אור החמה על ספר הזהר ג:תקצה

אתם דייקא. שאם הכוונה כמשמעו להפר בריתי, מהם הול"ל מדקאמ' אתם משמע להפר להיות אתם בינייהו עמהון ומלת אתם היא הברית עצמו דהיינו הברית שאני אתם דהיינו לא אעדי וכו' אלמלא דא דהוה וכו' שכינה בגלות נותנת כח לסבול הגלות או מיקל עול האויבים מהם כענין גדול הרועה וכו' וכל אתר דחכימי דרא וכו' הם ב' בחי' הא' כוללת לכל ישראל והוא דוקא מקום עמידתן בקבע וז"ש ישראל שריין הב' פרטות לחכימי והוא אפי' בכל אתר דאזלין דרך ארעי לאתר חד אזילנא וכו' שמא היו הולכים להקביל פני בוצינא קדישא איש ממקומו. השמים לאכללא אפשר היה לפרש אלה תולדות השמים והארץ זה אצילות ת"ת ומלכות בהבראם דהיינו בה' שהיא הבינה בראם ע"י החסד שהוא למטה מהבינה שעליה אמר הכתוב אמרתי עולם חסד יבנה והיינו באברהם. ור' חייא פי' שמים לאכללא. קב"ה דהיינו הת"ת כל מה דלעילא הם ו' קצוות נכללים בו שכולם נכללים במלת שמים שהם ששה רקיעים. הארץ לאכללא קב"ה דהיינו מ' וכל מה דלתתא כל המשתלשלים ממנה כי מלת ארץ מורה על כללות התחתונים ואלו התחתונים הם התולדות שהם תולדות מת"ת ומלכות וז"ש אינון איקרון תולדות מינייהו כל אותם המשתלשלים למטה. א"ל אי הכי מהו בהבראם בשלמא * נ' דצ"ל למאי דס"ד. למ"ד ס"ד ניחא אומ' בהבראם בה' בראם כנז"ל אלא להאי פי' מה בהבראם שהרי הם תולדות שמים וארץ כחדא ולאו מאות ה' ועוד כפל הכתוב כי מאחר שאמר תולדות השמים והארץ מאי תו בה' בראם א"ל כולא חד מלה והטעם כד שמים אתחברו בהאי ה' דהיינו ייחוד שמים וארץ אפיקו תולדות ולא שיהיו שמים מוציאים בפני עצמם וארץ בפני עצמה וגם לא ששתיהם מוציאים התולדות אלא אתחברו השמים שהם הזכר עם האי ה' שהיא מ' וקבלה שפע הת"ת והוציאה התולדות ואינון איקרון תולדות השמים והארץ ולא כדס"ד כי שמים וארץ גופייהו איקרון תולדות א"ה במאי אוקימנא בהבראם וכו' בשלמא כדס"ד ניחא באברהם בחסד כנזכר אמנם השתא דפרישית כי שמים אתחברו בהאי ה' ועיקר הבריאה וגילויה מהמ' א"כ מהו בהבראם באברהם א"ל כולא חד מלה. כלומר מה שאמר הכ' תולדות השמים והארץ ומ"ש בה' בראם באברהם כולא חד והטעם כי באברהם דהיינו חסד היינו השמים דקאמר כי תחלת התפשטות ו"ק מחסד כנודע ומ"ש בה' בראם היינו והארץ דקאמר שהיא מ' וטעם הכפל הזה הוא להורות חבורם דקאמר לעיל שמים אתחברו בארץ ולפיכך באו נרמזים במלה אחת וז"ש וכולא [חד] מלה.

א"ל ודאי הכי הוא ומאי דמהדר עד השתא לקהויי קווהתא אפשר דקשה לו למאי דגמר ומקשי ליה לר' חייא כי היכי דלתרצינהו. אלה תולדות השמים והארץ ומתמן גמרינן מאי דתנינן העולם הזה נברא בה' דכתיב בהבראם ואי אפשר לפרש דמהדר לה' עילאה ותולדות עצמם היינו שמים וארץ דאיפכא כתיב ונהר יוצא מעדן וגומר ומתמן ילפינן העוה"ב ביו"ד ועוה"ב היינו בינה וא"א בינה לחודה ביו"ד ות"ת ומלכות בה' משום דמההוא קרא נפקא לן עוה"ב בי' דהיינו ונהר יוצא מעדן נפקא לן נמי ת"ת ומלכות כדמפרש ואזיל. להשקות את הגן לאכללא שמים את הגן לאכללא הארץ בענין ששמים וארץ עליונים ג"כ נבראו בי' וא"כ מאי דאמר ועוה"ז בה' היינו בתרא' וה' דהבראם בה' בראם על המ' קאמר ותולדות היינו ודאי כל תתאין למטה ממ' ולא אינון שמים וארץ עצמם כדס"ד והענין כי עדן הוא חכמה נהר יוצא מעדן בינה להשקות הוא סוד משך הבינה להשקות ו' נטיעות שהם גן ודאי והם הת"ת שהוא תורה שבכתב שבה ג"ן פרשיות ובאה מלת א"ת לאכללא הארץ כדרכה והנה באומ' ונהר יוצא מעדן הורה על מוצא ואצילות הבינה מחכמה ובאומ' להשקות כלל אצילות ת"ת ומלכות ממנה בבינה והיינו העוה"ב נברא בי' שכל האצילות הבא ומתפשט נברא ונאצל מהחכמה כדפי' והא אוקימנא דכתיב וכו' לראיה שהת"ת נק' גן ועוד שאצילותם מההכמה כדמפרש ואזיל. מעיין גנים דא הוא השמים כי הת"ת בעצמו מעיין לשפע לו' קצוות שהם גנים ונטיעות ויכרו עבדי יצחק וראיה כי יצחק חופר עם עבדיו הבאר הזאת שהיא מלכות ועוד ראיה משמות הבארות כדפי' שם:

דאינון מתעטרין המעיין והבאר הזאה מתעטרין באור העליון ומתקשטין ואח"כ ע"י אותו קישוט סלקין רישא דמלכא הם סוד חו"ב דכתיב כי גדול מעל שמים חסדך וגו' ראיה למה שאמר מתעטרין כנז' והיינו כי גדול מעל שמים על שמים לא כתיב אלא מעל שמים מהבינה משם הוא חסד גדול מלבנון הוא החכמה נפיק מהחכמה לכלא הקצוות וזה ע"י נגיד בבינ' ואתמשך לכל זויין שהם ו"ק עד דנגדין משך צינורות השפע אל המלכות אל הבחי' הכוללת כל הנבראים שהוא נק' ים כדכתיב גדול ורחב ידים וגו' וז"ש לאחר דאיקרי ימא רבא בענין שזה מורה שגם המלכות נמשכת מן הלבנון כנזכר וכ"ש הה"ה דהיינו אצילותם מהחכמה ולא מבינה כנז"ל ולהורות שהתחתונים הם תולרות השמים והארץ יחר ראיה מאומ' הביטו אל צור חצבתם דהיינו הת"ת שהוא מחצב נשמתן של ישראל ואל מקבת בור נקרתם היינו מ' וכתיב ג"כ הביטו אל אברהם דהיינו שרותא דשמים ולהורות שהת"ת מתחברת עם המלכות והיא מקבלת התולדות בעצמה ואח"כ היא לבדה מאצלת אותם כנז"ל בפ' בהבראם הוכיח מאומר גן נעול וכו' והיינו שקבלה תולדות הת"ת והם נעולים בתונה עד עת בא זמן אצילותו ואח"כ היינו אומר ומכאן נפקו תולדות דכולא כנז' והיינו באברהם בה' בראם כנז"ל.

והרח"ו זלה"ה כתב דכתיב לא מאסתים וגו' להפר בריתי אתם וגו' פי' הפ' לא מאסתים כדי להפר את בריתי השוכן אתם ועמהם כי אם הייתי מואס אותם הייתי מפר את בריתי היא השכינה השוכן אתם וא"כ מזה נראה כי לעולם השכינה עם ישראל. ר' יצחק וכו' מאי וארד ארד מבעיא לי' וכו' פי' כי נודע לבעלי הדקדוק כי ארד הוא עתיד וכשהוא בוא"ו וארד מהפכו לשעבר וכאלו אומר ירדתי כבר כמו ואומר לך שר"ל אמרתי לך וזה פשוט וא"כ עתה ענין זה ההבטחה היתה לעתיד כי היה השי"ת אומר למשה שירד להצילו עתה כי עדיין לא ניצול וביאר כי ודאי כך הוא ממש כי וארד הוא לשעבר וכוונת הפ' לומר הנה שמעתי נאקת בני ישראל והנה לזה הקדמתי רפואה למכה זו כי כבר ירדתי עמהם מעת שהם ירדו בגלות מצרים עם יעקב אביהם ואז ירדתי אני ג"כ עמהם כמ"ש אנכי ארד עמך מצרימה וזה למה כדי שאנכי אעלך גם עלה כי כשהשכינה בגלות אתער קב"ה ברחמי עליהון דישראל ושזיב יתהון בגין מטרוניתא דאזלת עמהון בגלותא וז"ש כאן וארד להצילו וגומר פי' אני כבר ירדתי תחילה עמהם כדי להצילו עתה מיד מצרים וכו' ואומ'

חמינא באנפך וכו' אפשר ע"ד ההוא ינוקא דארח בלבושייהו וכרשב"י שהיה אומר חזינא דשכינתא עמכון וכו' ופי' כי היה מכיר בפניו שהיה עוסק בתורה ומהרהר בה כי בזה ודאי דשכינתא שריא עליה. או ירצה כי ידע שהיה בא לקראת רשב"י ללמוד עמיה במדוריה ובחברתו וז"א דהא במדורא דשכינתא מדורך ולז"א אח"כ וכל אתר דחכימי דרא אזלין וכו' וז"א דהא ידענא דלאתר חד אזלינן וכו' עד דהוו אזלי וכו' המשך הכתוב לפי דבריו הם אלו אלה תולדות השמים כי כל תולדות אלו הנז' בפ' הזו הם תולדות השמים לאכללא קב"ה לומר כי הכל נמשך מאתו כי אעפ"י שאנו רואין צבאות השמים עכ"ז כולם הם תולדות השמים העליונים ת"ת והקשה לו דהא כתיב בהבראם ודרשינן בה' בראם שהוא המ' ה' תתאה בראם כי כולם תחתונים מצד המ' ולא איירי על השמים העליונים וארץ העליונה רק על התתאין דכולהו נברא מן המ' ותירץ כי הכל א' כי הנה הפ' אומ' אלה תולדות השמים והארץ ר"ל כי הם תולדות הנעשים ע"י שמים וארץ העליונים ת"ת ומ' כי הם או"א לכל הנבראים האמנם לפי שנודע כי אין התולדה ניכרת אלא מן האם כי היא היולדת בעולם ולז"א בה' בראם כי כל הנבראים נעשו ע"י ייחוד ת"ת ומ' הנק' שמים וארץ ולא מן הארץ לחודה ולז"א האי ה"א אפיקת תולדות כי הוא הוציאן באויר העולם אמנם משורש הת"ת נשפעים ?וגאצלים וחזר והוקשה לו דהאיך יתיישבו שתי דרשות אלו כי התם דרשינן באברהם והכא דרשינן בה' בראם ודרשינן נמי שהם תולדות השמים וארץ ת"ת ומ' ותירץ כי הכל א' והוא כי שמים הוא כללות ששה קצוות ולכן בינה נק' קצה השמים העליונים כי מחסד מתחילין השמים עד היסוד ולכן המ' נק' קצה השמים התחתונים כנזכר פ' בראשית דף א' ע"ב וא"כ שתי הדרשות דברי אלהים חיים כי הנה אמרנו כי הם תולדות שיתוף השמים והארץ ושניהם נרמזים במלת בהבראם כי אם נדרוש באברהם היינו השמים הנז' כי משם התחלת התפשטות השמים כי אברהם בחסד כנודע. ואם נדרוש בה' בראם היינו הארץ הנז' ושתי הדרשות צריכים וכולם א' עכ"ל: