אור החמה על ספר הזהר ג:נד

והא שריא ביה נמשך באדם כחות הקליפות ונתלבשו בו ע"י היצה"ר שנמשך ממנו ונעשה כסא אליו. ולזמנין אשתמודען קורבני' וגו' כגון ע"ז כדפירש ר"ש בפ' ויקרא וכגון מנחת סוטה וכיוצא והטעם דבעי לקרבא על מדבחא כדדמי וגו' כעין חטאו שעשה שהגביר יצר הרע והמשיך על עצמו כח הטומאה כך קרבנו ענין שמגביר בו כח הטומאה להעבירו כדמסיק. בין מבר נש יצה"ר שחטא בין מההיא סטרא הקרבן כנז'.

דההוא אשא מבערא אש אוכלת כדמסיק ופעולתו ברחמים וחסד לבטל החצונים. ולא יתחלש תקיפא שחוזקה הוא לתברא תוקפא בישא וגו' ואם יכבה נמצא חצוני מתגבר וקדוש מחליש ח"ו:

וכהנא יסדר וגו' עד עתה דבר באש עצמו שבמזבח עתה מדבר ממה שמוסיף הכהן בכל יום כאו' ובער עליה הכהן אין ספק שהאש שמביא הכהן הוא אש ממש שאין טבעו כטבע אש המזבח שאש המזבח הוא סוד אש אוכלת אש שאמרנו אמנם אש שמביא מן ההדיוט הוא אש הדין ממש והגבורה והכהן לוקח הדין והגבורה וכוללה באש החסד שבמזבח כדי למתק הגבורה ולעוקדה כענין עקדת יצחק ע"י אברהם וז"ש וכהנא יסדר אש מן ההדיוט על אש המזבח דאמרן בבקר בבקר בזמנא דשלטא סטרא דיליה חסד אברהם והאש שמביא הוא הדין לבסמא דינא דהיינו הגבורה הנמתקת ושאר בעלי דינין אתכפיין והטעם שהדינים אינם מתגברים אלא מחוזק הגבורה והחצונים מתחזקים וכדי להכניעם אל הקדושה צריך למתק הגבורה העליונה בחסד ואז נהפך הענין כי במקום שהם יונקים מן הגבורה אדרבא אש הגבורה שורפם וזהו אין ביעור חמץ הקליפות אלא שריפה וז"ש בגין לבסמא דינא ומיד ואתכפיין דינין דהא בהא תליא כנז'. אשא אכלא אשא אש הפסד אוכלת אש הגבורה ונכללת עמה. אשא דמדבחא שהוא כנגד החסד אוכלת אש שמוסיף הכהן בכל יום שהוא נגד הגבורה. הרמ"ק זלה"ה: