אור החמה על ספר הזהר ג:סט

ר' יוסי אמר כללות ו' קצוות במלכות נמי משמע מהכא או' ואגודתו דהיינו ו' קצוות מתאגדים ומייחדים יחד והם על ארץ יסדה ע"י היסוד ולפי דברי ר"ש היא עולה למעלה כאו' אמלכו לה ומתחברן לה במלכא דהיינו עולה אליו ולפי דברי ר' יוסי הם יורדים אליה כאו' כד אזדווג מלכא לקבלה ולהכי פליג ר' יצחק ואמר הן אמת שהם נמשכים אליה אחר ייחודם אמנם ע"י היא מסתלקת וז"ש כד מתחברן וגומר ואתברכא וגומר כדין שלטא וגומר והכרח הענין מהכהן בשתי עבודות הא' קרבן דהיינו ייחודא ועליתא והב' קטרת דהיינו קשר כל הספי' ושני ייחודים הם על ידי הכהן כדפי':

ור' יוסי מהדר לאוכוחי מהאי קרא ואמר כד נטיל וגומר שאינה עולה למעלה אלא הם נוסעים ובאים אליה ע"י הכהן ולא שתעלה היא למעל' ויתברכו הספי' התחתונות ממנה ח"ו אלא שהם מתברכים בסבתה וראיה לזה או' ברוך ה' מציון ואין הכוונה שממש מתברך הת"ת מציון אלא בסבת הברכה שהוא משפיע בציון כדפי' בפרשת ויקרא ועכ"ז תחלה ברוך ה' ת"ת ו' קצוות ואח"כ ברוך שם כבוד מלכותו כנודע ולעולם לא סלקא כנזכר:

ר' אלעזר הוה אזיל וגומר דאשתדל במילי דאורייתא בעיון ושפוותיה שיוציא בשפתיו. קב"ה חפי עליה מהמקטרגים. ושכינתא ג"כ והטעם שהוא מייחד ב' יחד. דהוא מקיים שלמא דכתיב אם לא בריתי יומם ולילה וגומר וראיה עמי אתה עמי בשותפות בבריאת שמים וארץ והכי דריש בפרשת קדושים. חמינא להכרת כי כל מה שתכונה השכינה יכונה יש' והטעם שהם מוצא היסוד אל השכינה ושניהם יחד נקראים ציון. תעודה היא מ' מלשון עדות והיא נקראת כך מפני שהיא מעידה על אותם הזוכים אליה והיינו סהדותא דדוד כדפי' רז"ל והנזר והעדות: כמאן דקשר וגו' היינו יחודה ע"י היסוד לא ייחוד שלם אלא קשר א' ושאר הקשר הוא ע"י חתום. ואתר חד היינו יסוד מדה א' שוה. חתימה דכ"י וגומר פי' הכתוב חתום ע"י המ' שהיא החתימה וז"ש חתימה דכ"י ענין חתום זה הוא בישול השפע והכנתו שיהיה ראוי להתכנס במ' הנק' כ"י והיינו ע"י נצח הוד הנק' שחקים וז"ש חתימה דכ"י יר' בישול השפע ההגון למ' הנק' כ"י ע"ש שהיא מכנסת שפע יש' והטעם הוא תורה דהיינו אורייתא ובה בחי' שונות דהיינו נגידו מקו האמצעי ודכיו מצד השמאל ורבו מצד הימין ועולה עד חב"ד וז"ש דנגיד מלעילא וטעם חיתום השפע בנצח והוד ואינו נמשך מעצמו אל המ' בלי אמצעי הוא בגין דתמן וגומר יר' שאם היה השפע ניתן מהת"ת אל המ' לא הי' מכלל כל הקצוות אלא מבחינה ובחינה לעצמה מפני שעדיין שתי הקצוות למטה מהת"ת שהם נצח והוד לכך הוצרך להיות חתום והמזגת השפע בנצח והוד ששם אתכנש רבו ומשח דהיינו השפע הנמשך מהחכמה ע"י תמצית האברים ע"י נצח והוד להתבשל להריק' ע"י היסוד וז"ש דנגיד מלעילא לאשראה ליה בפומא וגומר המשפעת במ':

וכדין אתקשר כולא הראש שהם ג' ראשונות שמשם השמן וימין ושמאל ואמצע ומתמזג בנצח והוד ע"י היסוד המכין במ' דהיינו כל האצילות: בכל זמנא שהנבואה היא לעתים ועסק התורה תמיד כיון שיושב ללמוד יומם ולילה תורה עמו. דרגא עילאה ת"ת. נביאי מהימני נצח והוד. אינון דמשתדלי וגומר בא להורות עוד מעלה ב' אל מארי תורה על נביאי שהת"ת הוא קיימא דכל מהימנותא בענין שגם בכללו נצח והוד אמנם נביאי באתר דאיקרון נצח והוד פרטיים וע"ד איקרון פי' נביאים הם נקראים ג"כ ע"ש הנבואה הבאה מהם בשם הנביאים.

אינון דמשתדלי וגו' בא להורות על מעלה ג' אליהם שלא לבד מעולים מהם אלא ג"כ הם לעילא באתר דאיקרי תורה שהוא הת"ת ועדיפי מנביאי כדפי' לעיל ולא זו אלא שממש הנביאים בירכים מעמידי הגוף ופעמים הרואים ברוח הקדש מצד המ' עולים עליהם ונמצאים נביאים למטה מרוח הקדש כאו' והאנשים אשר היו עמי לא ראו דבר וגו' ופי' רז"ל שהיו חגי זכריה וגומר אמנם מארי תורה לעולם הם עליונים ואין עולה למעלה מהם וז"ש קיימי לעילא באתר דאקרי תורה ת"ת ולעולם עדיפי מנביאי והם עילאין מכולהו שאינם כנביאים שלפעמים עולים עליהם התחתונים כענין אבן מאסו הבונים וגומר כעליית המ' על נצח והוד. עוד אמר אלין קיימי לעילא וגומר שהירכים הם מעמידי הגוף: אינון דאמרי וגומר הי נו מ' ע"י היסוד והם ג' מדרגות נקשרות כא':

לא אצטריך לא לקרבנין אין ספק שאם חטא שמקריב קרבן ואפשר דה"ק לא אצטריך שאינו חוטא מפני זכות התורה המיסרתו ולא יצטרך לזה. ואפשר לומר עם היות שמקריב לא אצטריך שתורתם מטהרתם וחולין בעזרה ודאי לא הוו. ואין למו מכשול עון וכן נתיבותיה שלום בלא חטא וזה כפי הפי' הראשון ולאידך פי' אין למו מכשול שמתכפרים ממכשולם וכן נתיבותיה שלום שנתכפרו ונטהרו.

לרווחא אובדא היינו תוספת נשמה שנסתלקה מרווח לה ע"י הריח ההדס שהוא בסוד הבינה ולכך ע"י הריח מחזיר הנשמה אליו ששם מקור הנשמה. חד לאברהם וגומר דהיינו ג' ווי"ן דה' עילאה וז"ש וקשירנא לון בחד דהיינו יחד בבינה ואפשר שהם סוד נשמה מבינה בחסד רוח באמצע נפש בשמאל ממ' גבור' תתאה וקשרם יחד מורה קשר נפש ורוח ונשמה יחד בגין דכתיב לריח שמניך הוא ריח השמן מהחכמה בבינה ונמשך אותו הריח במלכות וז"ש שמן תורק שמך וז"ש בגין דבהאי ריחא אתקיים חולשא דנפשא מ'. במהימנותא דא ג' אבות הם חוזק המ' ומה גם מבינה נקשרת בחכמה. הרמ"ק זלה"ה: