אור החמה על ספר הזהר ג:ח

ויקרא אל משה וגומר. ר"ש פתח הנצנים וגומר מהו נשמע בארצינו דמשמע דארץ אחרא הוי אל"כ בארץ חדא סגיא אלא כנצנים אלין אינון נטיען וגומר שאינם גשמים ונראו בארץ למעלה והיינו הספירות שמציאותם בבינה מן החכמה והם דקים תכלית הדקות וא"א להנהיג התחתונים משם לכן עקרן ושתלן במקום אחר דהיינו במקומם הראוי להם וז"ש ושתיל וגומר ואתרביאו וגומר דהיינו שנתגלו גילוי עצמו להיותם עושות פירות שהם פעולות ההנהגה כנודע המתגלת משש קצוות במ' לא שיהיה ממש מציאותם במלכות ממש אלא דהאי ארץ אתברכא מנייהו וזהו נראו פי' פרחי פירות העליונות דהיינו רבוי הברכה והשפע וז"א כדקא חזי.

ומאי היא ארץ וגומר פי' באיזו בחינה במ' היא ופי' שהיא בבחינת המ' מג' ראשונות דהיינו ארץ קדישא ארץ עילאה מצד חכמה ובינה ארץ ודאי מצד הכתר לשון רצון:

עת הזמיר הגיע עדן לאעקרא שולטנותא דרברבי עמין דהיינו סיחון ועוג ול"א מלכים ושריהם כאו' שמעו עמים וגומר אלא שנתעכב הדבר בעון העגל ושבירת הלוחות כאו' חרות משעבוד מלכיות והיינו או' דלא ישלטון אמנם נתקן אח"כ במעשה המשכן וז"ש דלא ישלטון וגומר בשעתאדאתקם משכנא שאין קימה למשכן שהיא המ' אלא בנפילת השרים והחצונים והאומות תחת ישראל.

וקול התור וגומר א"א לפרש קול התור עד שיפרש ארצנו ודייק אומ' ארצינו דהיינו ארץ ישראל תתאה דאחסינו ישראל ע"י דיהושע כי ארץ הקדושה מ' ע"י מרע"ה ירשנו אותה מיד בצאתנו ממצרי' ואחר שידענו פי' מלת ארצנו השתא נפרש קול התור ואמר מאן הוא וגומר מדלא אמר תורה לז"א דא הוא תייר עילאה דהיינו נמי הה"ת ואמר עילאה משום דאיכא תתאה דהיינו יסוד דאזדווג עמה אארץ דקאמר לעיל הא מהדר ושיעור הכתוב לפי זה וקול התור נשמע בארץ הנזכר' אימתי בארצינו אחר שכבשו וחלקו ונבנ' המקדש שאז עמדו ישראל איש תחת גפנו ותחת תאנתו לבטח ונתקיים ארצינו כראוי וכדין אתעטר וגו':

בספרא דאגדתא פליג אדברי ר"ש וקאמר תור מלכות והכריח הענין כי ת"ת נק' תורה והמ' תור כמו נער נערה ליל לילה כנזכר בזוהר ולפי דבריו ארצינו היינו א"י למטה והיא הכרח לדברי ר"ש במלת ארצינו כנזכר.

כד"א ויקרא בלי ספק בספרא דאגדתא מפרש כל הכתוב במשכן לבד ואמר עת הזמיר הגיע שמיד היו ישראל נכנסים לארץ והיו נכרתים מלכי ז' עממים לולי שחטאו במרגלים וקול התור היינו ויקרא אל משה באלף זעירא כענין ויקר בלא אלף מצד הנקבה בא באלף זעירא ומלת בארצינו יר' למטה במשכן בעולם הגשמי:

דא שלימו ודא לאו הכי כלו' הזכר שלימו ולכן נקר' ויקרא שלם או תורה שלימה:

ת"ח כד נחתא וגומר בא לחלוק על דברי ספרא דאגדתא וזה כי אחר שקול הת"ת נשמע במשכן כדמסיק כאומרו ההוא דאקרי קול א"כ למה ישבח הכתוב למ' דקאמרת עדיפא מינה הל"ל דהיינו קול הת"ת אלא כדפי' כי התור הוא הת"ת. כתיב כלת משה חסר דהיינו מ' שהיה משה מנהיגה כרצונו אמנם רזא דמלת כלת משה דא כנסת ישראל מ' שהיא מכנסת ואוספת כל שפע הת"ת ולדרך זה משה הוא סוד הת"ת וכלא חד מלה כנסת ישראל וכלת משה אלא שזו מלכות ות"ת וזו מ' ודעת והכל ענין א' או יר' וכלא חד מלה ב' הפי' ענין אחד ולמלכא עילאה אתמר כלומ' מלת משה כנגד הת"ת בסוד הדעת ותדע ששניהם נמצאו בארץ במשכן ממה דאמר משה לא אתחזי ליה למיעל וגו' מפני שאין ראוי ליכנס במקום שהם מיוחדים שם:

מאן ויקרא דלא כתיב ויקרא אל משה וידבר אליו נראה שהקורא אחד והמדבר אחד ומזה נמשך הכרח דברים לספרא דאגדתא ולז"א דא היא ההיא כלה פי' ודאי המ' בהיותה עם הת"ת קרא אותו ולזה באה באלף זעירא להורות שהיא מיוחדת עם בעל' כלה ודאי ולזה לא באה בלא אלף כמו ליל נער. וקשה למה לא קראו שניהם יחד ותירץ ואמר ויקרא ההיא דביתא דילה שהת"ת בא לבית המ' אכסנאי ובעל הבית קורא הקרואים לא האכסנאי. ההיא דכל ביתא ברשותיה כי בהיותה היא קוראה אותו היינו הוא עצמו ג"כ דכל ביתא ברשותיה וההכרח לדברי ר"ש או' וידבר ה' אליו דהיינו קול התור וז"ש ההוא דאקרי קול וגו':

ר' אלעזר פתח מדוע וגו' אשתבח ואתפאר היינו שוכן בהם ומסתעף בסוד נשמתם ולא עוד אלא דישראל אשלים וגו' כלומר היות האלדו"ת משגיח ושוכן בתחתונים תלוי בישראל וז"ש אשלים מהימנותא בארעא ועוד דאתקשרת ה' אחרונה של שם עם השם תלוי בישראל וז"א שלימו דשמיה אינון.

וכד יש' לא אשתלימו לתתא בעובדייהו ואתחייבו גלותא שמא קדישא וגו' יר' כיון שבחינת השכינה השוכנת בתחתונים אינה שלימה גם בחינת' למעלה בספירות אינה נקשרת ומתייחדת למעלה והיינו סוד גלות ישראל סליק לעילא אל החכמה בסוד למה ה' תעמוד ברחוק בסוד או"י הו"י כנז' בזוהר אחרי מות:

כנסת ישראל נחית בגלות לתתא למטה מנצח והוד. לתתא למטה מיסוד כאו' הצדיק אבד למטרוניתא אבד. ואשתאר שמא קדישא בלא שלימו בלי ה' תשלום השם.

ואע"ג דישראל בגלותא ואין להם שלימות ואין ייחוד נמצא ע"י עכ"ז קב"ה ת"ת אשתכח בינייהו בגלות להחזירם בתשובה ומפני שאינו שורה עליהם למיעוט שלימותם אתי ואקדים קודם הכנס ישראל לבי כנישתא וכריז שובו בנים והיינו שמעורר לבם אל התשובה להיותם נגאלים והיינו התעוררות פתאומי הבא בלב האדם שהוא מחסד ה' כנז' בסבא בפ' כחסדך חייני ולית מאן דיתער רוחיה לשוב ולהתמיד הדרך הישר והיינו באתי ואין איש שישוב מעצמו קראתי דהיינו אקדימת לעורר הלבבות ואין איש שיאחז דרך התשובה וכל זה פתיחה לפסוק וידבר ה' אליו מאהל מועד כדמסיק.

ת"ח בההוא יומא דאשתכלל בשלימות הקמתו דהיינו בא' בניסן ששרתה השכינה ואז הקדים הת"ת למשה וזה שאמ' אקדים ושארי ביה מיד ויקרא אל משה כענין שובו בנים כנז':

וידבר ה' אליו מעסקי השכינה הנק' אהל מועד ואמר לו עד עתה היתה השכינה בעליונים ולא היתה תלויה וקשורה בישראל ולא היתה עמהם בגלות אמנם עתה שהיא נק' אהל מועד מפני ששרתה באהל מועד ועוד שנקר' המ' אהל שבה מתייחדות ומתועדות הספירות כלם ע"י ישראל כנז' הנה יחוייב מכאן ואילך שאם יחטאו ישראל תהיה השכינה גולה עמהם והיא משכון לישראל בגאולתם כשתמלא סאתם בחובותם דהחטא מצוי וז"ש דזמין לאתמשכנא בחובייהו ולא יתקיים בקיומיה כי תיקון השכינה שהוא עתה לא יתמיד לכך התיקון הזה הוא בהעביר ראשון ראשון שיתכפרו ישראל מעונותיהם במעשה הקרבנות ויטהרו ולעולם לא תתמלא סאתם וז"ש אסוותא להאי וגו' הרי לך קרבנין דאגין על כלא שע"י הקרבן ישראל מתכפרין וספירות עליונות נקשרות והשם נשלם ושכינה מתקשרת והכל נשלם ונתקן והיינו על כלא על כל אותם הבחינות הנז' שהם תלויות בישראל כנז' ולכך קודם החרבן והגלות בוטל התמיד. מהרמ"ק זלה"ה:

והרח"ו נר"ו כתב קרוב למה שפי' הרמ"ק זלה"ה ולא רציתי להאריך כ"א לקצר לשונו ולזכור מה שלא נז' בדברי הרמ"ק זלה"ה. וקול התור הנה סוד תור זה הוא מה שידעת כי תורים הם כנסת ישראל ויסוד או ת"ת ולכן תור הוא הזכר שהוא ת"ת ע"ש שהוא התייר הגדול כי הוא נגלה למטה בארצנו ממש בבית המקדש דלתתא שעשה שלמה כי אז נתגלה ממש זווג הת"ת עם המ' בייחוד גמור ושרתה שכינה עם הת"ת בארץ התחתונה שלנו:

ובספרא דאגדתא ביארו בהפך כי תור מ' כי הת"ת הוא תורה בכל אתר ע"ש שהוא מורה על מה שנסתם בחכמה עילאה ונגלה בת"ת אמנם המ' היא חסרה ונק' תור כאו' ובהגיע תור אסתר ואמר כי קול המ' נשמע למטה במשכן שבארץ הגשמי וזה היה כמ"ש ויקרא אל משה הנק' על המ' כאשר יבאר כי היא קראה אותו בקולה והקשה ר"ש כי לספרא דאגדתא קשיא כי הך ויקרא דא הוי שלימו למשכנא כי לא נשלם כוונת המשכן עד אשר קראה השכינה אל משה כי כל כוונת המשכן לזה היתה וכאן נגמר הענין ועיקר כוונת עשיית המשכן וכפי דברי ספרא דאגדתא קשיא דהא עם דא לאו הכי לא הוי כי תור מורה חסרון ולא שלימו כי הה"א היא נשמתה של המ' כשעולה להזדווג עם הת"ת ואז נק' ה"א בתראה וא"כ בהקראה תור חסר ה' מורה חסרון ולכך העיקר הוא כמה דאתמר ואוקימנא אנן והכי הוא דקאי על התייר הגדול וז"ש ויקרא דא שלימו וגו' כלו' זה ודאי הוא שלימו וגמר כוונת עשיית המשכן והנה דא ר"ל זה הנזכר בספרא דאגדתא לאו הכי כי אדרבא מורה חסרון כנז' ת"ח וגו':

ר' אלעזר פתח מדוע באתי וגו' היות ישראל שלימו דשמא קדישא הוא בהיותם בסוד ו' של השם כי גם הוא נק' ישראל סבא וגם ביאר הטעם כי בהיות ישראל זכאין אז אשתלים שמא קדישא הא' עם יה"ו. מעסקי אהל מועד דהל"ל באהל מועד אך מאהל על עסקי וגו' והנה נוכל לומר כי נרמז במלת אהל מועד כנז' פ' תשא כי מועד אית לביש כמו ובית מועד לכל חי לשון קץ וזמן כי יבא זמן שיחטאו ישר' ויתמשכן בעונותיהם. מהרח"ו נר"ו: גליון. וקול התור נשמע בארצינו כמו וישמע שאול את העם. עכל"ה: