אור החמה על ספר הזהר ג:תקסו

אחים כביכול וכו' היינו בשעת קבלת התורה שזכו יותר קראם אחים ואח"כ נחת לדיירא דהיינו בסוד המשכן ולהכין אותנו לזה בעא לתקנא להו וכו' דהיינו סוד הדגלים כדרך ד' מחנות שכינה וע"י תיקון זה שרי עליהו ז' ענני כבוד שהם ז' ספי' כנזכר בפ' אמור שכינה אזיל קמייהו בעת הילוכם היתה שכינה בסוד עמוד הענן [יומם] ועמוד האש לילה והיא בחי' אחרת כי ענן שכינה ממש היתה על המשכן ובסוד הנה מלאכי ילך לפניך היתה מציאותה לפניהם לנחותם הדרך. תלת אחין וכו' שהזמינם הקב"ה לטעת אותם באותו הדור לצורך ישראל כי בזכותם יהיב לון קב"ה (וכו') מתנן עילאין כי לא היו ענייני הבאר והמן סתם מזון וענני יקר לצל אלא היו בסוד דקות הבאר היה מים מן המ' ושפע קדושתה המקדש הגוף ומכין הנפש לעסק מצות התורה. וכן המן לחם מן השמים ת"ת שהוא מדקדק הגוף ומכינו ומטהר הרוח לשכון בחדרי התור' ועסקו יומם ולילה וכן העננים מצד החסד מצד הבינה לנקות הגוף ולהלבישו רוח קדושה לטהר הנשמה ולהבינה סודות התורה הנעלמים בענין שהם ג' בחי' הא' נפש וכנגדו הבאר וכנגדם המצות המעשיות הב' רוח וכנגדו המן וכנגדם התורה והתפלה. הג' נשמה וכנגדם העננים וכנגדם סודות התורה וז"ש ויענך וירעיבך ויאכילך וגומר בענין שהם מתנן עילאין דקים לרוחניות וקדושת דרועא ימינא מצד החסד כנודע:

וסמיך גרמיה לכל אתר משמע לכאורה דמפרש אתרים לשון אתר ועמלק יושב הנגב שהוא בקליפה שמצד הימין והמגין שם אהרן לכך כשהוסרו ענני כבוד בא לנגד ישראל ויש' אצטריכו למנדר נדר שהוא סוד הבינה משם החסד ומשם ביטול הקליפות דא מלעילא לחם מן השמים ת"ת דא מלתתא מעבור הארץ תבואות המלכות גופא דשמשא דרועין חסד וגבורה גופא ת"ת גופא דסיהרא דרועא חסד וגבורה שבה גופא ת"ת שבה כי יהושע זכר היה * בכ"י ויהיה. והיה בא וכאשר היו האבות לא היה הגוף שלם מפני שאברהם זרוע א' ויצחק זרוע א' ויעקב הגוף בלא זרועות אמנם בימי משה נמצא שלם כל איבריו שהקב"ה הזמין לו צדיקים כגון אהרן וחור וכיוצא להשלים הגוף וז"ש מכאן אוליפנא כל אתר דמשה אשתכח וכו' לא אוכל עוד לא מפני זקנה דהא כתיב לא כהתה עינו וכו' אלא משום דאתכניש שמשא לעילא שזמנו הי' מ' שנה כי מבן פ' שנה נתנבא משה ולהכי קאמר לא אוכל עוד וכו' והא אתערו חברייא שפי' יש נספה מפני שאין משפט שהוא הת"ת עם צדק שהוא דין וכאשר אין הרחמים בעולם מסתלקים קודם זמנם ולכאורה נראה מתוך דבריהם שהם מתים על צד ההזדמן ולכן פי' השתא ר"ש על מה דאתערו חבריא ולא כדס"ד שהוא ללא צורך שאינו כן אלא כולא הוא אצטריך לעלמא ולתועלתא כדמפרש ואזיל צורך העולם כדי שיקח כל א' שלו כי הקדים אחר ומצד הרחמים שהוא הת"ת נטיל בת זוגו של זה שלא מטא זמניה לאזדווגא בהדה מפני מיעוט זכיותיו וכד אתער צדיק בעלמא למפקד על חובי עלמא שאז אין משפט עתה כדי להגין על האחר שנטל בת זוגו של זה ברחמים כנז' צדק שהוא מלכות שרודפת אחר הייחוד ורוצ' בזווג חתן וכלתו כניש לי' להאי אתר והוא מת בעונו שהוא מתגלגל כנודע בסבא ונוסף על זה כדי שיקח בת זווג זה שהוא שלו והיינו שהוא צורך העולם ותועלתא דבר נש דאתכניש כדמפרש דא הוא תועלתא וכו' ע"ד קשיין זווגין מפני שהוא זווג שני שאינו בת זוגו כנז' אע"ג דלא סרח כ"כ שיתחייב מית' אמנם בהיות צדק בלא משפט יתקבצו ב' סבות וימות הא' שאינו צדיק ובן זוגו צדיק והב' שראוי להיותה בת זוגו זו עם בן זוגה. מהרמ"ק זלה"ה:

והרח"ו זלה"ה כתב ושכינתא אזלא קמייהו כד"א וה' הולך לפניהם יומם ובזוהר דרשו שמדבר בשכינה ואומר שרי עלייהו ז' ענני יקר זה יובן מפ' אמור דף ק"ג ע"א איך כל אלו העננים הם ז' ספי' תחתונות בהיות אהרן בחסד ראש לכל הז' עננים לכן כל הז' באו בזכותו כי הם נגררים אחריו להיותם נק' עננים מצד החסד וענין ג' מתנן נתבארו פ' אמור סוף דף ק"ב והנה יתכן כי אומר שכינתא אזלא קמייהו הוא סוד הענן הז' ההולך לפניהם ליישר המעקשים וכשמת אהרן כביכול נתמעט שפע הימין הרומז בו ונסתלקו העננים ואז היו הולכים בדרך האיתרים תרגום מקום אתר. והענין כי בעת שהיו מחופין בענני כבוד היו הולכים דרך ישר כי הענן הז' היה מוליכן דרך ישר לא יכשלו בה וכשנסתלקו העננים היו הולכים במקומות רבים כדרך התועים ממקום למקום ולא ידע אם יפנה אל הימין או אל השמאל וז"א דרך האתרים גם נודע מהחוש כי האדם לולי זרועותיו שהם כמו המשקל השוקל האדם ביושר בהליכתו וכאשר יחתכו זרועותיו האיש יהי' נופל מכאן ומכאן והרוצה לידע יקשור זרועותיו לאחור ויראה איך אינו יוכל לילך כלל כי הולך ונופל מצד אל צד ונודע כי עיקר הזרועות היא הימין ולכן כל הכח מכונה אל הימין והסוד כי בכל יד יש י"ד פרקים ובב' ידים כ"ח פרקים וכולם מכונים אל הימין כי אין כח לזרוע הגבורה אלא בהכניע עמו את זרוע ימין ובהצטרפו עמו אל אשר יחפוץ והנה כשמת אהרן הרומז לכח ימין אז שלטו בהם אויבים לישב ממנו שבי וכן היה בעת החרבן כי השיב אחור ימינו ואז וילכו בלא אותו הכח הימיני לפני רודף לכן הוצרכו לידור נדר והסוד כי הנודר בחיי המלך בינה והכונה להחזיר ולתקן צינור שפע הבינה אל החסד זרוע ימין אם נסתלק במיתת אהרן וגלה הענין בהביאו פסוק זה ואמר ת"ח אהרן דרועא ימינא וכו' פי' הפסוק כי אהרן הי' מוליכו לימין משה לפי שאהרן הוא זרוע תפארתו ר"ל זרוע הת"ת הנק' גופו והוא משה וילך משה מאי וילך קשה לו כי לא מצינו הליכה נז' במשה בכל התורה ודי באומר וידבר משה וגו' כשאר התורה ולהיכן הלך ומהיכן יצא אמנם הודיענו כי עד עתה הי' משה קבוע במקומו נסמך אל זרוע הימיני אכן אחרי מות אהרן זרוע הימיני אז משה שהוא הגוף הלך בלי כח ע"ד וילכו בלא כ"ח וכו' והי' זה יום מותו שהלך מהעה"ז אמנם עד עתה הי' משה נהיר לישראל שמדתו ת"ת הנק' שמש ועתה במותו אתכניש שמשא והראיה כי הלא נשבת המן שהי' בזכותו לפי שהי' מן השמים מדת משה א"כ אוליפנא מכאן כי בכל עת ובכל מקום שהי' משה קיים הי' העולם נשפע מהת"ת הנק' שמש כי אע"פ שהיו ישראל מרשיעים לא הי' השמש מסתלק בזכות משה והראי' מ"ש רז"ל על (ואיך) [בכאן הוא ט"ס ונ' שצ"ל ומנך] לא מנעת מפיהם כי היו מקטירים מן המן לפני העגל עם כל זה לא מנעו מהם בזכות משה וזה יורה כי שמשא לא אתכניש לולי בעגל וגם אז לא נסתלק בזכות משה ותפלתו אם אין פניך הולכים וגו' כי השמש נק' פנים וסיהרא אחור בסוד אחור וקדם צרתני ואומר גופא דשמשא וגופא דסיהרא יובן במ"ש פ' בלק דף קפ"ז ע"ב כי משה בגופו ויעקב ברוחא והענין כי משה בגוף שלו ממש זכה להזדווג בשכינה בחיים חייתו הנה א"כ כי גופו של משה הוא עצמו נעשה גופא דשמשא כדי שיזדווגו שכינה ולכן קרן עור פניו כנז' בפ' כי תשא וז"ש ואתעבד משה כגוונא דגופא דשמשא וכו' הנה כי משה עצמו הי' גופא דשמשא והשמש הרוחני הי' שורה עליו בסוד של נעליך וכו' וגם יהושע נצטוה של נעלך ולכן גם הוא נק' גופא דסיהרא והיינו נעלך בלשון יחיד והוא בסוד השכינה לבדה וזה נכון:

ויאמר אליהם וגו' היינו דא"ר אליעזר וכו'. הענין כי הנה עתה באה זמנה של הירח והנה אינה יכולה להאיר עד שתקבל מאור השמש ולכן הוצרך תחלה השמש להאיר מ' שנה ואח"כ התחילה הלבנה להאיר ובפחות א"א וז"ש בן ק"כ שנה אנכי היום וכוונת משה לומר להם אחרי כי אני בן ק"ך שנה כבר הגיע זמן הירח כי הלא משה בן שמונים שנה בעמדו לפני פרעה ועד ק"ך שנה הם ארבעים שנה א"כ אחר שכבר אני עתה בן ק"ך שנה א"כ לא אוכל עוד לצאת ולבא וזהו ענין אומר ויאמר וכו' היינו דא"ר אלעזר וכו' וזה כוונת אמיתות דבריו. אמנם סוד כונת דבריו לא הרשיתי לגלותם אך ארמוז בהם כהולך על הגחלים. הנה ידעת היות הירח סוד ם' סתומה שבה ד' רוחות ובתוכם סוד נקודה הנק' חכמת שלמה והוא בת עין ואין בה כח להאיר עד אשר אותם הד' רוחותיה אשר כל א' כלול מי' ועולים מ' ואז בקבלם האור מן השמש אז מאירה הירח ובזה תבין סוד טהרת המקוה במ' סאה וכל זה תבין מר"מ פ' פנחס דף רמ"ט ע"ב בסוד אח"ד א"ח ד' כי א"ח הם ט' ספי' ולכל רוח מן הד' הם ל"ו ועם הד' הם מ' גם מתיקון ה' וסוף תיקון י"ח וריש תיקון י"ט ודי בזה וביאר רשב"י כי אירע למשה ע"ד הפסוק ויש נספה וכו' כי הנה כיון דהגיע עת הארת הירח אסתלק שמשא ועלמא הנק' משפט וכיון דאשתכח משה בלתי שמשא הנק' משפט שהוא רחמים לכן בבוא עת יהושע מת ונסתלק ובזה ידעת למה מת משה אחרי היותו שמשא ויותר ראוי להאיר השמש מן הירח אך הוא לטעם שביארנו כי אחרי המ' שנים בהכרח להאיר הירח ודי. ולזה ביאר פה הפסוק ויש נספה וגו' כי הוא דומה אל ענין הנז' כאן ופי' פסוק זה נרמז בפ' האזינו דף רצ"א סוף ע"ב וז"א כאן והא אוקמוה והא אתערו חבריא. ואומר וכל רוחין דעלמא וכו' ואח"כ פליג אדידיה ואמר ולזמנין תיפוק נשמתא וכו' הענין כי תחל' בעת צאת הנשמות מיסוד עולם כד"א מפני פניך נמצא אז יוצאים זכר ונקב' בהכרח כנודע ושתי הנשמות יוצאות וגנוזות באוצר הנק' גוף והוא המ' בסוד היכל אהב' כנז' בפ' פקודי בהיכל אהב' וע"ש אמנם כאן למט' אינם יורדין ביחד וע' בפ' ויגש דף ר"ח והראי' כי רוב הפעמים האדם בן עשרים שנה והאשה בת עשר וזה מורה שלא ירדו יחד אך יש לפעמים מחמת איזה עון כי מביט השי"ת באותו הנולד הזכר ע"ד קורא הדורות מראש ולכן מאחרו ויוצא תחלה הנקב'. ושאר הענין מבואר ואומר וע"ד קשיון זווגין וכו' הענין ע"ד קשין מזונותיו של אדם כקריעת ים סוף והכוונ' כי באין מצד הדין הקשה כנז' בפ' תרומ' דף ק"ע כי כן בקריעת ים סוף קטיל להני ושזיב להני ולאו תיאובתיה דקב"ה לשיצאה מעשה ידוי ולכן עתה אשר מת האיש הזה קשה בעיניו ית' כביכול אמנם כך תנינא לא מת אלא מחמת שיש לו איזה עון אעפ"י שאינו ראוי למות ואינו חייב בדינוי עכ"ז אחר אשר אתו יש איזה עון ומצטרף עם הסבה הנז' ומת ולכן קשין זווגין אלו בעיניו יתברך והקש' ר' אליעזר כי הלא אם הכוונ' לשתחזור האשה עם בת זוגה הראשון א"כ די במה שישים ברצונם שיפטרו זה מזה ויתגרשו בגט ולא במיתת הבעל וז"ש פריש לון הקב"ה ותירץ כי אדרב' עוש' עמו צדק' וע"ד מה שאירע לשאול עם דוד וכו' מהרח"ו זלה"ה: