אור החמה על ספר הזהר ג:תקסח

ואו' רזי לי רזי לי וגומר יר' כי ר"ז סוד וכאשר נוסף י' במלת ר"ז יעשה רז"י ובמלת סוד יעשה יסו"ד ואמר ב"פ רזי לי דא הוא רזא עילאה מצד הת"ת שעליו רזא קדישא מצד הבינה קדושה עילאה דקאמר לעיל אבל אוי לי וכו' שהם גורמים שלא יהיה הייחוד במעשיהם המקולקלים וז"ש דכולהו משקרן ביה וז"ש הכתוב בוגדים בגדו דהיינו שהבוגדי' בו ומשקרין בגרמייהו שפוגמים ג"כ עצמם והיינו הכפל ופגם זה הוא קלקול זווגם וייחודם עם נשותיהם שלא בקדושה כדמסיק שזה פגם בהקב"ה ופגם בחוטא עצמו ולא זו בלבד אלא גם הבנים אינם קדושים שאינם מושכין נשמות קדושות מלמעלה אלא מעץ הדעת טוב ורע או כולו רע אמנם נשמות עץ החיים צריך הכנה גדול' ביותר כנודע וע"ז אינון בנין [ע"כ לא נמצא בכ"י אוריקר] אלהיכ"ם אלהי"ך ולא אלהינ"ו הענין כי בפרשה הזאת שהיא פ' הקהל פ' השמטה דהיינו המלכות שהיא למטה מהת"ת לא היה חלק משרע"ה ולכך לא אמר אלהינ"ו כדקאמר שמע ישראל ה' אלהינ"ו דהיינו הבינה שהיה חלק למרע"ה בה ולכך כלל עצמו עם ישראל אמנם בפ' הזאת שעניינה למטה לא אמר אלא אלהי"ך אלהיכ"ם ופי' הטעם להיות המלכות למטה ממדרגת משרע"ה כדכתיב כי המקום אשר אתה עומד עליו דהיינו הת"ת מדרגת מרע"ה והוא עומד על המלכות והמ' מקום ודאי למטה מת"ת וז"ש המקום אשר אתה עומד עליו אדמת קדש דהיינו להודיעו שהיתה מקבלת מחכמה דהיינו אדמת קדש והיא נק' אז ארץ החיים שהיא מקבלת החיים מחו"ב ועכ"ז היא למטה ממדרגת מרע"ה וזה בקדמיתא בתחלת נבואתו כ"ש בעת פטירתו ולזה לא אמר לנגד השמטה שהיא מ' אלא אלהיכ"ם נגד ישראל לא אלהינו.

יתיר מבולא שכפל הכתוב בה העדות דכתיב והיה שם בך לעד וכתיב וענתה השירה ועוד מפני התמידות יקיום העדות שהתורה קיימת לעולם בא"ר גור"ל אב"ן שיר"ה בלי ספק ארבעתם רמז שלהם במ' וענין העדות הוא להיותה עם הת"ת שבו העדות ושניהם עדים דכתיב העדותי בכם היום את השמים ואת הארץ והם ד' בחינות בה הא' באר דיצחק שהיא מצד הגבור' הב' גורל היא בימין חסד כנודע הג' אבן מצד יעקב כדכתיב והאבן הזאת אשר שמתי מצבה וכו' השירה נקבה מצד עצמה כנודע וכולם יש בהם סהדותא וכנזכר כולהו מתגלפי וכו' הענין כי בהיות משרע"ה כותב בתורה האזינו היו רוחניות אותיות אלו מתלבשות באותיות הגשמיות כי האותיות הם הויות מתהוות מהספירות העליונות והנה היו אותם ההויות הרוחניות מתהוות להיותם אותיות לשירה הזאת והיו יורדות מעלה לעלול עד למט' לפני משה להיותם נשמה ורוחניות לאותיו' הנכתבות ע"י מרע"ה היינו דקאמר אתיא קמיה וכו' הרוחניות הנז' לאתגלפא בסוד התלבשותם באותיות כתב בס' כנז' מפני שהיו לפניו מסודרות ובהיותו כותב היתה כל א' וא' מתלבשת בסוד כוונת משרע"ה בכתיבתו. מאי קא רמיזא במלת הזאת קא מבעיא ליה שירתא דקב"ה והיינו הזאת שכינתא דאתקריאת זאת והכוונה שהשכינה שהיא נק' זאת משוררת אותה להעיד בהם בישראל כדכתיב לי נקם וכתיב אם שנותי ברק חרבי וגומר. שיר השירים שמשורר אותם הקב"ה הנק' שלמה מלך שהשלום שלו וכן מזמור שיר שמשורר אותו יום השבת דהיינו הקב"ה כנז' דכר ונוקבא ת"ת ומלכות ואינון שהיו מתנבאים באספקלירא שאינה מאירה אמרו שיר זכר ומשה שהיה מתנבא באספקלריא המאיר' אמר שירה שהיא נקבה כלפי לייא משה הוה ליה וכו' מהרמ"ק זלה"ה:

והרח"ו זלה"ה כתב ואומר רזי לי רזי לי וגומר כלומר הזמירות והדברים ששמענוה מזמרת היא שאומרת רזי לי וגו' ר"ל אותו הרז שלי הוא והייתי חפצה בו ותאבה אני לו וענין ר"ז הוא או"ר בגי' והוא בסוד אור הגנוז לצדיקים והוא אור החסד הגנוז בצנור א' בתוך היסוד הנק' צדיק וזה האור בא דרך הסתר אל היסוד בגניזא נקרא ר"ז ועיין בפ' תרומה דף קכ"ו ע"ב. וצריך להגיה דא הוא רזא קדישא במקום רוח קדישא שהוא פ' רזי לי שהוא אור הנמשך מחכמה עליונה ומשם מתפשט עד החסד אור קדמאה ולכן כנגד שתיהם אמר ב' פעמים רזי לי רזי לי א' כנגד חכמה שמשה עיקר מציאותו וז"א דא הוא וכו' ואמר המ' אמת הוא כי היסוד עולם הנק' ר"ז הוא המייחד אותו עם הת"ת אמנם אוי לי כי ישראל אינם מקימין ברית זה ובהכי גורמין להסתלק האי רז מיני. כי שקרו בו באות ברית קדש הזה ותירץ אומר ב"פ בוגדים בגדו ובגד בוגדים בגדו לרמוז חל ב' בגידות א' הם בעצמם הבוגדים בברית הנזכר כי היו משתמשים נשותיהם בימי החול דרך הפקר ובמחשבות וכוונות רעות ולכן גם בניהם יצאו בוגדים כי היו פגומים כמ"ש פ' קדושים דף פ' ע"א על פסוק אל תהיו כסוס וגומר ואז ישעיה בשמעו דברי השכינה אז קידש אנשי דורו בקדושא דמלכא שהוא מליל שבת לליל שבת ובצניעות גדול והיינו אומ' לאתקדשא בקדושא דמלכא ואז יצאו בניהם קדושים ונק' על שמו והיינו אשר נתן לי וכו' ואומר לאותות ולמופתים וידעת כי סוד המופת הם דברים מופלאים ונסתרים ומובדלים מן האנשים כי לכן יקראו מופתים ונפלאות כי אין שום אדם יכול לעשות והם מופרשים מבני אדם.

ד"א מכנף וגומר עתה ביאר פי' הב' הצודק אל עניינו ואמר מכנף וגומר הענין כי מדבר בעת שנכנסו יש' לארץ כי אז כל מלאכי מרכבה עליונה ירדו לא"י להקביל פניהם ושרתה שכינה בתחתוני' והיו המלאכים משוררים בארץ וכשמוע משה הנק' צדיק את שבחי המלאכים גם הוא שבח להשי"ת וז"א צבי לצדיק וביאור צבי היא א' מב' פירושים הנז"ל וכפל ב"פ בגדו ובגד וכו' כי ירמוז לב' החרבנות ראשון ושני שנחרבו על בגידת ישראל ראשונה ושניה באופן כי אעפ"י שעתה היו משוררים ושמחים על ביאת ישראל לארץ נבאו מה שעתידין להתגרש ממנה מחמת עונותיהם והיינו ובגד בוגדים ר"ל כי גם הבנים אשר קמו תחת אבותיהם גם * הם. העם עשו בגד כמותם וז"ש ובגד של בוגדים אביהם גם הם בגדו כמותם וצריך להגיה ובגין דאחדו בנייהו שקרא דילהון וכו' ר"ל בשביל שבניהם אחזו מעשה אבותם בידיהם יתעקרון זמנא תניינא מן ארעא או אפשר לומר ובגין דאתאחד בנייהו שקרא דילהון ר"ל מפני שנאחז ונשתרש הבגידה שלהם עוד עד חורבן שני יתעקרו זמנא תניינא מן ארעא:

לקוח את ספר הקשה דהל"ל ארון ברית ה' אלהינ"ו למה הוציא עצמו מן הכלל ואמר אלהיכ"ם הא אוקימנא ופי' כל הני טעמא למה פעם נזכר אלהינו ופעם אלהי"ך ופעם א"ל ופעם אלהיכ"ם במקומות מפוזרים בזוהר והנה סוד אלהינ"ו נתבאר בפ' תרומה דף קנ"ט ע"ב ואלהיך בפ' יתרו דף ע"ט ע"ב ופ' בשלח דף ס' ע"ב וכלל הדברים כי אומר אלהי"ך היא השכינה כי משם מציאות ישראל אמנם משה איש האלהי"ם הוא מעלה יתירה אתו כי הוא בת"ת ונכן יחס את השכינה בשם אלהי"ך כלומר שלך ולא שלי כי אני למעלה כנזכר והביא ראיה לזה מפסוק כי המקום וכו' דאיירי בשכינה הנק' אדמת קדש ונאמר למשה כי היה עומד עליה ואם זה נאמר לו בתחלת נבואתו כ"ש עתה אחרי שנאמר לו ואתה פה עמוד עמדי ומה גם הם עתה ביום מותו כי עלה במעלה ע"י נשמתו ולא ע"י הגוף הנז' בפ' ואתחנן דף רס"א ע"ב וא"כ ראוי הוא לומר אלהי"ך ולא אלהינ"ו ויתכן כי סמך לזה תאנא א"ר יוסי והיה שם בך לעד וגומר לרמוז כי כאן אומר כי זה ספר תורת ה' אלהי"ך יהיה שם לעד ונודע כי המלכות נק' עד וז"א הבאר והגורל והאבן וספר התורה הזה וא"כ לזה אומר אלהי"ך ולא אלהינ"ו והענין כי הנה המלכות היא הנק' עד והיא המעידה והנפרעת ממנה תחלה וכמ"ש לקמן על וענתה השירה ע"ד וארץ מתקוממה לו. ע"ד יד העדים תהיה בו בראשונה והנה כאן אמר ושמתם אותו בארון והיה שם בך לעד והוא סוד ספר משנה תורה הרומז במלכות גם ארון התורה רומז אליה ואמר כי זה ספר התורה יהיה בך לעד או יחזור אל הארון הנזכר כי גם הוא במ'. תלתא אינון דקיימי וכו' הענין כי ג' אנשים אשר שמו את המ' לעד והם יצחק ששם את הבאר לעדות בינו ובין אבימלך והנה יש פה מקום עיון כי הוא אמר שהם ג' ומונה ד' אך הענין כי כל אלו הד' הם רמוזים בשכינה המעידה ומבארת הדברים כמו באר של יצחק שתבאר ותגיד החוטא והמפר בריתו של חבירו ואבן יהושע ג"כ להעיד מי יעבור על החטא. והשירה הזאת ג"כ מי יחטיא שיפרע ממנו. ואלו הג' שייך בהו פריעת החטא למי שיעבור כנז' ולז"א תלת אינון דקיימי בסהדותא ולסוד זה נכתב באלו הג' עדות כי צריכה היא להעיד אימתי שיעברו על קיום הברית והתורה. אך הגורל לא היו צריכים אליו רק להורות ולבאר גורל כל א' וא' ולא שייך שם עדות להעיד על החטא כי אינו מכלל הענין ולז"א גורל לא כתיב ביה סהדותא והוא מ"ש כי כל אלו הם בשכינה המפרשת והמגלה הדברים אך לסוד עדות כדי ליפרע זה לא שייך אלא בג' לבד כנזכר:

תאנא וכו' עד תומם וכו' הוקשה לו דהול"ל את השיר' הזאת מה דברי ומה עד תומם דודאי שדבר כל השירה ולא קצתה אך פי' ע"ד הנזכר באדרת נשא דף קל"ב ע"ב והענין הוא בהקדמת כלל גדול אשר הוא שורש כל התורה והיא סוד כוונת הבריאה בקיצור כי הוצרכו כל הדברים לצאת מן הכח אל הפועל ואז יושלמו בשלימות גדול וזה גם בדברי התורה בעסוק האדם בהם הנה יקנו שלימות גדול וכפי צאת דברי תורה מפי האדם כן אזיל וסליק ובקע רקיעין ואתעביד לעילא רקיע וכו' והנה כל השירה הזאת ידעת היותה במלכות ובה נכלל סוד שמו ית' וכמו שאמר כי שם ה' אקרא וגומר ורצה משה להוריד כח השכינה היא סוד השירה הזאת ולהשתתפא שם לעד בינו ובין בני ישראל ואז כל דבר ודבר מן פרטי השירה הזאת היה יורד וכביכול היתה קונה שלימות ע"י משה וז"ש לאתגלפא על ידו ואח"כ חוזרת אל מקומה באור גדול ומעל' גדולה וזהו עד תומם כלומר עד השתלמותם כי שם היו קונים שלימות ומעל'. והנה ר' אבא תירץ למה אמר את דברי באופן אחר והוא כי השירה הזאת היא מ' ואמר כי משה דבר את הדברים שהמ' הנק' שירה משוררת אל הקב"ה וזהו את דברי השירה כלומר דבר משה אותם דברים שמדברת השירה הזאת אל הת"ת והביא ראיה מפ' שיר השירים וכו' שאמר אותו שלמה והוא הקב"ה מלך שהשלום שלו וכן מזמור שיר ליום השבת ר"ל זהו שיר מזמור שאומר אותו יום השבת והוא ת"ת הנק' יום השבת וכנז' פ' אחרי מות דף ע"ט ע"ב וכן הכא את דברי השירה ר"ל את הדברים שמדברת השירה הזאת כנזכר וכפי זה קשה כי הלא כל הנביאים אצל משה כקוף בפני אדם כי משה השיג עד נשמת הת"ת כנודע והם לא השיגו אלא עד המלכות כנודע ומזה נראה בהיפך כי משה שירת המ' לת"ת ושאר הנביאים כגון דוד ושלמה דברו שיר אל המלכות שהוא יותר עליון והיינו אשר לשלמה כנזכר וכן ליום השבת כנז' והראיה ג"כ כי בשאר הנביאים נז' שיר לשון זכר ובמשה נאמר שירה בלשון נקבה ותירץ אלא דא הוא רזא וכו' מהרח"ו זלה"ה: