אור החמה על ספר הזהר ג:עב

קפטר לשון שלשלת ירצה נקשר ונשתלשל. קפטא וגעא בועט וצועק. אפטר קוטרך התר קשרך. קטפירי אברי, קפסירי נתחים חתיכות. ואולם ענין חמריה דר' פנחס היה ענין מתמי' וכי הבהמ' היא בת עונשין האמנם מזה ית' סוד הגלגול כי לסבת הכרת כאו' הכרת תכרת הנפש ההיא עונה בה מלבושים הנפש בחיה ובבהמה פעמים טמא' ופעמים טהור' ובעוף ובכל החי הכל לפי העון ותתלבש שם עד ירצה עונה ולפעמים יגזר עלי' מיתת עצמה או לקרבן או לאכיל' או לנביל' לכלבים ולפעמים בחמור או בכלב הכל לפי הענין וזה היה חמורו של ר' פנחס וזכה שם להטהר קצת. והנפש המתלבשת בבהמה ישיג וירא' כשד מן השדים מפני שאין קשרה בחומר הבהמה כקשר הנפש בגוף האדם ויש לה פרוד מהחומר קצת ושם מצטערת צער גדול לא ישוער לאדם. מדקדק עם צדיקייא חושש לכבודם שתובע עלבונם אפי' מבעלי חיים. ותירץ דלענין קדושתם כדמפרש ואזיל. כמה שלוחין משלחת מלאכי רעים ובכולא עביד שליחות' בד' יסודות במבול במים בסדום באש כבני איוב ברוח וכיוצא באבנים וכל כיוצא בהם וגם בחיות ברא שהם חיים ויש להם קצת מהבחיר' אפי' בהם ולא זה בלבד אלא אפי' בבני אדם הבחיריים כגון ביד גוי פועל הרב' ע"י לחש מלמעלה. רשע בידא דצדיק ב"ד מכין ועונשין לאענשא לתרוייהו זה במית' וזה בגלות כדפי' רז"ל:

א"ר אלעזר היך עביד וגומר יר' איזה דרך יתלבש בהם ההשגח' להעניש. שמאלא אתער הגבורה וכל הבאים מחמתה עד החצונים עד הגשמיים. וא"ת וכי יתלבש הקדושה בחוץ להודיע שיעור העונש לז"א אינון דעברי על פתגמי אורייתא רשימין באנפייהו והרושם ההוא הוא כמכריז שיעור עונשו כך והפוגע מהם מענישו כשיעור הכתוב בפניו ויש' אע"ג דלא מכשרן וגומר טעם למה אין השליחות נעש' ע"י ישראל רשע. בזמנא דלא אתכוון ביה שאין החטא בבחירתו אלא שמגלגלין חוב' ע"י חייב:

והרח"ו נר"ו כתב. א"ר אלעזר היכי עביד קב"ה וגומר שאל ממנו כי איך הקב"ה עוש' שליחותו ביד החיות וביד הגוים ואיך ידבר עמהם או איך ידעו הם: פתח ואמר והוא ישקיט וגומר והפי' כאשר הוא ית' ישקיט את האדם וירצ' לתת לו שקט ושלוה מי הוא שירשיע וירצ' להרע לו. גם אם השי"ת רוצ' להרע לאדם מי הוא אשר יוכל להטיב אתו. והענין בזה כי אין רע יורד מן השמים ואין שם רק הסתר פנים לבד וממילא בראותם הקטיגורים כי אין קדושתו שור' אצלו אז שוכנים הם שם ועושים דירתם עמו ומריעים לו וז"ש ויסתר פנים כאשר ח"ו יסתיר השם פניו מן האדם מי הוא שירצ' להאיר פניו אליו ולשור ולהביט בו בעין החמלה. ודבר זה נאמר בין על גוי אומה שלימה או על אדם פרטי כי השגחתו ית' בכלם בין בכלל בין בפרט:

ת"ח בזמנא וגומר עם מה שדייקנו בפסוק יובן ענין זה והוא תשובת ר' אלעזר והענין הוא בסוד הקדוש' הנשפעת על האדם בהיותו צדיק ושכינ' שריא על רישיה וכדין כל מזיקין ומקטרגין אתמר עלייהו יפול מצדך אלף וגומר וכאשר יזדמן איזו עבירה ביד האדם אז השכינ' בורחת ומסתלקת מעליו גם הצלם ואז המקטרגין כאשר יראו בלא שכינ' עמו אז מזיקין לו ונפרעין ממנו באותה עביר' שעבר. ועוד כי יש כח למלאך א' ורושם בפניו רושם א' אשר ממנו יכירו החצונים מה שעבר כדי שידעו באיזו דין ובאיזו עונש יענישוהו וז"ש ויסתר פנים ומי ישורנו ואז יוכלו להזיקי החיות והגוים והחצונים כי אין עמו השכינה המצילתו מידם וזהו ענין השליחות שעושה על ידם לא שמדבר עמהם ח"ו. וכבר ידעת כי כל החצונים והגוים וחיות רעות לא נבראו אלא לשר הטבחים ולכן הקב"ה משליט אותם על ישראל כשחוטאים אנן ישראל לא נבראו רק לתקן את עצמם ולכן אין ראוי שהיש' יעניש את ישראל כמותו כי אין זו מלאכתו כי היא מצד הימין וכביכול פוגם למעלה ואם ימצא זה לפעמים הוא בבלתי כוונה כי הקב"ה אנה לידו כי מגלגלין חובה וגומר ואז נפרעין ממנו על שגרם להיותו דומה אל השמאל ושאל לו ר' אלעזר טעם למה אחר שלא היתה כוונתו למה יענש על זה וז"א אי'ר אלעזר מנלן כלומר מנא לן זה ומאין לנו טעם לזה ותירץ כי ישראל ימינא אינון ולא אתערבו בהדה לעלמין אפי' בהיותם רשעים ועכ"ז גרמו אל פעולת השמאל ולכן אתעברו לזמנא אחר להפרע מהם אחר זמן בעת פקודתם על שגרמו עונותיהם להיות שמאל ולהכריע לימין תחת השמאל. וחזר ר' אלעזר לשאול מנא לן כלומר היכן נרמז בתורה כי חוזר הקב"ה ליפרע מהם. והביא לו ראיה ממעש' פלגש וגומר כי היו עובדי ע"ז כמשז"ל בכבודי לא מחיתם שהוא עון פסל מיכה ובכבוד וגומר מחיתם ולכן כל אותם הקרובים אל העון ההוא מתו והשאר הוו זכאין וכדין נצחו. מהרח"ו נר"ו: