין מצד עצמה חיין מצד החכמה קדושה מצד הכתר ששם תחלת הקדש עם היותו ג"כ בחכמה ועל זה אנו מקדשין על היין ואומרין לחיי כדי לייחד שלשתם יי"ן קדו"ש חיי"ם כדמסיק לקמיה ויין דישראל הכשר נגדיי ליין דת"ת לאפוקי יין דגוי המנוסך הטמא כדמסיק ואעפ"י שאין יין אלא בבינה ולא בת"ת לז"א דהא ישראל לעילא ת"ת ביה בבינ' נטיל חיין וכמו שנוטל חיין נוטל יין והעד דאקרי עץ החיים שפי' עץ מההוא חיים וז"א עץ מההוא אתר וגו'ומפני שאין עיקר החיים אפי' בבינה כנזכר לז"א ונפקי חיים ממקורם ומוצאם לחוץ הם מהבינה עם היות נביעתם מפנימ' לה כנזכר. מברכין ליה לקב"ה ביין מפני שהוא מתברך מהבריכה העליונה שהיא הבינה שממנה היין. ויין דישראל לתתא נגדיי לישראל עילאה היינו יש בו חיים וקדושה וברכה כעליון. וע"ד לא תימא וגומר אחר שהטומאה בא ליין מפני שנכנס ברשות גוי א"כ לחמו וכל שכמותו כיוצא בו כמו שכליו ומאכלו של ישראל תחת כחות הקדוש' כן כליו של גוי ומאכלו ומשתיו תחת החצוני. ואשתרשא ואתברכא שתי יין משמאל ואשתרשא מאמצע בסוד הדעת ואתברכא מחסד ששם הברכות והכל בסוד היין שהוא הבינה.

בעי לנטרא דא על כולא ענין איסור היין נסך מכל האסורין אוסר במגע וכחו ואיסורו בהנאה ושיעורו בכל שהו חמור מכל שאר איסורים מפני היות הכשר במקום גבוה לכך שמירתו חמורה שכל עוד שהוא מתעלה יש קפידא בעניינו יותר שלא יפגם וז"ש בגין דיתקשר וגומר. ביין אתברך קב"ה כגון קידוש וברכה וקידושין וז' ברכות וברית מילה והבדלה הכל על היין. בגין דאיהו חדי משפע הבינה לסטרא דשמאלא היינו גבורה והוד ומ'.

ובגו חדוא דיליה כיון שהדין דין השמאל מעורר האהבה ונכלל בימין ואחר זה גובר הימין בהם עד שכולם חסד וז"ש וכד אתעביד כולא ימינא כדין שמא קדישא דהיינו ת"ת בחידו מן השמאל וברכאן מן הימין משתכחי בכלהו עלמין מהאצילות עד העשיה.

ובעובדא דלתתא ברכה ביין כלל הימין והשמאל יתער עובדא לעילא ביין הבינ' המשמח השמאל יעוררו הברכות מן הימין.

ובגין דאיהו מנטרא לעילא שאין החצונים שולטים בבינה בעי לנטרא לתתא שמתוך מגע גוי פוגם מפני חשקו להדבק במקום גבוה. וכל נטירו דילי' וגומר שאין הטעם שהיין העליון צריך שמירה שהרי שמור הוא אלא שמירתו הוא תוספת קדושה למטה בת"ת. ומאן דפגים ליה לתתא שלמעלה אין שולט בו פגם אלא דוקא לתתא שפגמו במגע גוי וכיוצא יסתאב הוא בהאי עלמא שפגם עצמו בשתיית יין נסך ולא שיפגום ביין העליון שאין שולט בו פגם אלא לית ליה חולקא בעלמא דאתי דהיינו שנדחה ממקום היין מדה כנגד מדה הוא לא נטיר וגומר. מהרמ"ק זלה"ה: