אור החמה על ספר הזהר ג:נו

אש תמיד תוקד וגומר ר' חייא פתח ואמר יצחק וגומר אמאי הכא דהוה ליה למכתב ויאמר יצחק אל אברהם אביו הנה האש והעצים ואיה השה לעולה ויאמר אברהם אלהים. תלת למעשה בראשית וגומר הם ויאמר אלי"ם יהי אור ויהי אור. ויאמר אלי"ם יהי רקיע בתוך המים. ויאמר אלי"ם יקוו המי' הם ג' דיצחק. ויאמר אלי"ם יהי מאורו' ברביעי הוא דאברה' והיינו דכתיב ויאמר בזה הענין. הנני בני דחיקא פי' שלא האריך בדבריו אלא קצר הנני בני או אפשר הנני בני כי חסד נהפך לגבורה והיינו יהי מאורות שהוא אור מצד החסד חסר כנודע ברביעי לקו המארות ואי תימא ויאמר ויאמר יתיר אינון היינו בענין הפרשה עצמה כגון ויאמר אליו אברהם ויאמר הנני ויאמר קח נא את וגומר ויאמר אברהם אל נעריו שבו וגומר וכן אח"כ בסוף הפרשה ויאמר אליו אברהם ויאמר הנני ויאמר אל תשלח ויאמר בי נשבעתי ואם באנו לפרשם במעשה בראשית הוו טובא מעשר לז"א שהאמירות שאמר בריש עניינא הם שאברהם איש החסד מדבר מכח התעוררות עליון וגילויים ממה שלמעלה מחסד דהיינו חכמה א"כ אינון סתימין הוו במחשבה מפני שהענין שהוא למעל' מאברהם מכריחו לדבר א"כ סתימין הוו במחשבה והם שורש לאלו דנפקי מגו חשוכא אמנם אלו הנאמרים הנה כענין ויאמר יצחק וגומר ואלין אתגליין מגו חשוכא שע"י יצחק שהוא מדבר מכריח אביו בענייתו וע"י אלו נמצאים אלו שאלמלא אמירת הקב"ה לאברהם לא נמצאו אמירות יצחק לאברהם ומורה היותם עניינים במעשה בראשית דאתגליין מגו חשוכא שהיא הגבורה. מהרמ"ק זלה"ה: