אור החמה על ספר הזהר ג:תקעא

הא דאהדר ביה וכו' הענין שהם מדור א' בשתי מדרגות הא' נק שאול ושם נידונים הראויים לתחתית שהרהרו תשובה ולא עשאוה הב' נק' אבדון ושם נידונים הראויים לתחתית שלא הרהרו תשובה ולא עשאוה ויורד שאול לא יעלה אהדר לאלו ומוריד שאול ויעל אהדר לאותם היורדים למדרגה האחרת וע"ד השאלה נק' שאול. או אפשר היורד שאול דקאמר היינו שיורד משאול לתחתית שהוא ג"כ חלק שאול ואם תאמר והאיך אפשר שיהיה עונש כ"כ חמור לענין זה וי"ל דלא אתמר אלא במאן דמבזה אמן בדרך בזיון כדדריש ובוזי יקלו ועוד לא פעם א' אלא כמה פעמים וז"ש ואמן סגיאן אתאבידו מיניה ולא זו בלבד אלא שיהיה לו עבירות שיורידוהו שם וז"ש ר' יוסי דנחתן לגיהנם דרגא בתר דרגא והיינו שעשה עבירות הראוי לו לרדת לדין בכל מדורות גיהנם עד שמפני עבירותיו ירד לתחתית ואז מפני עבירה זו הנוספת לא יעלה והענין כמו שדרשו במדרש רות מהזוהר שיש עבירות שנדון בהם בא' ואח"כ יורד לשנית ונידון על עבירות אחרות וכן יורד עד שבא לתחתית ושם נידון ג"כ על אלו ולא יעלה כנזכר ואי איהו קדש וכו' יש לו שכר גדול הפך הנז' דהיינו שיעלה מדרגה אחר מדרג' וכו'. תאנא שירה משיך ברכאן וכו' לא פליג אדלעיל דאין הכי נמי דסלקא שירה מתתא לעילא אמנם בתר הכי משיך ברכאן מפני התעוררות שעלה שירתא שלימתא וכו' כי השיר הוא ממעלה למטה השירה ממטה למעלה ואין שלימות אלא בייחוד כל הבחינות וז"ש שירה שלימתא שירה דכליל כל שאר שירין שיהיה ממעלה למטה וממטה למעלה ואמרתם ביום ההוא וגומר בפ' זה ממעל' למטה הודו לה' וממטה למעלה קראו בשמו ואח"כ יחודם יחד זמרו ה' כי גאות עשה וכו' והיינו ע"ד שפירש הרשב"י ע"ה בפ' כי שם ה' אקרא א"ר אלעזר הם דברי ר' יוסי שפירשתי אלא שפ' השירים אז שר היינו נראיה שהם זמינין וכן כולהו בשירת הבאר כתיב אז ישיר ישראל וגומר השירה הזאת מתתא לעילא כדפי' ר"ש לעיל ובענין שירת הים אין צורך להאריך כי פשיטא דאית בה כמה זמני מתתא לעילא ומעילא לתתא אמנם בשירה זו שהיא קצרה פי' ואמר לעתיד עלי באר מלכות שהיא סכת דוד הנופלת שעליה נאמר דבקה לעפר נפשי סק לאתרך להיות אור הלבנה כאור החמה לאתחברא בת"ת וכל זה להעלות' ממטה למעלה ואח"כ יורד ממעלה למטה ואמר באר חפרוה שרים ומלת חפרוה היינו תחלת מציאותה מאו"א שהם שרים חכמה שר הימין והבינה שר השמאל בסוד ויבן ה' אלהים את הצלע ואח"כ כרוה נדיבי העם דהיינו מציאות הכנתה לקבל השפע שהאבות נוקבין אותה וכרין אותה כדי שיכנס לה מקורי השפע משמאל ומימין ואמצע וז"ש אתר לאזדווגא ביה מלכא. במחוקק במשענותם מחוקק יסוד בכח משענותם הם נצח והוד שהם שני משענים לגוף תרין ירכין וב' במחוקק פי' הוא במה הוא זווגא דהיינו כרוה דאמרן במחוקק כנזכר וממדבר מתנה וכו' הענין שבמ' תקרא מדבר להיות בה אחיזת הגרים והוא הפקר לאחיזת הכל כמדבר ולמעלה מזה בחי' המלכות הנק' מתנה שהיא מתנה להם ליש' לבד ומשם נקשרות ומתייחדות בחינות אלו בנחלי אל דהיינו נהרי נחלי שפע הו' קצוות שראשם אל דהיינו חסד ומשם עולה אל הבינה דהיינו במות והכל נקשר ומתייחד יחד והיינו קשרא שלימתא הקושר ומייחד כל הספירות לייחוד העליון והיינו קשרא דמהימנותא שהוא על ידי ההוא יחיד נעלם ייחודא דכולא והייחוד תדיר וזה שאמר קשרא קיימא דכולא ביה כלל הכל הספירות וסבתם כנזכר מהרמ"ק זלה"ה:

תם ונשלם פרשת וילך בילאו"א

ר' יהודה פתח פתחתי וגומר בזמנא דאזילנא וכו' אני ישנה מדת אני שהוא בחי' התפשטות המלכות בחוץ ובחי' זו ישנה מפני שהיא מתהלכת במדבר השמם מקום הקליפות שאין שם תיקון מצות אמנם בחי' לב דהיינו הבחי' האמצעית שהיא השולטת בא"י ער שהיא מתוקנת בא"י והוא קול דודי ת"ת דופק משפיע דינים מצד הגבורה שבו ודיניו מזוגים מימין ומשמאל והיינו ברחימותא מלוי והיינו פתחי לי וכו' כדי לתקנם אל הייחוד העליון. והנה הפתיחה הזאת אינה אלא בא"י מפני שהפתיח' היא בנקודה האמצעית והנקודה האמצעית אינה נפתחת אלא בארץ ובהכנסם לארץ נסתלקה הזכר כדמסיק ודודי חמק עבר וגומר. והרח"ו זלה"ה כתב האזינו וכו' להיות כי האזנה הזאת וקיבוץ הזה כמי שנפטר מן העולם ומצוה את ביתו ואת בני ביתו כן משה באותו היום שהיה נפטר מן העולם הזה עשה קיבוץ וצוה את בני ישראל שילכו בדרך ה' אחרי מותו ופה הודיעם כל הצרות העתידות לבא עליהם מפני ביטול התורה ואיך היו כפויי טובה כמ"ש זכור ימות עולם וגומר כנשר יעיר וכו' לכן הביא הפסוק ההוא כי בו נרמז ענין זה ופי' הפ' כך היא אני ישנה וגומר הם דברי השכינה האומרת אני ישינה במדבר נמשלת בעת ההיא כאיש הישן שאין מי שיעוררנו משנתו כך להיות כי רוב המצות או כמעט כולן לא נצטוו עד ביאתן לארץ לא היו מעוררין את השכינה כי אין התעוררות למעלה אלא בהיות התעוררות המצוה בעוה"ז אמנם לבי ער כלומר גם כי כפי הזמן ההוא הייתי כמו ישנה עכ"ז לבי בקרבי הייתי ער כי הייתי ממתין עד שזכו ליכנס לארץ ואז יקיימו המצות ואז אעבד להו נימוסין ונסים ונפלאות בעת כניסתם לארץ כי כל כוונת יציאתם מארץ מצרים היתה לשיכנסו לארץ לקיים המצות כי שם הוא קיומם והנה בהיותי ישנה במדבר הנה קול דודי הוא משה בעלה דמטרוניתא הנק' דודי כנודע כי ת"ת ומלכות נק' דודים והוא היה מוכיח את ישראל תמיד וז"א דנפק כאיש המכה בדלת לשישמעוהו הנק' דופק פתחי נדיבים והיה מוכיחן הרבה כאיש המכה את בנו ומוכיחו כן משה היה מוכיחן על שהיו חוטאין ולז"א היו מתעכבין במדבר ונתנו שינה לעיני השכינה כל אותו הזמן ולכן שיעוררו את השכינה במעשיהם הטובים ויכנסו תכף לארץ והרגיש כי הלא אח"כ פתחי לי אחותי כנראה שהם דברי אהבה וחבה ואיך ביאר כי דופק הוא לשון תוכחות ותירץ כי זה דרך המוכיח לשם שמים כאב הרחמן על בנו שמאל דוחה וימין מקרבת ואעפ"י שהיה מוכיחן עכ"ז לא היו דברי זרות וקטטות כמ"ש כי מאהבת ה' אלהיכם וגומר כי עם קדוש אתה וגומר. הנה כי עם שהיה מוכיחן היה מקרבן ואומר להם במה זכיתם להיות עם קדוש לשי"ת וז"א קול דודי עם שהיה דופק ומוכיח הנה דבריו היו באהבה וחבה והם פתחי לי אחותי וגו' והנה כל זה ביארנו שהם דברי השכינה וזה יראה שאומר ולבי ער לאעלא לארעא למעבד להו נימוסין ונודע כי העושה הנימוסין היא השכינה העושה הניסים בעת כניסתם לא"י אמנם היותר נכון בזה בהיותם דברי ישראל עצמם ואומר למעבד להו נימוסי ר"ל כי אמרו ישראל אנו היינו ישינים בלתי מקיימי מצות במדבר ולבנו ער ותאב לעשות לאותם נימוסים הם המצות כי פי' נימוס ר"ל חק ותורה ובזה אתי שפיר אומר קול דודי וגומר פתחי לי וגומר קמתי אני וגומר כי הכל דברי ישראל הם וזה מוכרח עכ"ל: