אור החמה על ספר הזהר ג:ז

כלהו אשתקיין ואתרוו כי אין שפע יורד למטה אלא אחר שהם נוטלות כראוי ולכך אחר שהם שבעות או' אל התחתונים אכלו רעים וגומר לשובע והיינו סוד בשכמל"ו ובאתי לגני סוד שמע. ולהיותה היא משתתפת עם התחתונים בזה לזה הוא אומר לה ג"כ באתי לגני וגומר. וכלהו ענפין בין אותם שבמ' בין אותם המתפשטין למטה ממנה אתברכו ואתרוו כד וגומר כי התחתונים תלויים בעליוני' ואחר שהעליוני' שהם השרשים בשופע וריבוי ברכות אף התחתונים כן. בריחא דקרבנא פי' ריח הקרבן עולה דרך הענפים כלם ממדרגה אחרונ' אל המלאכים הנק' אישים עד י' מדרגות זו למעלה מזו כלם נאחזים זה עם זה ועולים ומתייחדים היכל פנימה להיכל עד הקשרם בהיכל קדש הקדשים ומשם במדרגות כסא הכבוד עד הפנים למ' ומשם נקשרים אשה ה' ריח ו' ניחח ה' לה' י' כנז' בשיר השירים ואח"כ השפע יורד דרך עליית התעוררות הנז':

ת"ח בשעתא דנחתא וגומר ולבחינת השכינה השוכנת למטה בתחתונים שהיא הנק' אופן א' בארץ לה הוא אומר באתי לגני ומשפיע בה חלק ממה שינק בייחוד פניה העליונים וז"ש קב"ה אמר לה קרא דא וגומר:

בגין דישתכחו וגומר פי' עד עתה לא היה משפיע לה דיצורך התחתונים מפני שלא היתה היא משפעת בהם ולא היתה דיורה אלא בעליונים ועתה שהיא שוכנת בתחתונים נמצאו התחתונים נזונים ממנה ומתנהגים ע"י לא ע"י שליח ולכך הרבה הת"ת שפע' ולז"א שאמר לה האי קרא שפי' ייחד לה המדות הנז' בכתוב והכוונה על תוספת הברכות בה כדי שישפיע בתחתונים בעין יפה וז"ש בגין דישתכרון וגומר ברכאן מצד הימין וחידו מצד השמאל בכלהו עלמין בין אותם הנאחזים בימין בין אותם הנאחזים בגבור' הקדושים. ואתבסמת היא וגומר שע"י תיקון המדות העליונות דיני' נמתקים והיא משפעת ברכות מצד הימין עם היותה שמאלית מצד הגבורה.

דכד אלין שית וגו' יר' הכוונה שלא הזכיר הכתוב אלא ו' קצוות לבד משום דכד אלין שית מתברכאן שהם שש קצוות כדין כלהו עלמין אתברכאן לתתא ומעצמו ידוע והיינו אכלו רעים וגומר ואתברכאן לעילא ג' ראשונו' שאין לאלו ברכות אלא מתוכם וכנסת ישראל שהיא מ' אתברכא מכלהו מהששה ומהג' הקודמות ולזה לא אמר וכנסת ישראל אתברכא מנייהו:

ד"א באתי וגו' ר' יצחק אמר לא אזדווגו ישראל וגו' יר' כי או' כלה כנגד ישראל בסוד נשמתם שבמ' בסוד מ"ן והם אחות שם בבחינה שהמ' אחות לת"ת והם כלה בבחינת שלא נזדווגו לעולם אלא בזמנא וגו' בענין שהיו באותה שעה כלה ודאי נשואים חדשים אלא בזמנא דאלין שית שהם ו' קצוות כנז' אתרווין להראות על השפע הנוסף על הנהוג. משקיו היא הבינה גן עילאה ולפי זה הת"ת או לישראל שהם קבוץ הנשמות באתי לגני שהיא הבינה אחותי כלה ישראל כנזכר אריתי וגומר סוד קשר ו' קצוות דאתרווין וע"י רבוי שפעם נקראות בשמות אלו ונקשרות זו עם זו כנזכר. ואו' מנחלא דלא פסיק וגומר לישב או' אכלתי שתיתי וגומר ואח"כ אמר אכלו רעים וגומר משום דהיינו נחלא דלא פסיק שיכול לומר אכלתי שתיתי ועדיין אוכל ושות' כענין שאו' אכלו ושתו בחברתי ואמר אכלתי וגומר שהתחיל ראשונה ולא אמר רעיתי דודתי מפני רבוי בחינת פרצופי הנשמו' השותים והאוכלים:

ור' יהודה קשיא ליה או' כלה ואח"כ אכלו רעים וגומר ולא ניחא ליה כדר' יצחק משום שבשעת זווגם של ישראל הם אחדים עם השכינה ואינם נפרדים ולזה פי' שכלה היא המ' המתייחדת עם הת"ת ודודים ורעים הם אותם שהם למטה מהאצילות כחות הדין הנק' מארי יבבא ויללא תרועה ושברים ונמתקים ומתבסמין ומתהפכין אל הימין וז"ש ואתברכאן כחדא והיינו רעים דודים כלומר אלו לאלו והיינו כחדא לא רעים להקב"ה ואפשר שקראם רעים דודים מפני שדרכם לאכול על שלחן המלך וז"ש דהא מסעודתא דמלכא אתהניין כלא. ואפשר רעים מלשון תרועה וגם האהבה מן השמאל ומשם רעים ודודים.

ואימתי אכלי וגומר בשעת' דמלכא אתחדי מצד הביכה דהיינו באתי לגני שמשם השמחה ואחדי למטרוניתא דהיינו אחותי כלה לשמחה מהשפע ההוא בקדמיתא וזה בסיפור הענין אליה והכוונה שתקח גם היא חלקה מקשר הספירות והיינו אריתי וגו'.

לבתר כלהו אכלין והיינו אכלו רעים דהיינו מציאות השפע וחדאן היינו שתו ושכרו דודים יין הבינה המשמח ולפי שהאהבה מתעוררת יותר ביין לז"א שתו דודים המורה אהב' יותר מרעים כדמסיק:

ר' אבא אמר וגומר הענין כי מורי ובשמי וגומר הם ו' קצוות והם הם הנק' דודים ורעים ולהם ב' בחינות והכוונ' באתי לגני הבינה אחותי כלה ולבא שם אריתי מורי וגו' שנתקשרו הקצוות יחד בקשרם אלו עם אלו ליכנס לבינה ואכלו רעים הם אינון שית דקאמר דהיינו ו' קצוות במקומם שהשפע בא אליהם למטה בקשרם וייחודם יחד ואחר שאכלו ונקשרו הם עולים אל שורשיהם הקדום שבבינה וז"ש ואלין אינון דכתיב בהו הביאני המלך חדריו הם חדרי הבינה שהם ו' קציות הנעלמים בה ולגבי תתאין השפע עב כמשל באכילה אמר אכלו רעים אמנם בנעלמי' בבינה תמן יין המשמח אמר שתו ושכרו. וז"ש מיין מההוא יין דרוי כלא:

ור' אלעזר אמר כל אינון דלתתא פי' אותם שהם משש קצוות ולמטה דהיינו המ' וכל אשר בה כאו' זה הים גדול וגומר ואם תאמר למה פרט הו' והמלכות וחייליה כללם יחד כאו' אכלו רעים לזה תירץ וכיון דאינון שית אתברכאן וגו':

ר"ש אמר כלא שפיר וגומר כלו' כל מה שפי' החברים הולך על דרך ישר דשבעים פנים לתורה אמנם להעמיק ככל האפשר יהיה פי' אכלו רעים לעילא היינו ייחוד י"ה: שתו ושכרו דודים לתתא בייחוד ו"ה: א"ל ר' אלעזר וגומר אעפ"י שהבין דברי ר"ש עכ"ז הוקשה לו מן הראוי להיות רעים למטה שמורה על מרעות בעלמא. ודודים למעלה המורה על חשק אהב' גדולה. ב' כי האכילה מורה על העבות הדברים וראוי שתייוחס אל התחתונים ושתיה שמורה על דקות קצת ראוי שתתייחס לעליונים וז"א מאן אינון לעילא וגומר שיתיישב בהם מלת אכלו רעים כנזכר וכן מלת שתו ושכרו דודים. וא"ל ר"ש ב"י יאות שאילת והשיב לראשונות ואמר דא אתר עלאה ירצה כי ב' אלו הספירות נכללו במקום א' ושם אחד המורה על קשר ב' הספירו' אלו כספירה א' כי אין לכל א' שם נפרד כמו שאר הספירות כי זה השם מורה על שתיהן וז"ש אתר עלאה דאינון בחדוותא וגו' שאין להם שום סבה המטרידות הייחוד והיינו או' דאינון בחדוותא שאין עצבות ופגם נכנס בין חכמה ובינה כלל הגורם פירוד זולתי בחרבן בית המקדש ולעולם הם בחדוותא. והם באחדותא שזווג חכמה ובינה לא יצטרך רדת החכמה ממקימה ולא עליית הבינה למעלה כי זאת הסבה הגורמת פירוד הייחוד של ת"ת ומ' לחזור אח"כ הדבר לאיתנו הראשון ויפרד ייחודם אמנם אלו במציאותם באחדותן:

ולא מתפרשן כי הסבה שמ' נפרד מן הייחוד הוא שבעת שהיא מקבלת אינה משפעת לתחתונים כלל ובעת שהיא משפעת אינ' מקבלת אמנם חכמה ובינה לא מתפרשן שיש להם כח לקבל ולהשפיע כאחד לקרבתם אל מקורם ולסבה זו נקראות נחלא דלא פסיק וגומר.

אלין אקרון רעים כלומר שאינם תאבין זה לזה שלעולם מיוחדים כי לשון רעים מורה על מיעוט חשק שלעולם מיוחדים:

ונהר יוצא מעדן וגומר קרא הבינה נהר המורה על רבוי משך השפע וקרא החכמה עדן מורה על עדונם בייחודם ואו' יוצא מורה שלעולם יוצא ולעולם מיוחד וז"ש עדן וההוא נהר לא מתפרשין יר' עידונם ומשך זרעם ושפעם למטה אל יחסר ולא מתפרשין נפקא ליה ממלת יוצא כדפי'.

ואשתכחו וגומר יר' כי עם היות שאמר אכלו רעים אין הכוונה על דבר נוסף בייחודם ובמציאותם אלא ואשתכחו נמצא בעניינם הייחוד דהיינו אכלו וענין ייחודם הוא בג' בחי' הא' ברעותא דהיינו שמתרצים זה לזה ומטיבין רצונם יחד כרעי' זה לזה ולא יפסיק רצון ייחודם להשקות התחתונים. הב' באחדותא כי מלת רעים מורה מיוחדים במרעות יחד ולא א' למעלה וא' למטה. הג' בחדוותא שעיקר הרעים שהם שמחים ברעותם ואין פגם מפסיק. וג' אלו בפסוק ונה"ר היינו שמחתם במרוצת שפעם ואין פגם מפסיק. יוצא מורה אחדותן דלא מתפרשן. עדן מורה על רצונם בעדונם ולעול' מתעדנות ואין יציאת השפע לתחתונים מפרידו מעידונין כדפי':

דודים אלין דלתתא וגומר כי מלת דודים מורה על היותם תאבין זה לזה וייחודם לעתות מזומנות כגון בשים שלום וכיוצא כנזכר בזוהר והיינו או' והא אוקימנא:

ת"ח באינון עילאין וגומר היינו לבאר קושיא ב' כנזכר ותירץ מאן דאית ליה גרבי חמרא וגומר הענין כי האכילה יורה על עוביות הדברים יותר משתיה והשתיה יצדק בבינה מצד דקות' גם כי משם היין והאכילה שהוא התעבות הדברים יצדק למטה בת"ת ומ' אמנם טעם להיפוך בכתוב הוא כי שלמות המדות אלהיות נכלל הדק בעב והעב בדק והטעם כי מציאות הדק יתרב' בהם האור והשפע ומציאותם העב יתרבה בו מציאות התעוררות התחתונים ובהתקשר זה בזה יושלם הכל והיינו או' מאן דאית ליה גרבי חמרא שהם דקות הספירות יין המשומר בבינה כתיב בהו אכילה להמשיך להן ההתעוררות כנז'.

ובאינון תתאין שהאכילה וההתעוררות בהם טבעית כתיב בהו שתי' לקשר בהם גם הדקות.

א"ל אתחזי דהא דודים חביבותא אינון שהוא מורה על אחדותם ואין מעלה זו בת"ת ומ' כי החביבות הזה מורה אחדות והיה ראוי שיקרא אותם בשם מור' על פרודם א"כ מ"ט אינון תתאי שהחביבות האמיתי בעליונות כנזכר ותירץ כי אדרבה החביבות הזה מורה חשק האהבה שאינה מושגת וז"ש אינון דתאבין דא לדא ולא משתכחי תדיר אינון דודים ומלת דודים מורה על אהובים מרוחקים.

ואינון דמשתכחי תדיר כלומר כי רעים מורה אהובים קרובים וז"ש ואינון דמשתכחי תדיר ולא מתכסיין מצד דקות החכמה שהיא עילה ומטבע העיל' נעלם מעלולה ואלו לא מתכסיין זו מן זו. ולא מתפרשן מצד עביו' וירידת מעלה שיש לעלול בערך עילתו ולזה אקרון רעים מלה מורה על השואתם וייחודם יחד בלי פרוד. וע"ד אלין רעים ואלין דודים כל א' יורה על בחינתו כנזכר:

ודא הוא שלימותא דכלא כלומר בפסוק זה נכלל כל הייחוד בחלקיו ופרטיו כנז' מה שלא יצדק לכל הפי' הקודמין ובהיות הייחוד הזה שלימות כל המדות בגין דיתברכא כ"י וכדין ממילא חדווא בכלהו עלמין ולא נצטרך לפרש כמו שפי' הקודמים הכתוב על ישראל ועל כ"י כי הכל תלוי במה שזכרנו:

ר' חזקיה אוקים האי קרא בגין קרבנין לא פי' בספירות כקודמין אלא מורי ובשמי זה הקטרת יערי עם דבשי זה קרבן שנאמר בו קרבני לחמי. ייני עם חלבי ניסוך היין ומים וטעם או' אריתי אכלת שתיתי דאינון סעודת' דמלכא ולז"א אח"כ אכלו רעים כי סעודתא דלמלכא לקרבא קמיה כי עם היות שהקב"ה מחלק מהקרבן לנפרדים כאומרו לאשי כנזכר פ' פנחס עכ"ז אין ראוי לישראל להיות כוונתם בנפרדים כלל אלא מקריבין אותו להקב"ה והוא נהנה בייחוד מדותיו ואח"כ מחלק משלחנו לחיילותיו כנזכר בר"מ וז"ש לקרבא קמיה שאין מקרבין אלא להקב"ה ולהכי קאמ' אכלתי שתיתי ואח"כ אכלו רעים וגומר דהיינו בקרבן ונסכין ולא אמר ארו שלא אכלו ושתו כי מהקטרת לא היה להם חלק ולכך היו מקריבין אותו במזבח הפנימי ואומ' אכלו רעים הם מלאכי רחמים שאינם שותים יין שתו ושכרו דודים הם מלאכי דין וע"ד ע"י הקרבן מתבסמין כלהו מאריהון דדינא עם מאריהון דרחמי ואשתכחו חדוותא בכלא למעלה בספי' ולמטה בנמצאות מהם כנז':

ר' יצחק אוקים האי קרא בשעתא דעאלת שכינתא וגומר שאז ירדה השכינה לידבק עם ישראל לעולם והטעם הוא משום דאשתכחו ישראל שלמים לתתא ושלימותם וטוהר נשמתם גורם דבקותם בת"ת שמשם אצילות נשמתן והיינו או' ואתאחדו ביה בקב"ה ושכינה באה למקדש לידבק על ידי ישראל בת"ת ע"י המצוה והתורה והיינו דדייק קרא ואמר ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם אמנם הכוונה ושכנתי הת"ת בתוכם של ישראל בסוד נשמתם והשכינה במשכן לידבק עמהם כדפי'.

וכדין עילאי ותתאי מרוב השפע והיינו או' באתי לגני הם נשמתן של ישראל גן לת"ת הנטועות בהם לעשות פירות התורה ומצוה. אחותי כלה זו שכינ' שבמשכן והת"ת נכנס במשכן ואומר לה דברים אלו על דבקותו עם ישראל אריתי וגומר היינו ייחוד ו' קצוות שבו בסוד טהרת ס' רבוא שהם אצילות משש קצוות בסוד כללותם. אכלו רעים שתו ושכרו דודים הם עילאי ותתאי דאתבסמו כנזכר. מהרמ"ק זלה"ה:

והרח"ו נר"ו כתב. אכלו רעים כל אינון דלתתא הם סוד המלאכי' הכלולים בעולם משכן מטטרו"ן שהם שערות וענפים הנמשכים מהג"ע הנז' שהם ו' קצוות המתלבשים בענפים אלו שהם כל צבא שבמטטרו"ן כי אחר שיש ייחוד לעליונים כדין אתברכאן כלהו ואית להו מה למיכל בסוד ותתן טרף לביתה.

דכד אלין שית מתחבראן כדין כלהו עלמין אתברכאן ואפילו המ' אתברכא מנייהו ואח"כ היא מברכת לכלהו עלמין תתאין כמ"ש ותתן טרף וגומר:

ד"א באתי וגומר ר' יצחק אמר וגומר לעיל פי' ר' חייא פסוק זה בסוד אותו היום שהוקם המשכן והוסיף ר' יצחק לומר כי גם בכל עת שיש זווג למעלה הוא כן ולא לבד בעת הקמת המשכן כי אין זווג כלל בשום עת עד שאלין שית יתברכון כחדא. עוד אפשר הוסיף ר' יצחק על דברי ר' חייא והוא כי ר' חייא אמר דבההוא יומא אזדווגו זווגין בכלא כי היו כמה זווגין כחדא כי ע"י התעוררות זווג ת"ת ומ' ומתייחדין ג"כ שית קצוות עילאין וכמ"ש תחלה באתי לגני וגומר כי קראה כלה ואחכ"א אריתי מורי וגומר כנר' כי ע"י זווג הכלה מתעורר ייחוד השית קצוות העליונים לז"א כי אין הדבר כן רק תחלה מקדים ייחוד השש קצוות ואח"כ בהיות הת"ת כולל בו' קצוותיו אז מתייחד עם הכלה וזהו באתי לגני וגומר כלומר אעפ"י שאתה אחותי כלה בייחוד עמי הלא כבר קודם זה באתי לגני ושם אריתי כבר מורי עם בשמי וייחדתי ו' קצוותי ולז"א באתי אריתי בל' עבר:

ר' יהודה אמר וגו' ר' יהודה אוקי להאי קרא בעת הקרבנין כנודע כי אז ייחוד כל הנעלמות ואחר אשר אריתי מורי וגומר שהוא ייחוד העליון אז אכלו רעים וגומר הם סוד מארי יללא כחות הדין כנודע כי סוד הקרבן הוא ריח כמ"ש אשה ריח ניחח והסוד כי כל הדינים הם תלויים בחוטמא ובעלות הריח ההוא מן הקרבן אז מתבסמאן כל דינים הנאחזים בחוטמא כנזכר פ' נשא דף קל"ח ע"א ע"ש וזהו סוד אשה בסוד אוכלת שהם מארי דינא הנק' אשים כנזכר פ' פנחס דף קנ"ב ע"ב. ואולי דייק ג"כ ר' יהודה או' שתו ושכרו בסוד יין הגבור' וזהו ושכרו כי הם כחות הדין:

ר' אבא וגומר כלם ביארו אכלו רעים וגו' לתתא רק כזה אוקי הקרא בעת הקמת המשכן והאחר בעת הזווג והאחר בעת הקרבן אך ר' אבא מבאר כי אכלו רעים הוא לעילא בשית קצוות הנז' והענין כי אעפ"י שנז' אריתי וגומר אכלתי וגומר שהם הו' קצוות עכ"ז הכוונה כי נודע כי כח הזכר הוא שם יהו"ד מיחד אותם בסוד עלת העלות המתפשט בשם הזה ועל ידו מתחבראן כחדא ואינן יכולין לקבל שפע מאבא ואמא עד שיתייחדו ויכללו כל חד בחבריה וזהו אריתי מורי וגומר כלו' אני הוא אשר אריתי וחברתי מורי עם בשמי ואני הוא שאכלתי יערי וגו' וחברתים ויחדתים יחד אמנם עתה אחר אשר יחדתים וחברתים יחד עתה אכלו רעים אתם ו' קצוות רעים שלי כי הם רעי וחברי הת"ת עתה אשר אתם מחוברים עתה תוכלו לאכול ולשתות מיין העליון בינ' אימא דילן וזהו שתו ושכרו מההוא יין דרוי לכלא הוא יין הבינ' כנודע והביא ראיה כי על אלו הו' קצוות אתמר עלייהו שתיית היין כמ"ש הביאני המלך חדריו והם ז' חדרי ג"ע הם ו' קצוות הת"ת כנזכר בזוהר שיר השירים ע"ש. והנה הפסוק אומר ישקני וגומר כי טובים דודיך כשהם מיין העליון גם אמר אח"כ אזכיר' דודיך מיין הנה כי סוד היין ומשך אלו הו' חדרים ההם וז"א שתו ושכרו דודים ואמנם מ"ש מההיא יין דרוי לכלא הענין הוא כי הרגיש בדבריו כי נודע כי היין העליון משמח ולא משכר ואיך אמר שתו ושכרו דודים ואיך ישתכרו ממנו כי אין נק' יין משכר אלא מכח דין הגבורה הקשה לזה ביאר מההוא יין דרוי לכלא והוא כי נקט ושכרו לומר שיתרוו וישבעו ממנו ולא שתייה מועטת רק שיתרוו ממנו הרבה וכן תרגום יין ושכר חמר ומרוי וע"ש זה נקט ושכרו ולא ח"ו שיתלבשו בגבורה וישתכרו רק שיתרוו וישבעו ממנו. ואולי יש הכרע מאומ' ושכרו ולא אמר ואשתכרו:

ר' אלעזר וגומר בא לחלוק על ר' אבא כי לעולם אכלו רעים וגומר הוי לתתא ולא לעילא כי כבר נאמר אריתי וגומר אכלתי וגומר:

ר"ש אמר וגומר זה יובן מפ' האזינו דף ר"ץ ע"ב ע"ש:

ת"ח באינון עילאי וגומר הביא ראיה לדבריו כי לכן אתמר אכילה ברעים ושתיה בדודים לפי שסוד אכילה ידעת שהוא למטה בסוד צדיק וצדק כמ"ש מהאוכל יצא מאכל וכמ"ש צדיק אוכל לשובע נפשו שהוא מ' ותמן שייך אכילה. וסוד הענין כי המאכל יותר גשמי ומלובש מן השתיה וזה בסוד האותיות היותם לחים דמות מים בבטן כדי שימשיך שפע עליון למטה בסוד אשה ריח ניחח לה' כי עולה אכילת הקרבן עד הבינה כנזכר פ' צו דף כ"ו עד דתמן ריחא בסוד ולא אריח בריח ניחוחכם כד אינון זכאין ח"ו. והנה האכילה עול' מתתא לעילא מהמ' אל היסוד אל הת"ת עד הבינה ואז מחמת אותה האכילה שנתננו חלק אליה גם היא תשקנו יין דמנטרא וזהו אכלו רעים לעילא מסוד קרבנין ותפלות תתאין. ואח"כ גם היא תתן לנו מיין העליון ואז שתו ושכרו וגומר וירד היין בו' קצוות הת"ת עם המ' ומשם עלמין תתאין:

א"ר אלעזר ת"ח הוק' לו דודים מורה יותר חביבותא מן רעי' וא"כ לאותן עילאין שאמרת דאשתכחו לעלמין באחדותא בחדוותא וגומר היה להם ראוי זה השם של דודים. ותירץ ר"ש כי אדרבה חכמה ובינה נקראים רעים משום שמורה כי לעולם הם רעים בחבורא כחדא לעול' בלי פירוד לזמנין אך ת"ת ומ' נקר' דודים מפני שמבקשים ידידות וחברה זה לזה וזה לא שייך אלא במי שלפעמים נפרד מן ידידות ואהבה ותשוקה להזדווג אצלה כי אותם שלעולם כחדא אינון לבם גס בהם זה עם זה ואינם עושים מעשה ידידות כנודע אמנם נק' רעים כי לעולם אינון בחד חברותא ורעותא. והיה אפשר לפרש רעים מלשון רעותא כי הם בסוד המחשבה והרצון אך לא נרמז כאן בלשון:

ר' חזקיה וגומר הביא סיוע של ר' יהודה לעיל דאוקי האי קרא ברזא דקרבנין כמו שביארנו לעיל וכן ר' חזקי' קאי כוותיה.

ר' אחא אוקים וגומר גם ר' אחא פי' כדרך ר' חייא לעיל דהאי קרא איירי בעת הקמ' המשכן והביא ראיה לזה ממה שקראה כלה כמ"ש באתי לגני אחותי כלה וזה יורה שמדבר בעת הקמת המשכן כי אז נק' כלה כמ"ש ויהי ביום כלת משה להקים את המשכן ונודע כי לא היה כיום ההוא לעולם ולא נק' כלה בשלימו כמו ביום ההוא והראיה לזה אגיד לך מ"ש ז"ל כי ביום ההוא כל קשרי הטומאה אתפרקו ונשברו ולולא חטא העגל היתה המות נבלעת ומבולעת לנצח הם הקליפות וכמ"ש חרות על הלוחות וכנזכר פ' פקודי דף רמ"ב ע"ב וז"א כאן ועאלת שכינתא ככלה לחופה כי הוא רומז אל או' אחותי כלה שמיירי בהקמת המשכן הנק' כלה. עוד הוסיף ר' אחא על ההיא דר' חייא משו' דר' חייא אוקים אומ' אכלו רעים וגומר בעולם המלאכין אינון ענפין דמתפשטין וכן כל הני תנאי אוקמוה בהכי אך ר' אחא אוקמי' לתתא בישראל דעלייהו אתמר אכלו רעים וגומר בסוד למען אחי ורעי וגומר ובסוד דודי לי ואני לו וז"א וכדין אשתלימו יש' לתתא וגו' והוא כנגד או' אכלו רעים וגו' עכ"ל:

גליון. כתיב בהו אכילה. והיא סוד מיין נוקבין שהם התעוררו' התחתו' העולה במצות ומ"ט כתיב בהו אכילה שהיא גסה ובדודים שתיה שהם ת"ת מ' יונקים משפע עליון לכך כתיב בהו שתיה ודוק. הה"ד ונהר יוצא וגומר אמור צ"ג. וע"ד אלין דודים וגי' עיין פ' ויחי רל"ט. ועיין בספר אור הגנוז בס"ד: