אור החמה על ספר הזהר ג:סג

א"ר חייא ודאי הכי הוא וגומר מסטרא דנחל נפקי גבורן. נחל יסוד וצדו א' דין כדפי' בתיקונים יצחק קץ חי והיינו מסטרא דנחל צד ההוד שבו נפקי גבורן למ' ועם היות שהם בגבורה והוד שהיה ראוי שיתעוררו הדינים בשני ובחמישי עכ"ז בהאי יומא מתערי ומסיימי שהיא סוף האצילות ואין מוחה משא"כ בגבורה והוד שגבורה ת"ת לפניו ההוד יסוד לפניו למתקן ואינם יכולין לפעול. בארת כתי' מ' נקבה. ולסיימא דינים הנחתמין מר"ח והתלוים מאז כעת נגמר דינם. לארקא גבורן וגומר אגב שאר דינים כיון שיש קצת לחיים יהיב להו פתא ומיין או אפשר לפרש שהגבורה משפעת הדינים לסיימא דינים כנזכר אמנם המלכות שהיא כונסת השפע ומבשלת ומוזגת אותו שם נעשה מים כנזכר ולהאי פי' לא מתיישבא ויחפור את בארת המים לזה פי' ד"א דהא מיין בגבורא נחתין לעלמא וא"כ חפירה ראשונה הוא כאשר השפיע לה השפע בעת הדין וישב הוא בעת הגשמים ממש ועל יום הגשמים קאמר וישב דהא בגבורן נחתין וגומר אלא בעיבא דהיינו עמל וחשך מצד הגבורה לא בטל שהוא מת"ת ואינו בעיבא.

לא נייחא רוחיהון מצד הגבורה המתעורר' דאע"ג דאינהו לא חזו מזלייהו חזי:

מ"ט הם הגשמים בדין וגבור'. וכולא בעיא הכי יר' בין שנברא מצד הדין כל ההנהג' מצד הדין ומה גם מזונו. בגיני כך בעובדא אהדר לרישא דמלתא. דאמר ר' חייא כעובדא דלתתא עובדא לעילא ערבה שבלולב דמיא לשפוון ובלולב הם נצח והוד והם תיקוני הספי' ושיעור קומה ניחא אמנם בהאי יומא דאמרו חביט חביט ולא בריך מאי האי שא"א לפרש שפוון נצח והוד דאי הכי אמאי לא ברוך.

בשפוון בנצח והוד עליונים לגזור הת"ת על ידם למ' למסור גזרת הדינים לשר הטבחים. לישנא בישא שפתי שהם סמא"ל וכחותיו שאינו מקטרג עוד. מסיימי שאר מינין ברכאן דילהון פרי החג ושלמים בז' של יום ז' כנודע. מסיימי ישראל דינין שחדש הדין תלוי עד יום החתום שאין דלטורין עוד זמינין לאשתעשעא בסוד שמחת תורה שהיא לשמחת בעלי תורה. ועם היות שהות יום א' לבד בו מקבלים לכל השנה כולה וז"ש לנטלא מיניה. ומאן דיתיב שאין מקנתר קדושתם ושאלתם.

בפתקיה גוזר ומוריד הגזרה במ' מזומנת לזמן העתיד. דברתי ועשיתי העשיה היא השימה בפתקיה: לתתא דא בכולא כדפי' רז"ל ות"ת כנגד כולם: לעילא ת"ת כולל כולם בסוד ו' קצוות ובסוד יהו"ה כל העשר וז"א נטלא לחולקי' לכולא כל העשר ספי' ולא בעיא קורבנין שהוא מייחד יותר בתור' מהקרבנות.

משמשי בכהונתא רבתא היינו שהכהן עולה עד החכמה ביוהכ"פ והיינו אומ' ומקרבין מילין קדישין לאתרייהו וזהו אי"ה הוא סוד ג' ראשונות כנודע. יהו"ה הוא סוד קרבן לה' וזהו שאמר ומייחדין יחודא חד דאתיין מסטרא דאורייתא הכלולה מימין ושמאל כאו' מימינו אש דת וגומר ומסטרא דאורייתא היינו אש. או יר' שהכנורות מצד הת"ת דהיינו כנו"ר כ"ו נ"ר ואורייתא אתיהבת מסטרא דילהון. ממנן על שבחא כאו' ועבד הלוי הוא שע"י השבח מתקנים הגבורה והבינה כנודע והיינו ייחודא שלים אפי' מצד השמאל ועוד השמחה נשפעת ע"י מבינה.

ואלין תלת דרגין כהני' בעבודתן לויים בדוכנם ישראל במעמדם. לעילא ותתא שאלו במקום ג' אבות שהם באמצע יונקים מהעליונות ומשפיעים אל התחתונות לייחדא שמא קדישא י' בה' ו' בה' סטרא דיליה חכמה חסד נצח. סטרא דילהון בינה גבורה הוד. מהרמ"ק זלה"ה. גליון בפתקא דיליה. פרשת בשלח נ"ו איתא שהמ' נק' ספר ה'. ליחדא ליה ייחודא שלים. פי' לא ידעוני מלשון וידע אדם. עכל"ה: