אור החמה על ספר הזהר ג:נט

דא קול בתראה מ': דלית לה מינה עירטאי פי' שאינה פועלת בעצמה כלל אלא כפי המושפע לה מלמעלה והוא סוד קול ודיבור והדיבור בלא קול אין לה פעולה כלל אלא דממה מעצמה וע"י קול הת"ת הדבור פועל ונשמע למרחוק וז"ש היא דממה מגרמה וכד מתכפני עלה פי' שאר הספי' שמשפיעים לה להנהגת העולם היא אשתמעת בכלהו עלמין שאין להם חיות ומזון אלא ע"י.

וכלא מזדעזעי וגומר שאין פעולה לתחתונים אלא ע"י שפעה ובידה לבטלם או להחלימם: דממה דקה אמאי וגומר פי' דממה עם דקה לא מתיישבי כי אם משפיעים בה הרי אינה דממה ואינ' דקה דהא אמר דאשתמע בכולהו עלמין ואם אינם משפיעים בה הרי היא דממה יותר מעט מדקה ותירץ כי היא כאשר משפיעים בה ועכ"ז נק' דקה מפני שהיא זעירא מכלהו:

ר' חייא אמר אש תמיד וגומר דא אשו דמזבח פי' ע' שמקבל' מגבורה דכתיב הנה האש וגומר ועיקרה דין ולזה אש תמיד דקיימא תדיר שהיא גבורה תתאה דאתי מגבור' עילא' אמנם העצים אלין עצים דאברהם שהוא צד החסד שבה לעתיד כאו' בבקר בבקר:

תנן מאשא דא דיצחק היינו דין הגבורה החזקה נגיד נהר דינור מהגבורה אל המ' מזבח דרך ההוד בבחינת עיקרה מהגבורה וז"ש להאי שפי' שנאמר בה אש תמיד. ונפיק גומרא חד הענין מה שהיא מוציא' בכחותיה לפעולותיה הם ד' גומרין דהיינו גחלים שיסודן עץ רחמים ונדלקים באש והם מד' בחינות ההנהגה דרום וצפון מזרח ומערב חגת"ם שהם נדלקין באש הדין. לד' זויין דמדבחא הם סוד ד' קרנות המזבח וז"ש גומרא חד לסטר מזרח לא ממש מזרח אלא לצד מזרח דהיינו בקרן מזרחית צפונית וכן כלם והיינו לד' זויין דמדבחא שהוא קשר ההנהגות ותיקונם בסוד החיבוק וזויין נמי לישנא דזיויא דהיינו ד' מאורי אור הנמצאים במ' בקשר הספי' העליונות:

וכהנא אסחר לה וגומר היינו סבוב הכהן בדם החטאת בד' מתנות לד' קרנות כדי לתקן ד' גומרין ע"י הכהן ימין בדם החטאת שהיא המ' בסוד ד"ם שפי' בשיר השירים דהיינו מהבינה שמשם תיקון הדינים בחיבוק הקרנות כנודע.

אית כבש חד דהיינו סוד השתלשלות המלאכים והכחות ממנה וזה מזה. ודרגא תתאה שהיא המדרגה אחרונה מהכבש הנז' מטי ונחית לתהומא עילאה שהוא תהומא רבה שבו מדור החצונים וזה למטה מהכבש:

מגו שית חד כלומר מה שהכבש משתלשל למטה הוא מגו חד שית בענין שמהשית יורד לתהום והשית שהיא המ' כדפי' בשיר השירים הוא מקבל כל שפע הנשפע מהמזבח והכבש ויורד לתהום הנזכר ויהיה בחינה בעולם העליון למעלה מעולם המלאכים כנזכר, ובשעתא. דאינון גומרין שהם משך הדינים היוצאים מהגבורה עד המ' אל ד' בחינותיה כנזכר.

זיקא אתער פי' שביב אש והוא הדין הנמשך מהגבורה ויורד למטה לעורר הכחות הנמשכים מן הדין שהם השרפי' והחיות ושאר המלאכי' או יר' פי' זיקא רוח ויהיה לפי זה הת"ת מצד הדין והראשון עיקר. והנה התעוררות השרפים והחיות ושאר המלאכים לומר קדוש הכל מצד הגבורה שכן יסודן מהאש הרוחני והתעוררותם ע"י אית חיילין הם השרפים שתחת כסא הכבוד ואפשר שהכבש הנזכר הוא סוד כסא הכבוד המשתלשל מהמזבח וא"א לעלות אם לא דרך הכבש שהיא כסא הכבוד ולכך למט' מהכבש הם השרפים והם האומרים קדוש וישתנה בחינתם לפי מקומם שיש מהם מהת"ת ויש מהם בחסד לכך מהם אומרים בקול רם מצד הת"ת שהוא אמצעי ורם ומצד החסד קל נעימותא כאו' נעימות בימינך. מסטרא אחרא מצד הגבו' הם אומרים קדוש סתם וכן לד' זויין לרבות צד המ' מערב: מתלבשין אפודא נ' ויאפוד לו בו אפודתם מאור עליון מתנוצץ מהחסד ששם לובן הכהונה וקיימי לסדרא כנגד משמרות הכהנים. גלגלי מיא הם אופנים וחיות הקדש סודם מהמים הרוחניים האומרים ברוך נגד השרפים שיסודם מהאש האו' קדוש והם מייא מצד החסד שממנו נמשכים ע"ב גשרים למימי החסד בסוד שם ע"ב. וחיילין חיילין קיימין בדחילו הם סוד ישראל במעמדיהם והם מצד הת"ת ואין להם עבוד' אלא עומדים ביראה במעמדם ואלו אוחזים מימין ונוגה להם ומשמאל ויראה להם. וכולהו מםתכלי וגומר שכולם יונקים מהמ' והשפעת' ממנה וכל עבודתם וכוונתם אל המזבח וסדריה דמטי אשא וגומר היינו מתק הדין הנשפע לכל א' וא' על ידי הכהן. אתער רוחא חדא סוד הת"ת הנק' רוח ובא אליה בד' בחי' ממש שהם ד' אותיות שבה ד' גומרין שהם אדנ"י ולכך נשפעין ד' רוחין כל א' כפי בחינתו הא' מסטרא דימינא י' חסד ולכך הוא עושה שהאש החשוך השורף ישכך חמתו וילהט באור וזיו ויאיר באור הימין וז"ש ומתכסה ולהיט להב המאיר כנר לא שורף וז"ש ושכיך בזיוא וגומר. מסטרא דשמאלא דהיינו ה' הוא רוח תקיפא בגבורה לבער הקליפות וז"ש מתבר טינרין שהם אבני נגף וצור מכשול וגומר וכן לד' סטרין שהם ו' ה' לשתי בחינות מלאכיהם:

א"ר אבא וגומר חד פנימאה דכלא פי' מזבח הפנימי נגד מ' ממש. מהרמ"ק זלה"ה: