אור החמה על ספר הזהר ג:תקסד

אב"ג ית"ץ הוא ו' אותיות ראש לו' שמות שהם ו' פעמים ו' בסוד ההיכלות והיינו לו' אותיות ומלאכין דצדיק ח"י אלף עלמין דהיינו ח"י אלף עולמות שהם למט' מרכב' לשכינ' מצד היסוד הנק' ח"י דאע"ג דה' דאצילות וכו' כלומר המלאכים בסוד היציר' והבריא' קיומם וחיותם מסוד האצילות ולפ"ז אינם צריכים להצטער בסוד בחי' השכינ' בתחתונים שהיא בגלות וז"ש דה' דאצילות שאין בה פירוד כלל דהיינו שהיא נקשרת עם יהו"ה יחד דאיהו סמיכות לכולהו עם כל זה לית לכון לפרחא לעילא וכו' בר מינה ה' דשכינתא בתחתוני' בסוד העשיה שהיא בגלות וכטעם לזה כי לא בידם טובם כי העליונים תלוים בתחתונים ואף אם ירצו המלאכים לייחד ולקשר ולעשות אין יכולת בידם אם לא ישתתפו ישראל מלמט' כי הכל ייחוד א' שלם ואם ח"ו התחתונים לא ישלמו ביחוד נמצאת השכינ' מבחינתם נפלת לארץ בלתי מסתלקת ואין ביד המלאכים לייחד חלקם אלא מתעברים בשביל ישראל וגם רצה באמרו כאברים דגופא והנשמ' היא בתוכם נשמ' ואם השכינ' תשתתף במלאכים שהם כאברים יש להם תנוע' לעלות אל הייחוד ולרדת מלאה שפע ואם אין נשמ' שהיא שכינ' מתפשטת בהם אין להם תנוע' כלל וז"ש כאברים דגופא וכו' גם אם יעביר אבר א' מהם שהנשמ' תלוי' בו תפרח הנשמ' וישאר הגוף מת וכן הנשמ' אם יחסר אבר מאברי המרכב' לא תתפשט עליו השכינ' מפני הפגם והמשיל השכינ' * נ' דל"ל בים שהיא נק' ים. בי"ס שהיא נק' י"ס בסוד התפשטותה על כל הנמצאים אפי' התחתונים שהם לה ידים ורמש ואין מספר ולה ב' בחי' או יחידה לעצמה בלתי מתפשטת כלל או מתפשטת לכל אפי' התחתונים והתפשטותה בסוד נחלים זרועות ואברים לכל * מדה. מאה וז"ש הכי מאנין דשכינתא הם המלאכים וישראל לתתא שגם הם עיקר להתפשטותה ולזה אפי' בישראל אם יהי' בהם צדיק או חסיד א' לא יספיק להתפשט השכינ' אלא צריך שיהי' בה כללות הספי' כולם להשלים מקום כסאה והיינו שיהיו בה מארי מדות כלומר אנשים שבסוד נשמתם ומעשיהם הם מרכבה לכל המדות כדמפרש ואזיל מארי חסד וכו' וראשי עם ישראל מצד הכתר בהנהגת הרבים ולא יהי' להשתרר דהיינו מסטרא דערב רב שקרוב לחטוא בשררה מצד החיצון הנמצא שם בגאוה איהי אתפשטת וכו' ולא נגמר הייחוד כי בהמצא יש' מקושטת במלאכים בסוד עשר כתות דמלאכים דהיינו בסוד היצירה ובעשר כתות דישראל דהיינו בסוד העשיה.

בההוא זמנא הייחוד נשלם ונחית עלייהו עילת העלות דהיינו א"ס הנעלם בכתר ומתלבש בחכמה דהיינו כ"ח מ"ה יו"ד ה"א וכו' לאקמא שכינתא עלייהו להסתלק למעלה אל הייחוד והיינו נמי סוד גאולה אקים את סוכת דוד הנופלת ובזמנא דויפן כ"ה במלאכים וכ"ה בישראל למטה וירא כי אין איש שלם בכל איבריו אין שכינה מתפשטת בהם מסוד האצילות ושכינה שוכבת לעפר מצדם והיא כעוטיה בלתי מתפשטת אפי' במלאכים כנזכר. דאתמר ביה והאיש משה וקאמר כי ר"מ הוא בעל מדות מדקארי איש מורה דאיהו בתיקוני גופא וז"ש עד כען לא היתה שכינה מתפשטת למטה והיתה כעוטיה משום וירא כי אין איש כנז'. עתה כבר נמצא משרע"ה והאיש משה ועם היותו יחיד הוא שקול לשתין רבוא להשגחה בתחתונים והעד "ממכון "שבתו "השגיח ר"ת מש"ה והוא נמצא בתחתונים בסוד גלות שכינה והוא מכפר על הבנים וזהו וה' הפגיע בו את עון כולנו. ואיהו כליל עשר מדות שקול כנגד עשר צדיקים שתלה הקב"ה ההצלה בהם כאומר לא אשחית בעבור העשרה דהיינו כדי שיהיו מרכבה לי"ס כנז' והיינו מצד השכינ' וג"כ מצד הת"ת יש בו כח להמשיכו אל הייחוד ראשונה בסוד שמאלו תחת לראשי וכו' וז"ש דאיהו גמיל חסד עם שכינתא מצד הימין חסד וקשיר שפחה דילה דהיינו הכנעת החיצונים אל הקדושה מצד השמאל והיינו ע"י קשר התפילין בשמאל ששם נאחזים החיצונים ואחר שהוא בין תרין דרועין היא מתייחדת בת"ת והיינו ואשתדל בגינה בתורת אמת ואשתדל בה בנביאים וכתובים בסוד הנצח וההוד בח"י ברכאן דצלותא היינו בסוד אות ברית נמשך השפע מח"י בדכאן דצלותא דרך ח"י חוליות שבשדרה:

ולא תתעכב. דוחק לומר שיהי' כוונת רשב"י להביא בתפלתו הגאולה מיד והרי היו דבריו לבטלה אמנם הכוונה בעניינים אלו לתת סעד וסמך קצת לשכינ' שעמהם בגלות כי זה הוא כוונת כל הספר. מאני דפסחא ישראל בסוד הגאולה מן הימין. בזמנא דשליט עלייהו ליל שמורים שהיא השכינ' שמתפשטת למטה ושליט עלייהו והוא נק' שמורים שממתנת לייחוד. חמץ ושאור סמא"ל ולילית בכל שהוא אפילו בענין קל לא יתדבקו בהני מאכלים לפרוש ממאכלות האסורות ומשקין לפרוש מיין נסך גופיה איהו נטיר מעונש ומחיצונים ונשמתיה ממלאכי חבלה וגיהנם. לא יגורך להחטיאו. וכל זר לא יאכל קדש שאינו נהנה אלא מן האיסור כיין שמתקדש אדם במאכלו ומשקהו הוא מתעבר עמנו מפני שמת ברעב וכיון שנמשך עליו סוד קדש הקדשים שהוא מבינה אין הקליפות מתקרבות שם:

ופסח דרועא וכו' שכל עצמו חסד ויש נגדיי אליו מבחוץ. לבן הארמי והוא סוד ישמעאל המתחסד ובקרבו ישים ארבו וכמה טרח אברהם עד שעשאו כסף זקוק והמכניס עופרת דהיינו לבן הארמי פנימה אל החסד פוגם בחסד והמלכות בסוד שהוא נק' תבואה והיא ה' מיני דגן מצד החסד נק' מצה והקליפות הנגדיות ה' בצד זה הוא חמץ ושאור והם סוד סמא"ל ולילית והמערב חמץ או שאר כ"ש במצה שהוא מ' כאלו משקר במוניטא דמלכא שהיא סוד המלכות שערב בה עופרת כנז' ויש בחי' ג' ביסוד בסוד היחוד בטפת הלובן הזרעית וז"ש והכי מאן דערב בטפה דיליה שום תערובות דהיינו שנושא [אשה] שאינה הוגנת לו או שהרהר בשעת ביאה כגון בני תמורה וכיוצא זה פוגם בחותמא דהיינו סוד היסוד שהוא המחתים חותם אמת במלכות והם ג' בחי' דא בדא תליא כנזכר: ר"ה היינו סוד הגבורה ושלמות מדה זו הוא בהמסר האדם נפשו אל המות כענין יצחק והטעם ששם דנין דיני נפשות וכן האדם ביום הזה בסוד תפלתו הוא מוסר עצמו לדין שמים כאומר היום יעמיד במשפט וכו' ולכך העבד דמשעבד עצמו לחרב. רבו דהיינו בסוד אומד אם כעבדים עינינו לך תלויות הוא משעבד עצמו לדיני הגבורה בסוד עבד מטטרו"ן ולכך זכאי יותר מהעבד דאיהו ברא דאיתעקד תמן וכו' מסטרא דאצילות ועקידתו למעלה בגבור' עצמ' וז"ש ועקידת יצחק תמן הוה דעקיד לי' אברהם מצד החסד וזהו אם כבנים רחמנו כרחם אב דהיינו מצד החכמה והחסד ולכך זכאה איהו ברא דאתעקד לא אל המיתה אלא למיעבד עובדוי דהיינו סוד הייחוד באורייתא ת"ת... וזכה יותר מעבד וכן המשעבדים עצמם למיתה כנז' והיינו בסוד קשירת תפילין הוא עולה במעלת בן וז"ש איהו באתר דברא דמלכא בסוד אצילות מטטרו"ן זכאה אנת וזכאין בנך דהיינו שהוא עבד ובנים הנשמות הנמשכים ממנו עבדים לה' והם עבדים טובים ועם היות שהנשמ' שמצד זה לא תתעל' עכ"ז תתעל' ותשיג מעלה בסוד התפילין להקשר תחת האצילות ותינק השפע העליון וז"ש ובג"ד אע"ג דאנת עבד ואינך עולה אל אצילות מלכא אנת על כל עלמין דהיינו היות כולם אחרונים תחת ידו אל השפע והוא מחלק ממציאותו לכולם בין לאמצעיים שהן הממנן דשאר עמים שאינן לא טמאים ולא טהורים בין לטהורים וקדושים והיינו מלכא על כל מלאכין וכו' ובין לטמאים והיינו סמא"ל מלכא דשדין ומשריין וכו' והטעם בגין דאנת שרפרף וכו' ראוין לקבלת השפע הנשפע והוא משמש הספי' אל ההנהגה והוא אמצעי בין האצילות ושרי מטה טמאים וטהורים וז"ש שדי דמזוזה דהיינו מטטרו"ן שעולה שדי שמו כשם רבו והוא לבד שומר פתח ההנהגה ששם לפתח חטאת רובץ דהיינו החיצונים ומפחדו הם נכנעים שלא יכנסו לבית שהוא המלכות שפנימה לה סוד יהו"ה:

והאי איהו וכו' כלומר שימוש זה שמשמש עבד לההנהגה הוא בסוד ימי החול שהקב"ה מתנהג ע"י הנפרדים וזהו כד נחית קב"ה לשלטאה וכו' שאז ההנהגה למטה במטטרו"ן עץ הדעת טוב לתת שבח טוב לצדיקים ורע סמאל להעניש הרשעים אמנם ביום השבת ויום החדש יפתח שער הפנימי שאז ההנהג' בסוד האצילות דהיינו מסטרא דאילנא דחיי דמשתמש להנהג' היינו יסוד שייחוד שבת על ידו וזה שאמר שד"י איהו יסוד וכו' מהרמ"ק זלה"ה: