אור החמה על ספר הזהר ג:עג

ואע"ג דזכאין וגומר יר' דקשה וכי הצדיקים שמאליים היו שהענישו הרשעים. לזה אמר שעם היות שיעשה העונש ע"י הצדיקים עכ"ז לא אתייהב מלה אלא לאינון דאתייהב והיינו ענין ב"ד העונשים בד' מיתות והמכים שהם מתלבשי' בגבור' הקדוש' ומצד הדין הם פועלי' ואדרב' בזה הם משביתי' הדין מלמעלה כאו' פנחס וגומר השיב את חמתי וגומר ומשם זכה לכהונ' שיהי' ימין על ידי שביטל הדין ולזה אין ראוי ליכנס בזה אלא מי שלא יפחד מהדין וז"ש לאינון דאתיין שיוכלו להתלבש בכחות הדין ויצאו בשלום וז"ש כד שקילו עלמא וגומר שימצא בתחתונים מרכבה לדינים הקדושים ולא יפחדו ממנו והם פועלים אותו וזה טעם עיר הנדחת הכה תכה וגו' וכשהיה ענין פלגש בגבעה לא נמצאו כל ישראל ראויים להתלבש כחית הדין בהם ונענשו מהם והיינו דקאמר וההוא זמנא וגומר ולהיותם שליחים ממש מלמעל' כענין הנחשים והעקרבים והגוים אינם ח"ו וז"ש וע"ד חייבין דישראל וגומר כדמפרש במשל הסנטירא. סנטירא כת רוצחים שר הטבחים אשר למלך ולפעמים יאמר על רוצח הגדול סנטירא. וכד אינון גרמו בחובייהו שחטאו ולא הענישו החוטאים. האדם באדם רשע ברשע שכמותו והם אדם דהיינו ישראל אתם קרויים אדם: א"ר אלעזר הכי הוא וגומר אית ימינא חסד ואית שמאלא גבורה. רחמי צד הימניים כל כתות מלאכי רחמים ומלאכי שלום: ודינא גבריאל וכחות קדושים הממוני' על הדין עד שנמשך לחצונים וכחותיהם כנזכר בהיכלות פקודי. ישראל לצד הקדש ושאר עמין תחת החצונים.

אע"ג דחייבי נינהו וגומר אעפ"י שחטא ישראל הוא א"א ליטמע בגוים כלל:

ר' אלעזר פתח ואמר ויהי ביום השמיני וגומר מאן יום השמיני דשבעת ימים לחוד הוו מחסד עד המ' כשבעת ימים מ"ל שבהם הקב"ה ממלא ידם ואז הימי' עצמם הם הממלאים א"כ ימלאו היה ראוי לומר. דמתעטרי בעטרי מלכא וגומר יר' שהם מעוטרים בספי' ונעשים מרכבה אליהם ולכך כיון שהם משוחים בשמן הקדוש הגשמיגורמין בספי' שימשחו מהשמן הרוחני וז"ש ומשיחין במשחא דרבותא קודשא בגין וגומר. משחא אחורא הוא שמן מהבינה בשתוף החכמה וז"ש דמשקי כנהר היוצא מעדן להשקות לכל שבעה כדמסיק. ואח"כ ואתמשחן מההוא רבות קודשא מצד החכמה מקום הקדש ואתדליקו מיניה מצד הבינה.

והאי משח רבות ירצה שהוא השמן הראשון שהוא מצד הבינה כנזכר. הוא כללא דכל שבעה מפני שקודם אצילותם הם מושרשים בה וגם אחר אצילותם אל מקומם הם שבים אליה ומתמצאים בה וז"ש וכולהו ביה אתכללו ומצד ב' מציאיות האלה בה הם נמשחים משם: שתא אינין שאין ענין זה הנזכר להכללות הספי' בבינה אלא בבחינת ו' קצוות מחסד עד היסוד וכלהו אתכלילן בהאי אחר אצילותם. ודא כללא דכלהו קודם אצילותם וא"כ מה שאנו אומרים שבעה הכוונה הבינה משלמת מספר ז' עם ו' קצוות המושרשים בה וז"ש ובגיני כך שבעה ימים ימלא דהא בהאי תליין והיא יום בהם והשתא ז' ימים יאמר על הבינה שהיא ז' עם ו' שבתוכה. והכריח זה ואמר וע"ד אקרי כ"י בת שבע שהיא המ' שהיא מכנסת הת"ת בעל ו' קצוות ונקר' בת שבע ומה ענין פי' בת שבע בלי ספק דאיהו כללא דשתא אחרנין. והיא עצמה משלמת השבע' א"כ כמוה הבינה בבחינתה כנזכר וא"כ או' כי שבעת ימים נאמר על הבינה שהיא המעטרת להם כדמסיק וז"ש כיון דהאי שבעה דהיינו בינה אשלים לון דהיינו ימלא את ידכם שאינם שלמים בכהונהם עד ימשך עליהם שבעתם ואעטר לון שהם ממש נקשרות ומעוטרות על ראשם ונמשחות משורשם וז"ש ומשח לון בכלא בכל שבעה מקורות השמן והתחלתם מהבינה ונמשכי' והולכים עד היסוד כד מטו לכ"י דהיינו או' ביום השמיני ודאי שהיא שמינית לז' הנזכר כדפי':

לקרבא עגלא וגומר קשיא ליה אם הכהן שלם ונתכפר לו מעשה העגל מה ענין קח לך עגל ואם לא נתכפר עדיין היה ראוי שעגל זה יקרב בשבעת ימי המלואים ע"י משה כשאר הקרבנות לז"א כי שעת קרבן העגל לא היה עד הגיע יום השמיני מ' שהוא מקום הפגם כי נודע כי המ' מצד הגבורה פני שור היא פרה ועגל הוא בן פרה בחי' תינוק יונק משדי אמו ושם פגם אהרן במעשה העגל ופגם בפרה והבדיל ממנה עגל רך וטוב ונתן במקומו עגל מסכה לכך בהתקרב העגל הטוב יכופר ויתוקן פגם הפרה וז"ש לקרבא עגלא ברא דפרה לכפרא וגומר וחב לגבי פרה דהיינו מ' דאיהי תמינאה לז' ימי המלואים שהם מבינה עד היסוד כנזכר ועם היות שהכהן נשלם ונתקן במה שראוי לו משבעת ימי המלואים ראוי שתחלת קרבנו יהיה זה מפני שתשלום המדרגות העליונות הם עמה וז"ש שלימו דאמוני יש' שהם ו' קצוות הת"ת וגם הכהן צריך לשלימות זה וז"ש וישתכח כהנא שלים בכולא גם ביום השמיני שהם ח' לבושים ד' בגדי לבן יהו"ד וד' בגדי זהב אדנ"י יחד הם יאהדונה"י ח' אותיות שמבינה ועד המ' א"כ צריך הוא להשתלם בה ולכפר על זה כדי שיהיה שלם בכל המדות וז"ש שלים בכל כתרין וגומר:

והכא אשתלים כהנא כלו' לא היה שלימותו עדיין בשבעת ימי המלואים אלא הכא ביום השמיני נגמר ונשלם שלמותו בכל פרטי העניינים כנזכר.

עגל למה וגומר פירוש.קודם כל א' לעצמו ואמר עגל לכפר עון עגל כנזכר וז"ש בגין ההוא חטאת. איל היינו איל יצחק שהיא הגבורה הנק' פני שור ונמתקת ונעשית איל והיינו היותו עול' תמימה נק' מכל דין וחשך ושתף אלו זה עם זה עגל ואיל הוא משום דהאי אתחזי לקרבא לאשלמא כולא כדמסיק משום שהמ' פרה דיניה משור מסטרא דיצחק אשתאב שמשם שואב הדין וע"י איל שהוא שלמותו דיצחק ומיתוק דינו כנזכר היא עולה מתוקה מדיניה להתייחד דהא עולה לעילא סלקא בענין שהעגל מתקן הפגם והאיל מעלה אותה למעלה נמתקת מדיניה וז"ש לאשלמא לה בשלימו דיצחק כנזכר כדקא חזי דהיינו תקונו ושלימותו. מהרמ"ק זלה"ה:

והרח"ו נר"ו כתב. ואע"ג דזכאין וגומר הטעם שנצחו הצדיקי' עם היות שביארנו שאפי' הרשעים הם מימינא ומכ"ש הצדיקים וא"כ איך הצדיקים יענישו ונצחו את הרשעים וכנ"ל א"ל אין כגון רשע ביד הצדיק וגומר אך הענין בסוד הדינין אשר ניתן בידם רשות ד' מיתות ב"ד והוא כי גם למעלה בימין יהיה התעוררות להרוג לסמא"ל בד' מיתות ב"ד כנזכר פ' משפטים ובסוד ה' ממית ומחיה כנזכר פ' בלק דף ר"ה ע"א כי במיתה ההיא מתעבר וממית הסטרא אחרא ודוגמא זו היו הסנהדרין ממיתין ד' מיתות ב"ד והיו ממיתין את הסטרא אחרא הדבק עם האדם בעת ההיא ע"י העבירה שמבר. אך אם הוא רשע ורוצה להעניש את רשע אחר הנה סטרא אחרא הוא דבק עמו אחר היותו רשע וכאשר יעניש את הרשע האחר אשר יש בו בהכרח צד הקדושה והימין הנה משליט שמאל הטומאה אשר עמו על הקדושה אשר באיש ההוא כנזכר מש"כ בצדיק באשר יעניש הרשע כנזכר ובמתק לשונו הביא המשל לבני נשא דחבו למלכא וגומר:

פתח ר' אלעזר וגומר הוקשה לו ביום השמיני למה תלאו בז' ימי המלואים הל"ל ויקרא משה לאהרן ולבניו וגומר כמ"ש לעיל ויקרא אל משה ולא אמר אחרי הקים משה את המשכן ועוד ביום ר"ח ניסן היה והל"ל ויהי ביום הראשון וכמ"ש בפ' נשא ביום הראשון הקריב וגומר וביאר כי הנה הכתוב לעיל קאמר כי שבעת ימים וגומר וקשה כי היל"ל כי בשבעת ימים ימלא השי"ת וגומר או היל"ל כי שבעת ימים ימלא היו"ד בחיריק והמ"ם בקמץ שאז היה מובן יִמָלא ע"י אחר אך אומ' יְמַלא בשב"א היו"ד נראה כי חוזר לז' ימים שהוא הממלא ואין בזה הבנה. וביאר כי כן האמת והענין כי הבינה נק' לעולם ז' ושבעת אך המ' נק' בת שבע. והענין כי הו' קצוות הם כלולים בבינה ומינה נפקו ובה אתכלילו ועמה הוו ז' ובג"כ אתקריאת ז' ימים וכ"י היא תמינא' בסוד ביום השמיני עצרת וגומר כי היא ח' מבינה ולתתא ולכך אתקרי בת שבע ר"ל בת מההיא דאקרי שבע שהיא הבינה. והאי שבע איהי משח רבות דדליק כל בוצינין והיא דאמשחת ואמלאת לכהני וזהו כי שבעת ימים ימלא וגומר ואחר שמלאו את ידם מן הבינה הנק' שבע הכוללת עד היסוד אז הגיעה מדת המ' שהיא דרגא תמינאה ואז נצטוו להקריב עגל וגומר ואומ' ועוד אקרי כ"י בת שבע בת מאינון שבע וגומר צריך להגיה בת הההיא שבע דאיהי כלילא משתא אחרנין שהיא הבינה הנק' שבע לפי שכוללת בהדה ז' קצוות הת"ת. ואו' דמתעטרי בעטרוהי דמלכא קדישא ידעת כי מלכא קדישא הוא סוד ז"א ועטרוהי הוא סוד שמא קדישא המתפשט בו דנפק מחכמה בסוד טוב שם משמן טוב. ובהאי שמן שהוא שמא קדישא אתעטרו ביה כהניא. ונתן הטעם בהקריבם עגל מפני שהם חטאו לגבי המ' הנק' פרה תמימה ר"ל שלימה פי' כי היא משלמת חשבון הכשר נתרין כנודע שנא' עליה אנכי שלומי אמוני ישראל ולכן נק' תמימה ולהיות דחב לגבה בההוא עגל דעבד אהרן בג"כ אצטריך לקרבא עגל לגבה ולזה ביום ההוא אשתכח אהרן שלים בכל מיני שלימו כי אז היה יום ראשון שנתלבש בח' בגדי כהונה כנודע כי ז' ימי המלואים שמש משה. ואפשר כי לפי שאמר כי ז' ימי המלואים הכם מבינה עד היסוד והמ' נק' יום השמיני אפשר כי אלו הם ח' הלבושים דבהו אתלבש כהנא ושאל למה הקריב איל כי בשלמא עגל היה לטעם הנזכר וז"א איל למה דהא כתיב עגל וגומר פי' כי הא נתיב עגל אתי שפיר לפי שהוא חטא בעגל אך איל למה ומ"ט ותירץ בגין איל דיצחק. או אפשר להגיה במקום איל למה ולומר עגל למה וגומר ורצה לתת טעם לשניהם והתחיל לשאול בעגל למה ותירץ משום עגל דחטא בקדמיתא ואח"כ שאל ואיל לעולה אמאי איל. ותירץ בגין איל דיצחק וגומר פי' כי הנה נודע כי המ' כל התקשרותה בשמאל כי משם נבראת ומשם כחה וזיא והאי אתר מסטרא דיצחק אשתאב וגומר והענין כי בעת שנעש' העגל נתעורר השמאל לפעול דין ונתעוררו כחות החצונים השמאליי' ועתה בעת הכפר' הוצרכו למתק השמאל כי משם נאחזה ולכן קרבו איל כי איל מדת יצחק ולכן היא לכולה כולה כליל ואין בה חלק לחצונים וכל זה להעביר החצונים לסבת עון העגל ואז המ' תהיה עולה למעל' עד הבינה הנק' אילו של יצחק פי' כחו של יצחק כנודע וז"א והאי איל בגין דאיל דיצחק וגומר פי' טעם היותו איל הוא שהוא של יצחק כי בו נאחז יצחק ולכן מתקרבא עולה וגומר. ובגין לאעטרא לה בשלמותא בסוד הבינה המעטרת אותה בעטר' שעטרה לו אמו כנזכר פ' לך לך דף כ"ט ע"א סוד העטר' דאעטרת בינה למ' ברתה. ולכן היו עגל ואיל חד בגיניה ממש דחטאו בה והאיל לאשלמא לה כאשר ביארנו וז"א עגל ואיל עגל בגיניה כדאמרן לכן העגל לרטאת בשביל החטא שעשו אך האיל כדי להעלותה ולאעטרא לה בשלימו וגומר. מהרח"ו נר"ו: