אור החמה על ספר הזהר ג:ו

ולגו מן דאיק ציא"ל היינו בחינת הבינ' ושם הגבור' ולכך הוא קשה ויש בו תוקף הדין דקפציא"ל בו סוד קפיצת הדרך ופעמים קצפיא"ל לשון קצף ח"ו. אבל במשכן היה מתוקן ועיקר תיקונו בבית המקדש שסוד בית ראשון מצד הבינה ובבית ראשון נחלקו המשמרות. ונתוספו עד כ"ד ודעת ר' אלעזר שהתוספת היה בבחינה זו שהוסיפו בכהנים בחלק מיכא"ל בחלק יופיא"ל והוסיפו הלוים בחלק קפציא"ל והיו כ"ד משמרות אמנם בימי משה לא עלו אלא אותם שהיה הצורך מפני שלא נשלם ענין המשכן אלא עד בואם לבית עולמים:

עזא"ל הוא השלישי שהם גבריא"ל ותחתיו קפציא"ל ותחתיו עזא"ל והוא שר הגבורה העזה והקשה והיא בת ד' הנהגות חגת"ם וכל א' כלולה חד"ר סוד ד' טורי אבן כנזכר לעיל:

את חד נציץ על רישייהו שהוא בחינת אצילות מתלבש בבריאה להנהיגם ואיהי את ד' והיינו סוד הבינ' מצד הגבור' היא את ה' בלתי שלימה שמשפעת דין והיינו ה' דלת הות כנזכ' פרשת משפטים וכלהו יתנהגו ויקבלו כפי בחינת ההוא נציצו דההוא את:

האי את תליא גו אוירא שהוא מציאו' בחינת הויית האותיות: על תרין אתוון אחרנין אפשר שהם ל"ת מילוי דל"ת:

לגו מן דא שמעיא"ל הוא הגדול ומעולה בשרפים ומשתרבב למט' לקבל התפלות ונגזר מן שמע ישראל ולכך יתחלף לד' שמות כנגד ד' תפלות ערבית שחרית מוסף מנחה עד ב' שהוא עומד באויר ארץ ישראל לקבל תפלת ישראל ולכך לא קיימא בגילופוי שמשתנה כפי שינוי בחינות התפלות ועמיה י"ב ממנן סוד ד' טורי אבן כנזכר והם ג' מלאכין גבריא"ל ותחת ממשלתו שמעיא"ל ותחת ממשלתו רגשיא"ל לשון נהלך ברגש והם כנגד בחינת הבינ' המשותפת עם החכמה להוליד הת"ת שנהפך עניינה לרחמים והיא ה' כנזכר פ' משפטים. אלין תרין סליקו לעיל על כל שאר אחרנין וגומר דהיינו ד"ה מתעלין לעיל על כל שאר דהיינו אותיות א"ל שבשאר מחנות כי נודע שיתגברו ב' מחנות שניות עליונות דהיינו חכמה ובינה על הב' מחנות ראשונות שהם סוד ת"ת ומ' ולזה אותיות חכמה ובינה שהם ה"א דל"ת מלואם אותיות א"ל שהם אותיות מ' ות"ת סוד מחנות הראשונות והם נכללות בתוכם. לגו לגו וגו' תרין אתוון אחרנין דתליין באוירא שהם ה"ד אשר לחכמה ובינה ואשתאר כנסתלקו עם אות ם' סוד ה"ד ישארו ממלואם א"ל והם והם מתחברות באותיות ויקרא דמיכאל הנזכר לעיל והם מצטרפות אלו באלו עד שסוד ויקרא נצרף בצירוף ויקרא והיינו או' ואתהדרן קדמאי כמלקדמין שהיו אוקי"ר ונצרפו ויקרא בצרופם הראשון ונפקי לבר ויצטרף מהם ויקרא אל משה. מהרמ"ק זלה"ה: (הציור הגדול השייך לכל הענין הנ"ל הדפסנוהו בגליון לבד עם עוד ציור א' השייך לפ' אחרי מות ושם נרשם):

ר' חייא פתח באתי לגני וגומר לאו רישיה סופיה וגומר. רישי' דקרא משמע סיפור דברים אכלתי שתיתי וסופי' דקרא משמע דאתא לזמנא דאמר אכלו רעים וספור דברים נגדיי לזימון משום דמאן דמזמן לאחרא וגומר.

בעא לדכאה לון מעונותם ע"י הקרבנות ואתרעי בהו שאין בכל האומות מי שיגרום הייחוד העליון במעשיו אלא ישראל וכיון שרצה הקב"ה שישראל בקרבנות יהיו בעלי הייחוד העליון בעא לסלקא להו מכל שאר מקטרגי עלמא שלא יהיו להם עסק עמהם כדי שלא יתאחזו בסוד ייחודם אל הקדש פנימה:

ת"ח בתר דאתעביד בי מקדשא לתתא בזמן שלמה ונשלם למטה ביום שכלולי אתקם אחרא לעילא רוחני של מיכא"ל הכהן המקריב או אפשר על השכינה קאמר שהיה לה קומה וייחוד עד הת"ת והראיה מהמשכן שהוא עראי הולכי דרכי' ועם היותו עראי כתיב ביה הוקם המשכן והיינו המשכן העליון הנגדיי למשכן כ"ש המקדש הקבוע שהוא עיקר הקרבנות.

ההוא יומא שהוקם המשכן וכ"ש כשנשתכלל המקדש כנזכר.

חדוותא דקב"ה שנתייחד ת"ת עם מ' ונתעטרו בשמחת הבינה כיון דאתחנכו בי משכנא כי שבעת ימים ימי המלואים לא מלא כבוד ה' את המשכן ער שכהן אהרן כאו' קרב אל המזבח ועשה את חטאתך וגומר ואחר שנתחנך הבית בקרבנות אלו מיד וכבוד ה' נראה בענן ולא יכול משה וגומר מיד ויקרא אל משה להכניסו א"ל משה היינו דבור לצוותו על הקרבן דהיינו סעודה והם קרבני הייחוד העליון הנעשה ע"י הקרבן ועם היות שכבר נצטווה משה על הקרבנות חנוכת הבית ותמידין ומוספין עכ"ז עדיין לא נצטוה על קרבנות היחיד שהם עולות נדבה דהיינו אדם כי יקריב:

באתי לגני כשנכנס משה להמשך הנבואה אליו נכנס הת"ת אל המ' כי כניסת משה שהיא סוד הת"ת אל המשכן הוא כניסת הת"ת אל השכינה ולזה פי' פסוק ויקרא אל משה קודם פסוק באתי הפך הסדר במקומות אחרים. ג"ע דלעיל' בינה גן אל העדן חכמה והוא מאמר הת"ת אל המ' באתי לגני היינו שנתעל' הת"ת בסוד הדעת הנעלם בבינה אחותי כלה דא כנסת ישראל שיש לה עם הת"ת בחינת אחות ובחי' כלה דבההוא יומא אזדווגו זווגין בההוא ג"ע ב' זווגין בבינה הא' זווג חכמה ובינה ע"י הדעת. והב' זווג הת"ת והמ' בבינה דהיינו יחוד ז' ספירות הנעלמות בה בגין דיתבררון כלהו וגומר פי' כדי שיתבררו כל הספירות מעצם הבינה ולכך הוצרכו לעלות אליה כלם ואתקשרו כל חד וגומר ע"י השפע הנז' נקשרו למטה או אפשר שאינם מקבלות מהבינה אלא ע"י קישורם קודם. הה"ד אריתי מורי וגו'. מהרמ"ק זלה"ה:

והרח"ו נר"ו כתב. ר' חייא פתח ואמר באתי לגני וגומר הקושיא מבוארת כי איך יזמן לאחריני למיכל בתר דאיהו אכל למזוניה כוליה כמ"ש אכתי יערי וגומר שתיתי וגומר אריתי מורי וגומר נר' כי אכל כל הסעודה כלה ואיך יזמין לאחרא ובכלל קושיא זו תתעורר אחרת כי אע"פ שאפשר שהניח מה לאכול להם כנראה או' אכלו רעים וגומר עכ"ז לאו אורחא לזמנא אושפיזין אלא קודם שיתחיל גם הוא לאכול וז"א כד מזונא אתתחן קמיה וגומר כי זהו דרך המוסר ולא אחר שהוא אכל ובפרט כי מפשט הכתוב נר' שאכל הכל כמ"ש אריתי אכלתי שתיתי וגומר. ותירץ כי זה איירי לעילא בעולם העליון והענין כי פסוק זה נא' על אותה שעה שהוקם המשכן התחתון אשר גם למעלה הוקם משכן עליון של מטטרו"ן כנזכר פרשת תרומ' דף קפ"ו ע"א ולזה כתיב הוקם המשכן סתם פי' כי אחכ"א בפסוק של אחריו ויקם משה את המשכן וכאן לא הזכיר מי הקימו והל"ל הקים משה את המשכן וכן דייקו התם פרשת פקודי דף רל"ה ע"ב ע"ש אלא מדקאמר הוקם סתם נראה דהוקם ע"י אחר והוא משכן העליון דמטטרו"ן שהוקם ע"י הקב"ה עלמא עילאה שהוא בסוד כסא הכבוד הרוכב על עולם היכלי מטטרו"ן ומשכנו וע"ש:

באתי לגני דא ג"ע וגומר אחותי כלה דא שכינתא וזה איירי בעת שהוקם משכן העליון. והנה ידעת כי המ' נק' כלה בעת הזווג מלשון נכספה וגם כלתה כי כאשר נתהוו אל הייחוד אז נק' כלה וגם כי אז כלולה מן היסוד הנק' כ"ל המשפיע אז בה והיא ה"א תתאה ואז נק' כלה כנזכר פ' האזינו דף ר"ץ ע"ב והוקם לו עם זה דא"כ מה כוונת סיפורו אל המ' כי בא אל גנו הם היכלי ג"ע במטטרו"ן אשר שם מתלבשים סוד ו' קצוות דגופא דדכורא כי הלא כבר קראה כלה המורה ייחוד עמה כאשר ביארנו א"כ מה ענין סיפורו אליה כי בא אל הגן ההוא אחר שכבר נתייחד עמה שם כנודע כי שם סוד הזווג והייחוד בהיכל השביעי בעמידה בברכת שים שלום כנזכר פ' פקודי. וביאר כי כוונתו לומר כי עתה אשר היא כלה ומתייחד הוא בייחוד עמה גם נתייחד עם כל הקצוותיו בייחוד גמור והם הנק' גני שהם ג"ע דמט"ט בז' היכליו כי כשיש ייחוד לת"ת עם המ' אז כל השש קצוות שבהיכלי מטטרו"ן כלם מתייחדין כל חד בחבריה והענין כמו שידעת כי באצילות לעולם יש ייחוד אמנם בבריאה יצירה עשיה צריך ייחוד שהם מתלבשים למטה באלו הג' עולמות ולכן צריכין אל הייחוד וזה ברור ופשוט:

והנה סוד הייחוד הזה הוא כי בקצוות אלו יש דין וחסד ורחמי' וצריך לאכללא כל חד בחבריה מים באש ואש במים ומי' ברוח וגומר כנזכר ריש פ' וארא בסוד ד' יסודות וד' מתכות וזהו באתי לגני פי' באתי אל ז' היכלות העליונים הנק' גני ושם ייחדתי אותם כל חד בחבריה וזה אני מודיע לך אחותי כלה כי כאשר אתה בלתי בייחוד עמי ג"כ כבר באתי אל גני וייחדתים כל חד בחבריה והם אריתי מורי וגומר שהם ו' קצוות מורי בשמי יערי דבשי ייני חלבי וזהו אחותי כד"א דא כ"י דבההוא יומא אזדווגו וגומר כי הרגיש הקושיא שאמרנו ותירץ דבההוא יומא אזדווגו וגומר וז"א זווגין בכלא כלו' זווגא דקב"ה עם כ"י וזווג הו' קצוות כל חד בחברי' וז"א אזדווגו זווגין בההוא ג"ע כי זווגין הרבה כלולין בזווג ההוא והם זווג מורי עם בשמי וזווג יערי עם דבשי וגומר. עכ"ל:

גליון. ר' חייא פתח וגומר וירא ק' ב':