אור החמה על ספר הזהר ג:תקסט

משה לגרמיה לא קאמר כדפי' לעיל דלא קאמר אלהינ"ו אלא אלהי"ך אלהיכ"ם לאו הכי שאין זו טענה מספקת לענין שיר או שירה ומה גם שירת הים דלא מתרצה בהכי והיינו דקאמר בשמעתיה והיינו דכתיב אז ישיר משה ובני ישראל את השירה הזאת לה' לקמן. משה סליק מתתא לעילא וכו' הענין כי המלכות שבחה עולה ממטה למעלה ושבחא הוא בסוד הת"ת מפני שתיקוני שבחה הם תיקוני הת"ת ושבח שיר השירים יוכיח שהזכר משבח הנקבה והם תיקוני נוקבא והנקבה משבחת הזכר והם תיקוני דכורא והא כיצד אלא שהוא מתקנת תיקוניו ועולה אותו התיקון מהמלכות אל הת"ת ונמצאו בסוד הת"ת ושבח זה נק' שירה מפני שהאומרת אותה היא המלכות אמנם השבח בעצמו זכר ונק' שירה ע"ש האומרו וז"ש ובגין דאמר שירתא ותושבחתא דמטרוניתא משבחת למלכא ועולה השיר ונדבק בת"ת בסוד תיקוניו וז"ש ומשה במלכא אתאחד אמנם הת"ת משבח המלכות והוא מתקן תיקוניה ויורד אותו התיקון מהת"ת אל המלכות ונק' שבח זה שיר מפני שאומר הת"ת אמנם השבח מסודר בסוד תיקוני המלכות ויורד מלמעלה למטה אל עולם המלכות וז"ש ובגין דאמרו שיר דאיהו שבחא דמשבח מלכא למטרוניתא וכן ראוי לשאר הנביאים משום דאינון במטרוניתא אתאחדו כנז':

וענו הדברים האלה מ"ל שכבר נאמר שהוא השירה ופעם אחרת שירה למה ועוד כי העדות אינו סתם כל השירה אלא הדברים הפרטיים ולכך הול"ל הדברים ואלו דברי רשב"י ולא פליג אדר' אבא אלא במאי דקאמר בסוף דבריו משה לגרמיה לא קאמר אבל בענין סהדותא לא פליג ולהכי קאמר בגין לאתחדא מילי באתר דא מ' שהיא המשוררת ומצדה בהדין כדמסיק. יגלו לבד אבל לא לינקם וארץ שהיא מלכות מתקוממה לינקם שהיא דין כתיב וידבר דוד וכו' קשיא ליה לפי דבריו דקאמר את השירה הזאת מורה שהיא מעלה יותר מהשירה שהיא נק' שיר כנזכר א"כ דוד שהיה ודאי בנוקבא היכי קאמר את השירה הזאת לה' דהיינו כמו מדרגת משה כנזכר ממטה למעלה ובדוד לא שייך הכי כנזכר. דהוה בנייחא מכל סטרוי על המ' העולה למעלה במקום הת"ת שהיא נחלה בלא מצרים וזה זכה דוד בסוף יומוי.

אמר ר' שמעון שירתא מעליא מכולא משיר ומשירה מאי היא כמה דתנינן ברזא וכו' משנה ידועה להם נק' במילין ובעובדא מתתא לעילא וכו' כלומר שיהיו שתיהן חד נכללת באותה תפלה או באותו השיר א' מתתא לעילא דהיינו התעוררות המלכות העולה לת"ת והיינו שירה כנזכר ואח"כ מעילא לתתא דהיינו התעוררות הת"ת היורד מהת"ת למלכות והיינו שיר ואח"כ לקשר שניהם יחד ת"ת ומלכות והיינו לקשרא כולא בחד קשרא דא שכינתא כלומר התעוררות השכינה העולה ממנה לת"ת שהוא הקורא כאומר ויקרא אל משה היינו השכינה. הבו גודל מהת"ת למטה במלכות ואם תאמר היה לו לומר לאלהיכם ויש לומר דאהדר ג"כ לבינה שהיא מתגדלת בשפע הנשפע למלכות ע"י הת"ת שאכל ממנה ונייחא דאימא נייחא דברתא.

לבתר נחית בדרגוי. אחר ההתעוררות הזה ממטה למעל' וממעלה למטה נחית בדרגוי ת"ת להתייחד עם המלכות והיינו הצור בינה תמים חסד פעלו גבורה כי כל דרכיו משפט ת"ת אל אמונה נצח. ואין עול הוד צדיק יסו"ד וישר מלכות ואחר שירד הת"ת מהבינה אל המלכות קשר קשרא דמהימנותא שהוא ייחודם יחד ואמר הוא שבמלה זו נכלל הכל בייחוד וז"ש דדא הוא קשורא דכולא דהיינו ה' מלכות ו' ת"ת א' בינה מתייחד הכל או א' אחד יסוד המייחדם. בעי בר נש וגומר בסוד התפלה במילין ובעובדא בעובדא ציצית ואח"כ תפלה של יד ואח"כ תפלה של ראש ואח"כ ע"י תפלה של ראש יורד ברצועותיו עד היד ואח"כ כורך הרצועה של יד באצבע ויורד מת"ת אל המלכות בסוד הקידושין וכן הוא הדרך בתפלה תחלת הזמירות ואח"כ תפלה מיושב ואח"כ תפלה מעומד ועולה ע"י התפלה עד קדש הקדשים כנז' בפ' פקודי ובתיקונים ובר"מ וקצת בפ' במדבר והיינו דסלקא יקרא דמאריה התעוררות המלכות אל הת"ת לאתר דשקיו דעמיקתא דבירא נגיד ונפיק שהוא עמקי הבינה בסוד החכמה המתעלמת שם והיינו שקיו דעמיקתא החכמה המשקה עמקי הבאר נגיד בו' קצוות הנעלמות בבינה ונפיק לו"ק שחוץ לבינה לבתר נגיד לאמשכ' וכו' מדרגה אחר מדרגה בספי' והוא סוד * ברכות. ברשות העמידה כנז' בפ' פקודי וז"ש לכל דרגא ודרגא עד דרגא בתראה שהוא המלכות והיינו סוד ברכת הודאה בהוד שים שלום ביסוד ושם המלכות נכללת וזה לאמשכא ברכאן לא לייחוד אלא הזמנה אל הייחוד אמנם אחר שגרם כל זה הייחוד הוא כאן בשים שלום כנז' בפ' תרומה וז"ש לבתר בעי לקשרא קשרא בכולהו דהיינו זווגא דההוא אדרא דנקטא נשמתין והיינו בסוד נפילת אפים כנז' שם ולא אתכוון באמן שאם יודע לכוון באמן ע"י שיענה אמן על המברך יתקן כמוהו. ממבועא היא הבינה מקור הברכות ובה נכללות כתר חכמה כי הם מקורות הברכות. למלכא ת"ת וממנו למלכות שהיא מקבצת ומכנסת כל שפע הברכות בה וז"ש דא כ"י א' הוא הכתר פל"א והוא הבינה כנז' בתיקונים והוא החכמה כאומר ואאלפך חכמה ולפ"ז באל"ף נכללות ג' ראשונות מלכות ת"ת והיינו מלכא דקאמר לעיל ולהיותו מרובע כי סתם שם הוי"ה בת"ת ופתיחתו בה' אחרונה שמאלית מ' והייינו מ' פתיחא לשמאל ומשם לנו"ן מ' והיותה פשוטה מורה היותה מטרוניתא על התחתונים מורה ההתפשטות הברכות בכל וז"ש כיון דמטו ברכאן לנו"ן מתמן נגדין וכו' מהרמ"ק זלה"ה:

והרח"ו זלה"ה כתב אלא דא היא רזא דמלה וכו' פי' אדרבא מכאן ראיה אל גדולת משה והוא כי אותם דוד ושלמה השתדלו לתקן שבחי ותיקוני המטרוניתא הבאים לה מן מלכא אבל משה היה מתקן תיקוני מלכא שהם השבחים שמשבחת המטרוניתא למלכא בסוד תיקוני מלכא ואם כן גדול כחו של משה נמצא כי אינון באינון ותיקונין נחתי מעילא לתתא ומשה סליק בהנך תיקונין מתתא לעילא לגבי מלכא ואלו הם דברי רשב"י ע"ה אכן ר' אבא ביאר כי עתה משה היה מדבר בעד ישראל ולכן דבר בסוד השירה הנקבה ורשב"י דחה דבריו כי אינן אלא דברי משה עצמו ותיקוני המלכא ע"י עצמו כנז' וזהו אז ישיר משה ובני ישראל את השירה הזאת לה' כי אמרו תיקוני השירה הזאת המשוררת לה' ת"ת ולכן נאמר הכא בלשון נקבה כמ"ש ויכתוב משה את השירה הזאת וכן וענתה השירה הזאת לכוונה שביארנו ועתה קשה על אמרו.

וענתה השירה הזאת דהול"ל וענו הדברים וכו' כי הלא גם לעיל אמר את דברי השירה ולא אמר את השירה וכמו שביארנו כי הדברים הנז' הם תיקוני המלכא ע"י המטרוניתא וסוד העדות לא שייך באלו במטרוניתא עצמה בסוד וארץ מתקוממה לו והענין כי במה שעתידין לחטוא וכמ"ש כי אני ידעתי את יצרו וגומר לכן אמר כי היה לוקח לעד את השירה הזאת היא המ' אתר דדינא שתפרע מהם אם יעברו על דרכיו הנז' ע"ד יד העדים תהיה בו בראשונה להמיתו וזהו וארץ מתקוממה לו שהיא מ' וביאר הכתוב כי הוא השמים הוא הת"ת יגלו עונו אך לא יפרע ממנו כי הוא סוד עונש החטאים הוא למטה במ' וזה וארץ מתקוממה לו להפרע ממנו:

כתיב וידבר דוד וגומר הכוונה לתרץ קושיא הנופלת על מ"ש כי אומר במשה את דברי השירה היא מעלתו על כל הנביאים א"כ מצאנו זה בדוד כמ"ש וידבר דוד וגומר וביאר כי בעת זקנותו עלה דוד למעלה גדולה הזאת וזה יובן במ"ש בפ' ויחי דף רמ"ט ע"ב ופ' נח דף ס"ג ע"ב ע"ש בסוד ענתות כי דוד בכל ימיו לא השיג את המלכות אלא בחסרונה וזהו כי * צ"ל עני. מפני אני האמנם כי בעת מותו שהיה עולה להסתלק אל המלכות אז התחיל' הסיהרא להאיר וזכה בה בשלימות ואז זכה להשיג תיקוני המטרונית' למלכא עילאה כמו משה אמנם יש הפרש כי משה זכה כל ימיו אך דוד בעת מותו דוקא וז"ס אומר דהוה בנייחא מכל סטרוי הסוד כי כל הדיפות מאויביו היה בסוד עניות ומסכנות הלבנה אכן בסוף ימיו היתה בשלימות וכדין אתיא ליה נייחא וכו':

אר"ש וכו' הנה לעיל ביארנו כי שירת משה זאת היא מתתא לעילא לז"א עתה פי' וביאר ואמר כי הלא תנינן דבכל דברים שבעולם בין בסדר שבחי הדבור כמו כמה מצות הנאמרים בפה כמו התפלה והקריאת שמע וכיוצא וגם הנעשים במעשה כגון תפילין וציצית וכיוצא הכל הוא לקשר מתתא לעילא כי תחלה משימין תפלה של יד ואח"כ תפלה של ראש וכן תחלה אומר תפלה דמיושב ואח"כ דמעומד והיינו מתתא לעילא וזהו שלימות הכל לתקן המטרוניתא ואח"כ להעלות ולייחד עמו את המלכות ולבתר אחרי שייחד את הת"ת והמלכות יקשרם כולם בסוד האין סוף המקשר את כולם כי ע"י הא"ס כל העשר ספירות נעשין אחד וזהו הייחוד המשובח כנזכר בפ' קדושים דף פ"ג ע"א והנה זה עצמו מבואר בשירה הזאת כי תחלה אמר כי שם ה' אקרא ושם ה' הוא במלכות גם אקרא הוא במלכות וכנז' בפ' תרומה דף קל"ח ע"א בפ' ויקרא אל משה וכנז' בפ' ויקרא באורך בסוד התפשטות הקריאה באותיות אוקיר שהם אותיות ויקרא ע"ש ולבתר סליק עד מלכא ת"ת הנק' אלהינו שהוא מדתו של משה וכנזכר בפ' תרומה קנ"ט ריש ע"ב סוד אלהינו בת"ת. ואומר הבו גודל לאלהינ"ו הוא סוד תיקוני מלכא בו' קצוות ומתחיל מהחסד וזהו הבו גודל חסד לייחדו בת"ת אלהינו ואח"כ שאר הספירות כנזכר בפ' האזינו דף רצ"ז ע"א עד וישר הוא מלכות הרי הוא מתתא לעילא מן המלכות לת"ת ואח"כ מעילא לתתא מת"ת למלכות ואח"כ קשר הכל הוא סוד יחוד עילת העילות המייחדם וז"ש הוא שהוא הא"ס הנעלם שאין בו השגה וזהו פי' הוא כלומר הוא מי שהוא כי אין לנו בו השגה כלל מהרח"ו זלה"ה: