אור החמה על ספר הזהר ג:סד

ליבא ורעותא וגומר וכולל כולם יחד כנודע שהכל נכללבתשובה כנזכר פ' ויקרא. ואתכפר חובוי דכל יש' שאין שיר בקרבן היחיד כנודע. ואפ' שהיותם נמצאים במקדש כל עצמן גורמין זה אפי' לקרבן יחיד:

ר' יהודה פתח המקרה וגומר קב"ה כד ברא עלמא וגומר מגו מיא וגומר כח החסד כאומרו אמרתי עולם חסד יבנה וזה דרך כלל. אמנם פרטיו בגבורה כאו' לעיל דעלמא אתבני בדינא ולא פליגי. והנה הגשם ההיולי הוא הגברא ראשון עם היות שמכנים אותו בשם מים הכוונה על שם שורשו שהוא החסד אמנם אינו מים רק גשם דק נאות להתהוות ממנו אפילו המלאכים כדמסיק ונק' בשם מים מפני שנמצאו מכח הייחוד העליון יהו"ה ואדנ"י בגי' מי"ם עם הכולל. והיינו תיבת מים שיש מים העליונים מכח הת"ת ם' סתומה ומים התחחונים מכח המ' מ' פתוחה י' באמצע דהיינו רקיע בתוך המים ולזה דוגמתם למטה אמר מה עבד פלוג מיא לתרין פלגותא והם שני חלקי המציאות יסודות גשמיים ממש המתרכבים ונעשים בכח חום הגבורה פרטיי מיני האשים כנודע. ויסודות רוחניים המתרכבים ונעשים כל מיני הרוחניות בכח חום הגבורה ואלו הב' חלקים הם מהיצירה עד יסוד העפר:

מפלגו תתאה שהם סוד שם אדנ"י עבד ותקן עלמא דא שתחלת תקונו הגלם רוחניותו והעשיתו ד' יסידות ד' אותיות אדנ"י והיסוד הקדמון הוא הגשם הראשון שאמרנו כנשמה לגוף ד' יסודות ולכל נמצא מהם וז"ש ותקן עלמא דא וסדר ליה על פלגותא דא כי החסד מתחלק כפי בחינות הטבע כח הגבורה וחום הטבע שם אלי"ם הפועל ומרקם על מי החסד ורוחניותם וז"ש וסדר ליה על פלוגתא דא והיינו סוד גבורה שם אלהי"ם וז"ש ואתקין ליה לעילא הה"ד כי הוא על ימים יסדה:

ופלגו אחרא סלקיה לעילא דהיינו מים העליונים סוד שם יהו"ה כנזכר וענין סלוקו הוא היותו מתרחק מן העביות אל הרוחניות נסתר מתלבש בגשמי ואין בין אלו לאלו אלא כמלא נימא שזה גוף וזה נפש. ותקר עליה תקרין עילאין היינו סוד ד' יסודות רוחניים לעליונים והם תקראות זו על גב זו י' על ה' ה' על ו' ו' על ה' והיינו המקרה במים עליותיו כי שם אלהים מקרה ומסדר תקרותיו על המים שהוא היסוד הקודם כנז"ל:

ועביד רקיע בין תרין פלגותא הוא גשם חמישי שאין עניינו לא משם יהו"ה ולא משם אדנ"י אלא משם שד"י שביסוד שהוא קושר שני שמות כנזכר והוא קושר מים עם מים בחומר הקדום ובתקרתם ומהם נעשה סוד השמים שהם ט' רקיעים וצבאם שהוא גשם אמצעי בין ד' יסודות גשמיים וד' יסודות רוחניים ובהם בחי' היסוד דהיינו ז' ככבי לכת ז' ספי' שביסוד וי"ב מזלות י"ב גבולי אלכסון שבו וכח יום וכח לילה חמה ולבנה ת"ת ומ' הכל בו בבחינותיו. ועלייהו אתקין וסדר עילאין קדישין שיש עולמות למעלה מהרקיעים דומים קצת לרקיעים בצד מה לא שיתעבו בהם וז"א ועלייהו כי היסוד דומה לת"ת ות"ת ליסוד:

מגו טיפי טיפי וגומר היינו סדר המצאת המלאכים והיינו ועלייהו על הרקיעים הנז' סדר עילאין קדישין והענין שהעליונים נמצאים משם יהו"ה ואין בשם זה אחיזת החצונים כלל לכך הם עליונים קדישין וז"ש טיפי טיפי וגומר והיינו שהרוחניים האלו נמצאים מטיפת יהו"ה הנק' עץ החיים ולזה נוסף בטיפה ההיא רוח פיו של זעיר אפין ובאותו כח נעשה להם לבוש שיתלבשו בו כמו הרוח החיוני הנמצא בבעלי חיים והיינו וברוח פיו כל צבאם שהם המלאכים והיינו סוד רוח זה הנושב בהם והם נחלקים לג' בחינות אופן וחיה ושרף כי כל טיפה נעשה מלאך ואין כל הטיפין שוין שיש בהם מעלה זו למעלה מזו כמעלת החי על הצומח ולזה נבדלו הטיפין אלו מאלו חיות על אופנים והא כיצד ובאלין אתקין וסדר מזימרי תושבחתא דיומא והיינו המלאכים הנק' אופנים שאין להם כח לשלשה משמרות אלא משמרה א' לבד דהיינו תושבחתי לבד וזה ביומא לבד. אמנם יש בהם שנתעלו ונדבקו בשרפים וקרובים עליהם יותר מהאופנים והיינו או' ואתערבו בשלהובי אשא והם חיות שיש אליהם תוספה מעלה על אופנים והיינו שהם גדודין חיילין בסוד ד' פנים וד' כנפים ולהם כח ג' משמרות מחסד גבורה ות"ת וזה שאמר ואמרין שירתא דיומא מצד הת"ת פני נשר ו' רוח ותושבחן בספירה מצד החסד פני אריה י' מיני זמירן ברמשא מצד הגבורה והם פני שור לזמור ולכרות כחות הדין בערב שהיא כח הגבורה ה' יסוד האש:

כד מטי ליליא שאז שולטים החצונים פסקין שירתא ושתיקה זאת להם מצד המ' שבהם ה' יסוד העפר דומם שאין לו קול והייני לך דומיה תהלה ולכך פסקין שירתא אמנם מחצות לילה הם מעוררים השיר והשבח בסוד פני אדם שבמלכות ולכך רנה של תורה בלילה מצד בני אדם למטה כנודע.

לעילא מנייהו גדודין דאשא היינו שרפים מכח האש השורף בתוקפו והוא הגובר למעלה מכל היסודות מפני שהעולם נברא בגבורה והיא הגוברת והפועלת לכך למטה מהכל טיפין ואח"כ ברוח דאתגזר ואח"כ ואתערבו בשלהובי. וז"ש גדודין דאשא בשלהוב' תקיף לא שלהובי סתם כחיות.

קיימין לגבי מעלה שיניקתם בעמידתם כאו' שרפים עומדים והם רצים בעמידתם בסבתם להדביק ומפני שהוא אש אוכלת אש כאו' כי ה' אלהיך אש אכלה הם רצים למעלה לידבק מפני פחד ה' וז"ש ומריחין אשא דאכלא אשא ותבין לאתרייהו.

ואית בסטרא אחרא דתהומין פי' כי למים הנז' ד' פנים והם הפנים הטובים הנז' מים עליונים ותחתונים כנז' ויש להם ג"כ אחיריים ובהם המציאה הגבורה ופעלה התהומות והנה יש אחור במים העליונים והוא תהומא עילאה בקליפות הרוחניות שבעולם המלאכים. ויש אחור שבמים התחתונים הוא תהום תתאה בקליפות התחתונות שבהם סוד השדים וגיהנם ארציי וכיוצא וכל תהום מאלו כולל כמה תהומות אחרים וז"ש סלקין אלין על אלין וסוד התהומין הם מציאות העולמות ובהם מציאות הכחות הנמצאים בהם וז"ש ובכלהו שראן מאריהון דדינים מסטרא דדינא קשיא מענישיה ומכשילים ומקטרגין כי יש מאריהון דדינין קדישין בהיכל זכות כנזכר בפרשת פקודי: ואית בגו סטרא וגומר בסוף המדרגות והוא גיהנם ארציי ונחלק לד' הא' הגיהנם בעצמו שהוא העולם ויש בו תהום ויש בו יושבים כגון מלאכי חבלה ויש בו כח אש השורף וז"ש דאוקדין זיקין צורין שלהובין ופעולתם הוא לאוקדא לחייבא וכדי להתמיד זה האש צריך להתפרנס ולהתקיים וז"ש דנגדי מההוא נהר דינור והוא מוסיף האש ומקיימו:

וכלהו אשא דחיזו וגומר יר' שאינו אש דק אלא אש דחיזו דילהון אשא דלהיט גשמי ולא גשמי ממש אלא אמצעי כמי בגשם השדים שהוא אמצעי בין עילאי ותתאי.

וכד תננא העשן העב לא הרוח שאין נהנה ממנו אלא הקדושים וזה העשן יש בו כח להחליש אשו של גיהנם וז"ש מתעברן ממידתן להחליש וסלקין וגומר וכן הנהר המקיים האש הנפסק בענין שאפי' גיהנם נתקן לקרבן והטעם מפני היות שורשם מהגבורה הנתקנת וז"ש דאיהו תקיף ועילאה מתוקף דין החיות אהדר לאתריה לשורשו ונמתקו דיניה. וכולהו מתהניין מתננא דמדבחא אפי' האש הגדול הזאת נהנת מהאש לא מהריח ולא מעשן הקרבן אלא מעשן המזבח עשן העצים והאש וכ וצא. בגין דאתתקנת המ' מזבח עילאה ובתקונא נתקנין כל הנמשכים למטה בסוד סדר השתלשלותם וז"ש ובג"כ מתהנייא וגומר לא שיתאחזו בקדש אלא מתקרבין להכא דהיינו שמעלין מדרגה אחת מדרגה אחר מדרגה. ותננא אחרא סליק הוא עשן הקרבן ממש שממנו נהנים הקדושים. ורעותא דכולא שהוא ריח ניחוח אינו נהנה ממנו אלא הקב"ה וז"ש סלקא לעילא דאיהו נייחא וגומר:

ואתחזי אוריא"ל הכוונה שאוריא"ל נגד הת"ת וקרבן נאמר קרבן לה' ת"ת ועוד אפשר דחיטמא דתמן סליק ריחא דכתיב אשה ריח ניחוח היינו הת"ת בסוד וא"ו בין ב' הפנים והיינו אוריאל ו' בין מיכאל וגבריאל וזהו שדקדק באו' למלכא דהיינו ת"ת דשדרו ליה דורונא קרבן לה' אמר לעבדא דיליה אוריא"ל כדפי':

ואשא אחורא עילאה אפשר דהיינו בדקות וברוחניות נגד אותו האש המוגשם בייחודא שלים פי' ע"י כולם נשלם הייחוד ימין ושמאל ואמצע.

באורח מישר בסוד אשה ריח ניחוח לה' דרך החוטם דרך ישר. רוח מסטרא דצפון מקום החצונים מצפון תפתח הרעה. חד כלבא בפרשת בראשית אמר שהוא נקרא בלאד"ן. ובג"כ חמן דיוקנא דכלבא וגומר קשיא ליה מי הכניס הכלב במזבח לזה אמר שמה שנשתנה האש העליון לצורת כלב היינו להורות שהאש העליון היה מחלקו לכלבים וז"ש במשל אמר מלכא אפוקו ההוא דורונא וגומר ירצה חוצה לחצר המלך ע"י אמצעיים ולרמוז שמוציא הקרבן לכלבים חוצה נשתנה בצורת כלב וז"ש ובג"כ חמאן וגומר. מהרמ"ק זלה"ה: