אור החמה על ספר הזהר ג:תקסא

וענין שינוי מקום הוא שאין ייחודו בהיותו למטה כמו ביחודו למעלה באצילות וזהו שינוי מקום וענין שינוי השם שאין רוחניותו ודקותו למטה כרוחניותו למעל' וענין שינוי מעשה כי למעלה הוא פועל רחמים גמורים ולמטה משתנה אל דין וג' שינויים אלו אינם באצילות אלא דוקא בהתלבש האצילות ביצירה ועשייה והיינו מטטרו"ן סנדלפו"ן והיינו אומר שלף איש נעלו דהיינו סוד מנע"ל וסנד"ל לשון גן נעול אחותי כלה וסגירת המלכות בגלות להנהגת התחתונים היינו שהיא נעולה בו אבל ת"ת אינו נעול אלא מתלבש רגליו דהיינו ניצוצות מתפשטין ממנו בו לפי' הוא סנדל לבד. גופא לה' וכו' ר"ל עצמותה שרוחניות מתלבש בו בסוד עצמות וכלים. ונגשה יבמתו וגומר פקודא דא לחלוץ והאי איהו חליצת רוחא מההוא גופא הענין כי נפשות האחים דבוקות זו בזו כענפי האילן המסובכין אלו באלו ובהיות שנפל הא' שני לו לקיימו הוא אחיו האוחז בו ואותו הרוח כרוך עם אחיו ועם אשתו מפני שע"י שניהם פדיונו עם אחיו מחמת אחוה כנז' וז"ש וההוא קשורא ואחוה וכו' וכל זמן שהוא כרוך באחיו כרוך באשתו ואינה יכולה לינשא אמנם בהתיר אחיו קשר האחו' ממנו יותר ג"כ קשרו עם אשתו ולכך היא זקוקה לו עד חליצת נעלו מעל רגלו שאז בזה מתיר קשר האחוה ומתרת היא קשרו עמה ומה שהיה אותו הרוח שקט ובוטח על הגאולה עתה נחלץ מקשריו ואזיל נע ונד עד שקב"ה בחכמתו יגלגלהו לפי מעשיו בהכנה שיוכן זווג איש ואשתו אליו כפי מעשיו וז"ש עד דאשכח גופא פרוקא ואם הוא צדיק הוא כאורח בלי עונש אלא שאיהו רודף עד שימצא די צרכו כדי גאולתו ויתגלגל בו ואם הוא רשע הנה אז נענש עונש אחר עונש עד שיתגלגל בו וז"ש כעבד דאזיל אסיר בשלשלת וכו' ואם הניח בן אין צריך פדיון אף אם הוא רשע מפני שבנו כפרת משכבו. הכא רמיז אין חבוש מתיר עצמו מבית האסורים כי השכינה בגלות בודאי בית האסורים וישראל הם הקושרים ואוסרים הת"ת עם השכינ' בגלותה כדי שיהיה לה עמו סמך וסעד קצת והיינו בסוד התפילין והתור' והיינו בהיות המניח בסוד עבד ע"מ לקבל פרס אז יהיה יחודו למטה בסוד עולם מטטרו"ן והיינו קשרו עמה בגלותה וז"ש כד לא אית ליה בן וכו' כי בסוד בן דאצילות יהיה הייחוד למעלה בסוד האצילות ואז אדרבא גואל אותו ואותה מהגלות אם ישובו ישראל בתשובה ויהיו בסוד נשמתם בן י"ה מצד נשמה דאצילות מבינה למפרק ית גרמיה כלומר לפדות שכינתו שהוא עצם מעצמיו והיינו מצד תפילין של ראש שהוא סוד הרחמים עצם מעצמי ובשר מבשרי דין מצד תפילין של יד מצד שמאל דין בל"ב ואין חבוש מתיר עצמו כ"ש בשרו וכיון שאין מתיר אותה הוא אסיר עמה בגלותו והיינו בסוד מי שאין לה בן וכו' כנזכר ולאו למגנא אמרו וכו' דהיינו בן גואל כדמסיק והוא שכל מעשיו באצילות שלא ע"מ לקבל פרס אלא ישתדל באורייתא לשמה דהיינו לשם ה' לחברא לקב"ה והיינו בערך תורה ובערך מצוה היינו גמילות חסדים כדמפרש ואזיל לית חסיר וכו' והיינו שמשפיע למט' ע"י רמ"ח מצות עשה שהם מצד אברהם איש החסד ומקשט השכינה בהם ומתקנה ובזה גורם לשכינה לצאת מגלותה ות"ת ג"כ עמה. וטעם לגלות שכינה הוא דכד חבו ישראל לקב"ה בהיותם בא"י בעא ליסרא לון מיד על כל עון ועון כדי שלא ישובו לכסלה ויחזרו בתשובה אימא שהיא שכינה הות רביעא עלייהו שהיא מלמדת זכותן של ישראל ומראה האב על בניו והקב"ה לא היה מייסרם ומניח רוגזו מהם והם בלתי נענשים ובלתי שבים בתשובה עד דנפקי לתרבות רעה עד שנתמלאה סאתם אמר מי גרם זה השכינ' אמם שלא הניחני ליסרם א"כ תתגרש היא ג"כ ברוע מעלליהם וז"ש מה עביד תריך בני מלכא וכו' והיינו היותם גולים בין האומות והיא מתלבשת בין השרים לשמור בניה: דמאן דלא וכו' היינו מי שאין לו נשמה דאצילות ומייחד למעלה מצד טוב מעשיו הוא מתחסד עם קונו שעושה לפנים משורת הדין על צד החסד אמנם מי שהוא בן ויש לו נשמה דאצילות בסוד נשמתו מחוייב לשוי גרמיה וכו' מפני שבטובתם הוא טובתו שהוא חלק מהם:

כן יהא רעוא וכו' הענין שהמציאות הזה מקים הנפשות בעולם מנוחתם היה נכנס רשב"י וחבריו בכח ידיעתם והיו מקבצים הנשמות והרוחות והמלאכים שם לצורך חבור זה כנז' בתיקונין וחבור זה היה טעמי המצות ואין מי שידעם כנפש משרע"ה לכך היה עיקר החבור הזה ר"מ וכוונתו באומר כן יהא רעוא וכו' הוא להתפלל על תורתו ומעשיו בהתנוצצותו בכל ישראל כנודע וזה דרכו להתפלל על ישראל שיתרצו מעשיהם לייחד השכינה להקל גזרת הגלות הקשה והגזרות המתחדשות אז על ישראל וזה היה כוונת רשב"י ע"ה בחבור וכוונת הנשמות שהדבר הנה היה צורך גבוה לבטל הדינין וכל דור ודור שחכמה זו מתגדלת ונוספת בהם זוכים לייחד שכינה ולבטל הדינים והגזרות וזו היתה תפלת מרע"ה וכוונת התפלה ורצוי עליון להב"ה על כל יש' היה מציאות הנשיקה מהרמ"ק זלה"ה: