אור החמה על ספר הזהר ג:תקסה

שדי איהו יסוד ושם נשמות הצדיקים בנים ולא עבדים בימות החול ולכך ביום השבת בנים דבקים בת"ת מפני שהנשמות דאצילות ביסוד כדכתיב ויתן אותם אלהים ברקיע השמים וגוף וברית חשבינן חד ונשמות בנים דבקים באביהם והם סוד נשמה בינה רוח ת"ת נפש מלכות והבן המניח תפילין משם סוד תפליו לייחד תפלה של יד שהיא מלכות עם של ראש בינה החופפת בכנפיה שהם תרין רצועין על בן ת"ת המניח הנקשר בה' דהיינו תפלה דיד וז"ש כגוונא דתפילין וכו' אמנם העבד שהוא למטה בימות החול סוד נשמה רוח נפש והיינו נשמה מבריא' כסא הכבוד ורוח מיצירה ונפש מעשיה ולכך תפל' של ראש כסא הכבוד והמניח מטטרו"ן תפלה דיד כסא תחתון דהיינו עשיה כסא הכבוד שהוא התחתון מרום ונקשר עם מטטרו"ן שהם חיות הקדש מכח כסא עליין שהוא ראשון וא"כ אין תפלה של יד ושל ראש והמניח א' בעצם וז"ש לעיל למטה ב' עבד ורבו שאין קשר מטטרו"ן באצילות בעצם ולכך יהו"ה ושד"י אינם חד כגוף וברית דאצי' דחשבינן חד ומצד העבד הרע דהיינו מי שאין לו נשמה מסוד מטטרו"ן אלא בסוד עמי הארץ שיש להם נפש וסוד הנחת תפילין כדפי' בתיקונין כעול לשור ומתג לחמור דהיינו שיצה"ר החיצוני נקשר ומשתעבד תחת יצה"ט שהוא לשעבד סמא"ל תחת מטטרו"ן כדמפרש ואזיל אבל מסטרא דעץ הדעת וכו'.

בקלא דאורייתא וכו' הענין כי הוא פי' היות סוד תפילין לפי בחי' המניח * צ"ל א"ב ר"ת אם בן. א"כ בסוד האצילות ואם עבד טב לשעבדו לעבודה ואם עבד רע להכניע החיצוני תחת הקדושה וכל זה הביאו לענין כ"ה דהיינו עקידא בבן ולעבד טוב ולעבד רע כנזכר ועתה פי' כי קול יש בו בחי' קול דצלותא דהיינו קול דממ' וקול אורייתא דהיינו קול דת"ת קול השופר דהיינו קול דבינה וקול לעולם בין הכי ובין הכי איהי רמח לגביה דהיינו לעבד רע נעשה רומח לדקרו. עמודא דאמצעיתא דאיהו כליל דהיינו ת"ת במציאותו מבינה ששם הוא כולל בעצמותו ג' אבות דהיינו מים ואש ורוח והם בו בדקות הקול בסוד די בהון וכו' היינו מצד הבינ' ודינ' משלטת ה' על י' דהיינו ה"י מן אלהים מצד אלוהים שבגבורה מצד הבינה שהוא נק' אלהי אברהם אלהי יצחק דשליט ה' על י' אמנם ו' שהוא בת"ת לעולם והיינו ואלהי יעקב וג"כ ה' אחרונה אינה זזה ממקומה וז"ש השופר שכינתא מאנא דכולהו תלת והיינו ה' דהשופר שאינה זזה ממקומה לנך שם זה היו"ד כנז' ולפי' כל אתוון אילין אינון דיכין וכו' כענין התפילין לעבד רע כנזכר והם שלשלאין תרועה רמחין תקיעה שייפין שברין ובא לפרש מי הם הרמחים והשייפים והשלשלאין ואמר תרין תרועות וכו' והם כשלשלת כזה # ועם היות שהם שני שלשלאות הם אחד וכולם רמוזות בת"ת שהוא ג' לחסד אברהם דהיינו רמח שעניינו רומח פשוט (אמר המחבר כאן חסר מלשון הזוהר בס' אור הלבנה תמצאו בס"ד):

והאם רובצת על האפרוחים. וכו' חסר מתחלת המשל והענין כי המלכות הוא צפרא ובעת שב"ה בנוי בהיות סוד העבודה על מכונו וכמה מ"מ בדור שהיו בעלי ו' סדרי משנה דהיינו ו' קצוות תחת (הבנים) [בכ"י הבינה] והם הנשמות למטה מהמ' ו"ק לה למרכבתה נגדיים לששה קצוות תחת הבינה ובסוד צפצופם בתורה בכל עת קננה עליהם וז"ש לצפרא שהיא השכינה מצפצפין לה בנהא שהם בסוד בנין והם בסוד אצילות ושם אין גוות לכך אין אותם הנשמות נפרדות מהשכינה כלל ועתה שישראל בגלות... לאמהון שהיא השכינה בסוד תיקונין דתפל' שעושין לשכינה והיא אינה באה על האפרוחים והביצים מארי מקרא ומשנה אלא בסוד הבנים מארי קבלה נשמתין דאצילות * המנדדין או המדדין. המודדין עמה מאתר לאתר להיותם לה דירה ועי"ז ימשכו לה ו"ק דאצילות כי זה טעם מרכבתא על נשמות דאצילות שמעו בנין דילה קלהא דהיינו סוד שהיא משוררת עם ישראל למטה כאומר אלהים אל דמי לך וגומר נחתו לגבה בסוד ק"ש דהיינו שמע ישראל שהם ו' קצוות דאצילות הנמשכות לה ע"י מרכבתא בנשמות דאצילות כנז'. וקשירו לון. בסוד התפילין דהיינו עול מלכות שמים שלמה וע"י התיקונין האלו נקשר הכל ויורדים מיד ו' קצוות אחר שהיא מתתקנית בנשמתין דאצילות ובינה יורדת עליהם שהכל קשר א' וענין אחד וכל זה רמז במשל אמנם בנמשל אינו צריך לכל זה רק קצתו להשכיל ענין אשר תקראו אותם לכך לא פי' כולא ואמר כגוונא דא אימא עילאה דהיינו בינה בסוד * אולי אפרחי'. דאפי' ו' קצוות דאצילות דאתמר בה והאם רובצת על האפרחים קודם הגלות אמנם אחר הגלות נאמר שלח תשלח תרין שלוחין תרין תרוכין חד ה' עילאה וחד ה' תתאה ולמיעוט ההכנ' שאין שכינה עילאה שורה עד שיהיו הבנים שהם מארי קבלה נשמות דאצילות עליהם ועל הנשמות שכינה דאצילות ועליה ו' קצוות דהיינו ו' ועליהם אימא עילאה שהיא בינה ובזולת תיקונים אלו איכה שורה עליהם ולזה איהי לא בעת לנחתא לגבייהו עם היות שהם מצפצפין כמה ציפצופים בסוד כמה שירות בואי כלה בואי כלה תרי זמני ה' תתאה וה' עילאה ומפני שאין בישראל התיקון הראוי מפני הגלות לא בעת לנחתא לגבייהו ולזה ישראל לתיקון ענין זה מתקנין לה כסאה והיינו נטלין אימא דאיהי שכינתא דהיינו אימא תתאה שהיא תחלה לכסא כנזכר:

כד מטאן יש' לק"ש קראן בנין דילה בשית וכו' דהיינו מצד האצילות דהיינו חסידים גבורים וכו' וטעם לקיחת אלו הבנים להיותם מרכבה תחת שכינה דאצילות כדי שתרד עליהם ותתקשט בהם וע"י ירדו ו"ק עליה ויתוקן הכסא לגביה כנזכר וז"ש קראן בנין שית דילה בשית תיבין דיחודא וכו' והאי איהו אשר תקראו כלומר בסוד ענין זה הנרמז בסוד התפלות ונשמות דאצילות יובן ענין אשר תקראו וגומר כדמפרש ואזיל:

אשר תקראו אותם הם ו' קצוות דהיינו נמי בנים דאצילות כי נשמה דאצי' אינה שורה על ישראל אלא בסוד הזמנת המצוה שהיא מ' ובה מזמינים וקוראים ו' קצוות דהיינו שית בנין כנזכר והיינו במועדם מ' שיש בה מועד ועונה לכל ספי' וספי' וכיצד מצה בפסח היא השכינה ובה מזמנים ו' קצוות דהיינו ז' יומין שהם ז' ספירות מסטרא דדכורא שהיא מדת יום והיינו סוד ז' בז' ז' ימים וז' לילות ובסוד הלולב שהם אברין דשכינתא ג' הדסין חג"ת וב' ערבות נ"ה לולב ואתרג צדיק וצדק ז' ספי' שבה להזמין ז' ימי הסוכה ז' מדות בסוד ז' בז' מוצקות שבועות קראן לן לששת ימים דהיינו ו' קצוות באורייתא כלומר בעסקם ישראל בעצמם כאלו היום באו לקראת ה' המדברה לקבל תורתו וקריאת התורה בסוד י' דברות וישראל נותנים אזנם לתור' היינו ההכנה לקבל בשכינה ו' קצוות עליונים כנז'. ובר"ה ביומא דדינא כמה שישראל מראים בעצמם כאלו הם עומדים לפני הדיין הגדול לדון והם נרתעים ושבים ומתפללים ומראים אימת דין ודיין עליהם בזה נמשך אליהם קדושת היום בשש קצוות מצד הגבורה ועם היות שהוא דין ומורה אדרבה להיפך עם כל זה העיקר הוא להזמין קדושת ו' ימים עליונים כל חד כמיניה אם מצד הגאולה בהראות אדם עצמו בחירות מצד הימין פסח ואם מצד השמאל בהראות בעצמו הדין דהיינו ר"ה והטעם שלא היה ההזמנה שוה לכולם משום דמאן דקרא כל דרגא כמיניה לפי בחי' הקדוש' יהיה בחי' ההזמנה אם מימין אם משמאל אתקיים בה א"ז תקרא דהיינו סוד ז' ימים בהכנתם א"ז אחד ושבע וה' יענה הוא ובית דינו העליון דהיינו חכמה ובינה כנז' בתיקונין ולזה צריך שיהיו אז שמונה דהיינו ממ' עד אימא עילאה לזה פי' ואמר אז שבעה ימים שהם מתחילין מבינה כנזכר פ' אמור וכפי מה שאמר לעיל סוכה בינה קוראה לז' המינים התחתונים כנזכר ושמיני עצרת מ' תתאה קוראה לז' הימים העליונים ולפי הארת ז' מינים קוראים לז' ימים והכל צודק וכן מצה דרך חירות מסטרא דאימא שמורה מכל שאור וז' ז' ימים עד המלכות וכו' ואחר שפי' עניינם בסוד א"ז כנז' צריך לפרש וה' יענה דהיינו סוד החכמה כנזכר ואמר כי הסוד ד' מינים בפרטות הם ז' הדס חג"ת ערבות נ"ה לולב יסוד אתרוג מלכות ובכללות דהיינו ד' אותיות שבשם אתרוג ה' לולב ו' הדס וערבה י"ה יו"ד בחסד ה' בגבורה וכולם יחד עולה חד סרי א' בת"ת ועשר מלכות מיוחדים דהיינו סוד ו"ה ת"ת ומלכות וכל זה אינו עולה למעלה מז' ספי' דהיינו ו"ה ובסוד ההלל גמור מורידין עליהם אבא ואימא דהיינו אור החמה בינה ולזה צריך לאשלמא שם יהו"ה וצריך לסלקא ליה דמחשבה דהיינו חכמה שם יו"ד ה"א וא"ו ה"א כח מ"ה וזהו סוד אמרתי אעל"ה דהיינו סוד כלל ופרט אתרוג ערבה הדס לולב כנז' בתמר היא הבינה דתמן העליה אם פר"ץ לבנה וזר"ח חמה ושניהם נולדו מתמר בינה. ואח"כ אוחזה בסנסיניו דהיינו סוד שוכן סנה אבא בתוך אימא והיינו וה' יענה והיינו דסליק י"ד ז' בשבע' מוצקות כל א' לעצמו דהיינו ז' תתאין מז' עילאין וז"ש מחשבה שמא מפרש וכו'. כגוונא די"ד פרקין דיד דימינא וכו' כדי שילמוד סתום מן המפורש כי כענין דאמרן בלולב אז תקרא כן הוא בשאר והעד על זה כי לולב י"ד ימינא ומזה תקיש ליד שמאל דהיינו ר"ה שיהיה בו י"ד וכן במתן תורה והיינו אז תקרא מפני שאין האדם משיג אלא א"ז דהיינו ו"ה הוא ובית דינו בינה וחכמה יענה כנזכר ואמנם בשבועות היותם י"ד ז' בז' פי' ואמר והכי במתן תורה שבועות אחר שהשם הוא שבועות מורה על שביעיות דהיינו ז' בז' דהיינו יד רמה כדמסיק. בקול השופר דהיינו עשרה שופרות וקול השופר ו"ה ועוד תיקוניה שברים תרועה הרי י"ד ועוד דמתלבשים בהון עשר אתוון כנז"ל דהיינו מחשבה וא"כ נמצאים י"ד בלולב ימין וי"ד במתן תורה אמצעי וי"ד בר"ה שמאל ומשם נקיש בפסח דהיינו ימין כנז"ל מ"ב היינו אימא עילאה מתעטרא באבהן כנז' בפ' תרומה ואח"כ אימא עילאה במה דלעילא דהיינו אבא ונעשית סוד שם מ"ה דהיינו מחשבה אבא והיינו אז תקרא וה' יענה כנזכר מהרמ"ק זלה"ה: תם ונשלם פרשת כי תצא בילאו"א:

ר' חזקיה פתח מוליך לימין משה וגומר אתרעי בהו והיינו אומרו ורצית בנו שעניינו שבחר בנו על צד הרצון לא בדין אלא עד רצון הכתר והטעם כי הדברים שדנין אותם מחסד ולמטה אין בהם ויתור אלא על צד הדין וקו היושר אמנם למעלה יש אוצר שנותנים ממנו מתנות חנם והוא לפנים משורת הדין והנה בהיות קב"ה מחלק האומות לשרים באותה שעה לא היו ראויים משפחה זו להיות בחלק הקב"ה כי כמוהם בשאר האומות ומה גם יחס תרח והיינו אומר מתחלה עע"ז היו אבותינו ואלו רצה הקב"ה לבחור במשפח' אחרת ולהמשיך בה הנשמות הקדושות בידו היה אמנם משך בנו משך הרצון ונתן לנו מתנת חנם בלי טעם ובחר בנו מכל האומות והיינו אתרעי בהו ואח"כ המשיך שלשלת הנשמות הקדושות בכל שלשלת משפחותינו מאברהם ואילך והיינו וקרא לון בנין בוכרין על ידי הנשמות הקדושות שהם בנים מייחוד ת"ת ומלכות מהרמ"ק זלה"ה:

והרח"ו זלה"ה כתב ר' חזקיה פתח וכו' כוונתו לבאר כי פסיק מוליך לימין משה איירי בצאת ישראל ממצרים כי משה היה רועה הנמשל לת"ת ואהרן אחיו לימינו והכוונה לומר הקב"ה היה מוליך לימין של משה לאהרן הנק' זרוע תפארתו בעת צאתם ממצרים וכוונתו הוא לבאר פי' פסוק וילך משה וגומר כאשר נבאר בע"ה ואמר קרא לון בנין בוכרין וכו' הענין כי בעת עשותם כל מצות אביהן שבשמים המוטלת על הבן אז נק' יש' בנים בוכרין לשי"ת כנזכר בר"מ פ' קדושים בפ' איש אמו ואביו תיראו ע"ש וכשמתקדשין ביותר ועושין חסידות לפנים משורת הדין קראם קדושים אמנם כשמזהירין את אחרים ומחזירים הרשעים למוטב אז נק' * צ"ל בנים. אחים ע"ד ואת הנפש אשר עשו בחרן ואז נק' אחים כאומר למען אחי וריעי דאיירי במזכים החייבים או יתכן והוא קרוב אל האמור ויובן במ"ש פ' משפטים סוף דף קכ"א כי בהיותם מצד אצילות נק' בנים ומצד הבינה נק' אחים כי גם הת"ת יצא משם ושניהם מאם א' שהיא הבינה ומצד החכמ' נק' קדושים וזה נכון מהרח"ו זלה"ה: