אור החמה על ספר הזהר ג:תקסז

דלא אתדחי מקמי אחרא שיזמין לי הקב"ה אשה שלא יצטרך להדחות והיינו מאותם האחרות המתגלגלות שאין להם בן זוג או בת זוג ממש בענין שלא ידחו כלל. תבעי לך לארעשא עלמא שתגבר המלכות בפני הת"ת והוא דינא ומחריב העולם ברעש שמשא פלח לסיהרא שאם יהי' יהושע גובר ומולך ומשרע"ה א' משמשיו נמצא שמשא פלח לסיהרא היפך המצאיות האמיתי ואם תאמר יהי' משרע"ה לעצמו שולט סוף סוף חמית מן יומך דשליט סיהרא וכו' א"כ אין דרך אלא להסתלק משרע"ה וז"ש הן חרבו ימיך וגומר ולא עוד וכו' כלומר וא"ת אכנוס לארץ ואמות שם א"א משום דאי אנת תיעול וכו' אפילו בכניסה סתם יתעלם אור השכינה מפניך דשרגא בטיהרא מאי מהניא וכו' וא"ת יותר טוב שיאיר אור השמש זה א"א משום דודאי שלטנותא דסיהרא מטא וכו' אלא לאנהרא לסיהרא שאור השמש הוא אור הלבנה ובהיות אור השמש מאיר בלבנה בעצם הוא בהיות הניגוד שזה שוקע וזה זורח ולפי' שקיעת החמה גורם אור בלבנה וכן משרע"ה בסוד אורו ושפע נשמתו בעולם הנעלם הוא שופע בכל הנביאים וע"ד רבן של כל הנביאים קרינן ליה. דא הוא ואצונו שאין שפע ליהושע אלא ממשה ובאמור למשרע"ה דברים אלו מפיו היינו ואצונו כי מעולם לא דבר הקב"ה בהושע אלא ע"י משה בסוד אור הנשמה ועתה שמשרע"ה בחיים ממש ע"י משרע"ה בגוף ונשמה ויצו את יהושע משרע"ה אור הת"ת ליהושע דהיינו אור הלבנה מאור החמה והיינו ואצונו. תבא הווה תביא יוצא כשר המביא צאנו. ויתקיים בה אריכות ימים וזה לא היה נשמע במלת תביא אלא הכניסה. ואם תאמר א"כ לימא תביא ואח"כ תבא דעדיפא לז"א תחלה יתבשר על קיומא וכו' וזה טעם הסדר ולפי דברי ר"ש צ"ל ויצו את יהושע היינו משרע"ה ולא הקב"ה ומ"ש ואנכי אהיה עמך היינו נהורא דשמשא דנהיר לסיהרא כנזכר כי אור נשמת משרע"ה מאיר בנשמת יהושע כנזכר דאי לא תימא הכי מאי קשיא ליה מהו ואצונו. הא כתיב ויצו את יהושע והיכי קאמר ולא אשכחנא דפקיד אלא ודאי כדפירש. מכנף הארץ וגומר דא הוא כסותא הכוונה המ' בסוד בחי' מצות ציצית שהוא אז נק' כנף זמירות שמענו וגומר פי' בו ב' פירושים א' זמירות לשון שבח ב' לשון תזמור ולילה ב' פירושים אם פי' זמירות תושבחן וכו' יהיה לילה לשון גלותא והיא משוררת לעולם להקב"ה בתוך עמקי הגלות וקרא הכי קאמר ולא אמר איה אלוהי עושי שהיא השכינה שהיא נותנת זמירות בלילה ולאידך פירושא לילה כמשמעו דהיינו בזמן דאיהי מזדמנת ושכיחא שעדיין לא שבחא אלא מזדמנת עצמה לשבח דהיינו מפלגות לילא והשתא קודם ענין השבח והזמירות יש ענין אחר שהיא השבתת הקליפות והכרתתם וז"ש זמירות בלילה כד"א לא תזמור כדמפרש ואזיל. ואם נפרש לילא גלותא א"א שנפוש זמירות הכרתת הקליפות וכו' מפני שאין ענין זה אלא דווקא ברצות לילה דאתער רוחא חדא דהיינו רוח צפוני המנשב בכנור דוד ומנגן מאליו וזה אינו אלא בחצות לילה ובשאר זמנים הם זמירות ממש כמשמעו והנה לפי' הפ' נפרש זמירות שמענו תושבחן דכ"י בלילה והיינו הרכבת ב' הפי' ולא נפרש זמירות הכרתת הקליפות מפני שאין יש' מסייעים אלא אדרבה בגד בוגדים בגדו ואדרבא הם מחזקים הקליפות ולא נפרש גלותא שאז בימי ישעיה דהתם קאי כדמסיק לא היה גלות אמנם יהיה הפי' מורכב משניהם דהיינו זמירות תושבחן דכ"י בלילה אל הזווג ממש להתייחד עם הת"ת וכדמסיק. וכל דא למה כלומר זמירות אלו למה צבי לצדיק כלומר להתייחד עם הת"ת שהוא צבי ות"ת ליסוד וז"ש לאזדווגא בזווגא חדא לקב"ה ומפני שאין הכוונה היחוד אל הת"ת סתם אלא להיותה שואבת הקדושה מהבינה המקדשת אותם בעת ייחודם וז"ש ולאתקדשא בקדושה חדא דהיינו קדושת הבינה המקדשת אותם והיינו כפל רזי לי רזי לי כדמפרש ואזיל מהרמ"ק זלה"ה

והרח"ו זלה"ה כתב שאיל מלכא וכו' בגין דעד לא מטא זמניה דדוד להיות הוא הקטן בשנים בעת ששאלו ישראל מלך ולא נמצא ראוי למלכה בעת ההוא כשאול ובבוא עתו של דוד מת שאול ומה שמת היה כדי שלא יראה ית עבדיה שליט עליה ונטיל ההוא דיליה בקדמיתא ר"ל שלא יראה דוד נוטל מה דהוה דידיה דשאול בקדמיתא ואומר ולא עוד אלא אי אנת תיעול לארעא וכו' הענין כי לא די לומר שעדיין אין ראוי שתמשול בישראל לפי שכבר הגיע עת שליטת יהושע אלא אפילו אי תיעול לארעא כשאר בני ישראל ההדיוטים בלתי מעלה עכ"ז אין יכולת ליהושע לשלוט מפני שמשה בעלה דמטרוניתא וא"א לה לשלוט בהיות בעלה עמה קרא את יהושע וכו' הוקשה לו כי אומ' קרא את יהושע נראה שהי' לו צורך לדבר אל יהושע או היה הדבר נוגע אל יהושע ולא כן מצינו אח"כ אלא שסיפר והגיד לו את אשר יקרא את יש' באחרית הימים כד"א וקם העם וגו' וסיפור מיתתו ובפרט באומר ואצונו כי נראה כי הי' רוצה לצוות את יהושע ותירץ כי ענין ואצונו הוא במה שידעת היות המ' נק' מצה ובהתחברה אל הת"ת שהוא ו' נק' מצוה ולכן כל מקום שימצא שם ציווי הענין הוא שפע הת"ת במ' וגם כי ידעת כי מצוה בא"ת ב"ש הוי"ה שהוא הת"ת ולכן אומר ואצונו ר"ל אמשיך עליו שפע מן הת"ת ולז"א עתה הנך שוכב כו' כלומר להיות שהנה הגיעה עת שכיבתך עם אבותיך הנה מזה תגיע הנאה והמשך אל יהושע בסוד אומ' ואצונו והיינו אומ' כמא דשמשא וכו' וכן עשה משה כמ"ש ויצו את יהושע ר"ל המשיך עליו שפע הת"ת כנזכר וזה אומרו ויצו את יהושע לאנהרא. ויש גורסין וצו והוא שיבוש כי פסוק זה אינו בפרשה זו רק בפ' ואתחנן. כי אתה תביא וכו' הוקשה כי בתחלת הפרשה כתיב תבא ולבתר כתיב תביא ותירץ כי בשרו על הסדר תחלה בשרו על עצמו כי זה יזכה ליכנס לא"י מה שלא זכה משה רבו ואח"כ הוסיף לבשרו בשורה גדולה מזו כי יהיה ראש לכל ישראל והוא יביאם על ידו וז"ש תביא:

ר"ש פתח מכנף הארץ וכו' הנה ר"ש פי' פסוק זה בב' פירושים כא' טובים והנה סוד כנף היא המ' הנק' ציצית וזה תבין ממ"ש פ' בלק דף ר"ד ריש ע"ב כי כל הי"ס נק' כנפים להיותם מלבושי הא"ס ית' והנה המ' ג"כ נק' כנף וז"א מכנף הארץ ר"ל מכנף ומלבוש א' שהוא הארץ מ' שהוא חופאה לכלהו כנזכר שם שהיא כנף העשירי הנק' ארץ העליונה משם שמענו זמירות לצדיק הנק' יסוד כי היא נותנת זמירות לו תמיד כאומר ולא אמר איה אלוה עושי וכו' ירצה ולא אמר האיש ההוא איה הוא אלוה שעשאני שהוא נותן זמירות בלילה וז"ש כד"א נותן זמירות בלילה כנזכ' בפ' תרומה סוף דף קע"ב וריש קע"ג ע"ש וביאר אומר בלילה שני פירושים א' על הגלות הדומה ללילה כי בו קראה שיקימנה מגלותא וגם בלילה ממש שהוא מחצות לילה ואילך קוראה את הת"ת וכשיאיר היום שיבוא לגבה כנודע גם ביאר לשון זמירות מלשון לא תזמור שר"ל לא תכרות כמו זמיר עריצים והכוונה כי בחצות הלילה דאתערת היא בהנך זמירות כדין נפיק חד רוחא מסטרא דצפון ובדר לכל הרוחות החיצונים המשוטטים בעולם מתחלת הלילה כנזכר בפרשת תרומה דף ק"ל וקע"ג ולכן נק' זמירות שכורת כחן של מזיקין וס"א גם ביאר זמירות כמשמעו שהם שבחים ושירים שמשבחת לת"ת וכל דא למה צבי לצדיק פי' מהו הענין שמשוררת כל השבחים אלו בחצות לילה ולא ביום לז"א צבי לצדיק ר"ל מפני שעתה בא והגיע עת דודים לכן היא משוררת לצדיק ומפארת אותו שהוא המייחד העם הת"ת וזה צבי ר"ל נותנת פאר אל הצדיק הוא יסוד עולם או ירצה בשביל הצדיק שיתייחד עמה והכוונה מלשון חפץ ורצון כי תשוקת המ' להתייחד עמו ולכן היא משוררת וז"ש וכל דא למה צבי לצדיק לאזדווגא וכו' וצבי לשון ארמי לשון חפץ כמו שפי' הרד"ק על פסוק וצבא תנתן על התמיד כמו דאי הוה צבי הוה חיי ע"ש בשורש צבא (מהרמ"ק) [נ' מה שמציין מהרמ"ק הוא ט"ס וצ"ל מהרח"ו כי בס' א"י לא נמצא זה כלל עד מעל"ד במקום שצינתי ע"כ] זלה"ה: