אור החמה על ספר הזהר ג:סח

ד"א כי עמך מקור חיים דא קב"ה וגו' לעיל פי' עמך הדרא לחכמה קדומה כנז' והשתא מפרש דאהדר לת"ת שהוא הנק' עץ חיים באמת. אמנם ממ"ש דאיהו אילנא עילאה מורה על סוד הדעת.

ור' יצחק פליג אדר' חייא לכולהו פי' ופי' דא כ"ג לעילא יר' חסד הנק' בחכמה לקבליה כ"ג לתתא ומתוך זה יתבאר זה דג"כ מפני היות כ"ג התחתון נגדיי לכ"ג העליון אנגיד כהנא שפע מצד החכמה לתתא בחחתונים והיינו שמן המנורה והמנורה הם ז' נרות א"כ למעלה ג"כ חסד היא מושכת שפע החכמה בספי' והיינו עמך חסד מקור חיים שמן מחכמה למנורה. אדליק בוצינין וגו' היינו או' באורך נראה אור שהוא אור אל החסד הנעשה מאש הבינה עם השמן והיינו הדלקת ז' נרות שהם ז' ספי' ע"י החסד כ"ג. והיינו דקא מיפלגי ר' יצחק ס"ל שעיקר ההשפעה מחכמה ומבינה אל החסד שהוא אצילות רביעי המתקרב אליהם ולר' חייא אין חסד עיקר המקבל מבינה וחכמה אלא הת"ת כדפי' צאנה וראנה וגו' ונר' יצחק נאמר דהיינו דוקא לענייני הזווג אמנם לענין כהונה בלי ספק חסד עיקר והיינו דקאמר דא כ"ג לעילא לקבליה וגו':

לעילא כ"ג וגו' עד עתה למדנו מכ"ג תחתון לכ"ג עליון עתה נלמוד מכ"ג עליון לכ"ג תחתון וז"ש לעילא חסד כ"ג שלים בשלימו דז' יומין וגו' פי' החסד כולל ו' ספי' התחתונות בעצמו כנז' בזוה' שנק' יומם יומא דכליל כל יומי וז"ש שלי' בשלימו יר' שישתלמו הימים בשלימותם וכללותם ובכל אותו השלימו אשר להם הוא משתלם מהם וז"ש שלים בשלימו וגו' בכל שלמות הימים:

לאתעטרא על כולא ירצה שסבת שלמות כל הספי' שממנה ולמטה בו שלמותם לאתעטרא על כולא.

לקבל דא וגו' וילמד סתום מן המפורש:

לאשתכחא כולא וגו' קשיא ליה לפי דבריו לא היו ימי המלואים לענין הכהונה שבחסד שהרי הוא עצמו כהן בחסד אלא לכלול שאר הספי' ונר' שהוא ענין חוץ מהכהונה לז"א שאינו אלא מעצמיו' הכהונה היה לאשתכחא כולא כלו' בכל פרטי הספי' ולא יחסר אל הכהן התחתון דבר מהכהן העליון. וע"ד ימי המלואים אקרון יומי אשלמותא בגין דישתלים כהנא ומשלים לאחרים כי כל הספי' ז' נשלמות אלו באלו וז"ש לאשתלמא ז' כחדא ושלמותם הוא בגין דיתאחדן שאר אחרנין ביה והוא סבת שלמותם. מאי קא מיירי כלו' א"ת מאי נפקא לן מינה אחר שכולן נשלמין כאחד לז"א דכד כהנא אתער כל שאר אחרנין אתערון עמיה אמנם אם יתעורר הגבורה שהוא הלוי לא יתעוררו השאר עמו.

ובג"כ יר' מן הטעם הנז' שגם כל הספירות נשלמות אמר עד יום מלאת ירצה שהוא החסד יום ראשון הנשלם סוד הכהן דהיינו מלאת ימי מלואיכם שהימים המשתלמין החסד הם עצמם נשלמים ז' ימים ודאי כולם משתלמים כנז':

ור' אבא אכולהו תנאי דלעיל פליג וקאמר דמקורא דחיי הוא כמו שפי' ר' יצחק כי עמך חסד מקור חיים אמנם אינו אלא מצד עצמו עם הבינה והחכמה כדפי' ר' יצחק אלא מצד הדעת מדתו של משה וכדמסיק ולזה הקשה מ"ש דמשה משח לי' וגו' שכיון שהשמן הוא בחלק הכהן ומשה היה לוי הפך השמן והיה ראוי שימשח ע"י עצמו או ע"י ישראל לפחות ולא ע"י לוי וז"א מאי שנא שינוי גדול בטבע ענין השמן. אלא אין הענין כדס"ד שמשה לוי אלא משה בסוד הדעת שעל כל הספי' אפילו החסד ומקור חיים בידו כדפי' ר' חייא ונמשך לת"ת ע"י הדעת ובפסוק כי עמך לא נחית משום דהשתא נפרש אותו בדעת או בחסד ע"י הדעת וז"ש בגין דאיהו יר' מדת משה ברא לההוא אתר דהיינו חסד מקורא דחיי שאין ספק שמקור חיים למעלה בבינה וחכמה ואין החסד משיג מקור החיים אלא ע"י הדעת שהוא שורש ומציאות ג"כ לחסד שכל ו' קצוות בו נמצא הכורה המקור אל החסד הוא הדעת והיינו מוליך לימין משה משה סוד הדעת והקב"ה מוליך אותו לימין להביא לו מקור החיים והטעם שהחסד זרוע לת"ת והדעת נשמת הת"ת בו ג"כ בחינת החסד וז"ש זרוע תפארתו. ומשה שמש מצד מדתו שהוא שורש אל כל הקצוות ונתלבשו כל השרשים כאחד בחסד כדי שיהיו כולם משמשים בכהונה וז"ש שמש כל אינון ז' יומין והיינו לאשראה כולא עמיה דאהרן וכיצד בהיות משה שהוא שורש הכל משמש בכהונה דהיינו חסד ז' ימים היינו שורש הכל מתלבש בחסד וכולם פונות אל השורש העליון המתלבש בחסד ונכנסים אליו:

ר' חזקיה הוה יתיב וגו' בספרא דרב ייסא וגו' אתר דכניס וכניש הכוונה על המ' ויש בה ב' בחינות הא' כמו שהעפר מכניס את הכל בו והיינו דכניס כך היא מכניס בה כל השפע מלמעלה. הב' כמו שהעפר מאסף לכל היסודות אליו ובו ימצא כולם כך המ' כניש אוספת כל בחי' הספי'. מלמד יר' ובא ללמדנו הכתוב באומ' הכל היה וגו' דנפקו שפלין מהבינה שממנה מוצאם עם היותם מחכמה והם הנתיבות מתפשטות והם נחלקים י"ו בכל חלק כנז' בשער הנתיבות ואח"כ מתקבצים כולם כאחד ביסוד לבא אל המלכות להאירה וז"ש ואתכנשו לאנהרא בעפרא דא והטעם מפני שהעפר בו בחינה לכל הנתיבות ולכל הספי' וז"ש דזרקין ליה לכל עיבר לימין ולשמאל ולאמצע וע"ד הכל היה וגו' כי הל"ל והכל שב אליו אמנם עתה שהם ב' עפרים ה' ראשונה ושני' וז"ש וע"ד הכל וגו': כתיב כולך וגו' מיתורא דקרא דריש הכי דודאי אם היא כולה יפה מכ"ש דאין בה מום. כנסת יש' מ' ובה שמהן שהם אבריה כדפי' בשיר השירים וכנגדם ע' נפש ע' ענפים ועם יעקב ע"א ושכינתא בהדייהו ע"ב וכן סנהדרין ע"א ועם שכינה שהיא לשכת הגזית הם ע"ב וראיה שהשכינה עמהם במספר מאו' ואתם תהיו לי ממלכת כהנים שהיא מ' מצד הכהנים כדכתיב זאת משחת וגו'. וא"ת מה בין ממלכת כהנים לזאת משחת לז"א דכד אתברכא וגו' הענין זאת משחת דהיינו מוכנת להתברך אמנם כד אתברכא אז היא נק' ממלכת כהנים שהוא יותר וכל יש' הם מסתלקים עמה ומתברכים בכללה כאו' כה תברכו וגו'.

רש"א וגו' דאי כדפי' לעיל שהוא ממלכת סמוך לכהנים ממלכות היל"ל כדי שתהיה תי"ו סמוך אבל עתה שאמר ממלכת אינה סמוכה לכהנים אלא ממלכת דאמר היא לעצמה נק' כך ומ"ש כהנים פי' ע"ש שהגבירוה למעלה עד הת"ת שעל שמו נק' מלכות שהוא מלך והיא מלכותו ועם היות ענין זה ע"י הכהנים אין המלכות שלהם כי מלכות שמים על שמו נק' ולזה יש בה בחינת שש ספי' שהם חסד גנזי מלכא. גבורה זיני מלכא בעילאי ותתאי מצד נצח והוד. על כל עלמא מצד הת"ת והיסוד מפני שהיא מלכות שמים ת"ת בעל שש קצוות ואם היתה של כהנים לא היה ראוי שיהיה לה אלא צד החסד שהם גנזי מלכא להשכיר מגנזיו לחסידיו. מהרמ"ק זלה"ה:

והרח"ו זלה"ה כתב. ד"א כי עמך מקור חיים וגו' פי' באופן דקאי על זעיר אנפין עצמו הנק' ת"ת והוא אילנא דחיי דקאים במציעות גנתא ואיהו אחיד בכל סטרין דוגמת הגוף האוחז בכל הצדדים בשני זרועות ובב' ירכותיו ובראשו ובכל פרטי אבריו והענין כי סוד העצמות שהוא ו' דשמא קדישא הוא במציעו גנתא כי גנתא הוא כללות הי"ס ועצמות הזה הוא אילנא דבמציעו גנתא שהוא הת"ת כי שם עיקר אות ו' ומתמן אתפשט י"ו סטרין ואמר מאי טעמא אחיד לכל סטרין ובאיזו כח אחיד בכולן לז"א בגין דעמך מקור חיים הוא סוד הבינה כי היא מקור החיים היא חכמה ונפקין ע"י הבינה נמצא כי הבינה היא המקור שממנה נפקי החיים להאי אילנא וע"י אותו השפע והעטרות דאתעטרת אימא להאי בן בכח הזה אחיד לכולהו סטרין משום דכלהו כלילן באימא עילאה והיא המעטרתו בכל אלין עטרין לברא בוכרא ולכן נק' הת"ת עץ חיים משום דעמיה מקור חיים דאעטר ליה וזהו כי עמך הוא מקור החיים שהיא הבינה וע"ד באורך נראה אור כי כפי תגבורת השפע למעלה כן יושפע למטה:

ר' יצחק וגו' ביאר דקאי אספי' החסד דהיא שריא עם הבינה כי ראש כל הז' תחתונות הוא החסד והוא דבוק עם הבינה כנודע מסדר הספי' וכבר ביארנו כי הבינה נק' מקור חיים ולז"א לספי' החסד כי עמך הוא מקור חיים כי הבינה היא דביקה אל החסד והיא משפעת השמן הטוב הנקרא חיים אליך כדי להאיר לך כמ"ש יורד על זקן אהרן ואז מאותו השמן המאיר כך נמשך אלינו לתתא ובאותו אור נראה אור כי יושפע אלינו:

והנה כנגד זה היה הכהן מדליק את הנרות דוגמת החסד כהנא עלאה דהוא אדליק כל בוצונין עילאין. וכן כנגד שהכ"ג הוא שלים בשלימו דז' יומין שהחסד הוא ראש לכל הז' תחתונות ומתעטר על כולא כן הכ"ג לתתא הוצרך דוגמתו לאתעטרא בז' ימי מלואים בגין דישתלים כהנא בשאר יומין אחרנין עילאין לאשתלמא כל הז' יומין כחדא ואלין ז' יומין ימי מלואים אקרון ולהכי אצטריך כהנא בגין דיתאחדן שאר שיתא יומין אחרנין ביה וקשה לו כי בשלמא במ' נוכל לומר דיתאחדן שאר יומין בה דנחתי בהדה ומתאחדן בה אלא החסד היא עליונה מכולן ואיך יתעלו אליה ויתאחדו בה להאיר למטה וז"א מאי קא מיירי. ותירץ כי או' דאתאחדן ביה אין הכוונה רק כי בעדנא דאתער כהנא היא ספי' החסד כדין כל שאר תחתונות אתערו עמה כי הוא ראש לכולן ולז"א דאתאחדאן ביה כי בעת שהוא אתער להשפיע במ' לתתא כלהו אחרנין אתערון עמה כי הוא משפיעם גם הם בה וזהו מאי דאמרנו דאתאחדן ביה:

ר' אבא אמר מאי שנא דמשח משה וגומר נתן טעם למה משה משח את אהרן אחרי שאהרן רמוז בחסד עלאה ומה לו צורך שימשח ע"י משה. וביאר כי הלא משה הוא ברא בוכרא דאחיד בההוא מקורא דחיי דאיהי בינ' אימא דיליה והנה אהרן הוא החסד זרוע ימינו של משה כמ"ש מוליך לימין משה וכמו שנתבאר פסוק זה בכמה מקומות ובריש פ' וילך ולכך האי ברא ממשיך השמן ההוא אל זרועו הימיני ועל ידו נמשח ולכן משחו באינון יומין ז' יומין דמילואין כי הוא כלל כל הז' ימי מלואים ועל ידו נמשך השמן הנז' אל אהרן:

כמה נהורין וגו' עיין כי הם ז' ספי' וחסד אור תורה כי מצד ימין נתנה התורה. ומגבורה נפק גיהנם וזהו אור גיהנם ומת"ת אור ג"ע. ומנצח נפק אור כסא הכבוד ששם יורד הת"ת בנצח ומן הוד אור בית המקדש דתמן סליק אדנ"י. ומיסוד אור תשובה כנודע כי הוא משך הנהר היוצא מסוד הבינה הנק' תשובה. וממ' אור המשיח בסוד משיח ן' דוד עכ"ל: