אור החמה על ספר הזהר ג:תקנח

עו"ן בו סוד שבתאי אוכמא פתיא כנז' בתיקונין והוא סוד עצם הקליפה לנגד שבת בת מלך ואין קושיא כקושי ג' קליפות שהם משחית אף וחימה דהיינו לנגד שי"ן דשבת דהיינו ש' תלת אבהן בת ב"ת מלך פנימה ותלת אבהן דהיינו ג' ענפין שמתלבשין עמה בסוד הגלות בג' קליפות שהם משחית אף וחימה והיינו שהוא אומר אל תראוני וכו' ואלו לבוש לה ולענפיה שהם קליפות (נוקבין) בישין וז"ש נוקבין בישין וכו' ה' קדמאה באברהם ששם סוד המשכת הבינה ה' תתאה דיצחק בסוד גבורה תתאה דאתי מגבורה עילא' וכאשר יהיה הייחוד ישתוו שתיהם אימא נחתא בחסד וברתא סלקא לנגד' דהת"ת ו' מייחד שתיהן וקושרם והיינו ו' ביעקב והוה י' רישא עלייהו דהיינו סוד נקודת ציון והיכל קודש הקדשים שמשם השפע יוצא לכל ולכך היא שניה לחכמה ובסוד הגלות וישלך מידיו גדולה גבורה את הלוחות דהיינו ו"ה לוחות מעשה אלהים המה דירדה ב"ת מלך למטה ללכת בגלות להתלבש בני אדם ביצה"ר דהיא מתלבשת בסוד השפח' ועליה נאמר אל תראוני וגומר כנז' למלכא ת"ת י' עטרה על רישיה דוא"ו עטרת תפארת ואילן נאה יסוד. ובג"ד אמר דוד כלומר על בחינתה שהיא למעלה אבן י' מלכות מאסו הבונים אברהם ויצחק שלא רצו להיותם מרכבה אליה כנז' בס' הבהיר והיינו מאת ה' י' על הו"ה היתה זאת י' של אדנ"י שהוא למטה מורה באצבע נגלית:

קום טול אבנא וכו' ז' * צ"ל עינים הם עיני. עננים הם ענני ההשגחה להנהגת העולם ע"י או לשון מעיינות והיינו ז' מקורות לספיר' הזאת להשפיע בה וטבע שהאגוז יש בה ד' מוחין דהיינו מיכאל וגבריאל א"ר והיינו סוד מרכבתא שעד המרכבה הם * צ"ל מתהזקות. מתמזקות הקליפות וע"י האבן הזאת בעזרת ז' עינים שעליה היא נעזרת לבטלם וז"ש לתברא קליפין וכו'. דהא כמה רועים פרנסי דרא אתכנשו על האי אבנא. ולא בבחי' שהיא אבן דהיינו בהיותה עקור' ממקום (הבורא) [נ' שצ"ל חבורה] מן ההר יסוד ואז ודאי אין בה מים אלא דאיהי סלע דילך כי סלע תקרא במקום חבור' ואצילותיה ויורדת ונקשרת בהר היינו יסוד. לאפקא מיא תמן דהיינו מימי התורה והנה בבחי' מקור היסוד לבדו יש בה מים דהיינו מימי השפע להנהיג העולם ולפרנסו אמנם מצד הת"ת שהיא אצילות התורה מימיה היא אור ההורה ולז"א דכלה דילך דהיינו כלת משה עם הת"ת מעין החכמה מפני בחינתה מחכמה כאומר ה' בחכמה יסד ארץ ומצדה העולם שם נדבק עם הא"ס ואין לה סוף וז"ש והחכמה מאין תמצא וכל תוקפא דילהון וכו' כלומר מה שיש בידם להשיג מהתורה היא בחי' תורה בבי"ע דהיינו הכנת הדינים על מתכונתם ושבבחי' הזאת נדבקו הקליפות והקושיות וענין שבירת הקליפות היינו עסק התורה וז"ש ומאחן בה כל יומהון וכו' כדי לשבר הקושיא והקליפה שנתלבש' ולשאוב מי התורה הנובעים דרך הבקיעה הנשברת אלא טיפין דנפקי על ידך שאין מי שיוכל להשיג יותר ממה שהשיג מרע"ה שאין דבר שיחדש בתורה שלא ידעהו כמשרז"ל שאפי' מה שתלמיד ותיק וכו' ויך את הסלע במטהו פעמים היינו שבפעם א' שבר קליפה קדמאה דאגוזא דהיינו מ' יום ומ' לילה ראשונים דלוחות ראשונו' שלמד כל תורה בע"פ מהדינים סוד תורה דבי"ע אמנם במחאה תניינא במ' יום ומ' לילה דלוחות שניות דהיינו קליפת שבירת שנית ששם סודות התורה תורה דאצילות ומשם יצאו רזין דאורייתא ולקושי שאר קליפות המכסות ומבדילות בין האדם לבינה לית מאן דאפיק וכו' עד לעתיד שישתברו כל הקליפות ולהיות שהסבא הזה לא חלק אלא בין אבן לסלע לז"א רעיא מהימנא כי בזולת הנז' יש חילוק עוד בין אבן לאבן ובין סלע לסלע אבן דשמא דיהו"ה דהיינו י' סלע ובהיותה מתפשטת למטה לבטל הקליפות ואמר ואבנא די מחת לצלמא וכו' דהיינו בחי' התורה שאין בה קושיא ולא מחלוקת. אבן משכית אין הכוונ' ח"ו על הקליפה והעד כי אבן משכית הית' במקדש ולא נאסרה אלא בגבולין אלא היא סוד המלכות דבריא' שבהיות' מתפשטת חוץ ממקומ' נאחזים בה הקליפות ולזה נאסר' להשתחוות עליה בגבולין אלא דוקא במקדש שאין שם חיצונים וההשתחויה דהיינו ההשפעה בה שם התור' שאין קליפ' נאחזת בה שם. דלית תמן נביעו דחכמתא מפני שהוא חלק התור' שיש לה גבול דהיינו סוד ו' סדרי משנ' והרמז בה המעש' ולא הדבור שהוא רוחני הרומז בתור' דאצילות אבן דאיהי סלע דמשה היינו סוד מ' דאצילות דהיינו סוד י' של יהו"ה שהוא סלע ביושר ואבן בהיפך כזה הוה"י וז"ש אבן דאיהי סלע דמשה עלה אתמר ודברתם אל הסלע כי המצות שהוא בסוד דבור רומזות בה שהם רוחניות בלתי מעשיות אבל סלע אחרא וכו' היינו מלכות דבריאה כנז' שבה סוד משנה והיא בפעולת המצות המעשיות שהיא מתפשטת בסוד מטטרו"ן הנק' עבד ולזה בדברים לא יוסר עבד כי צריך שם מעשה כי לא יועיל שם הדבור הרוחני. מאן דמסבב שמחליק מצות דבור למעשה כ"ש מי שפוגם דחמי וכו' ומחליף סלע בסלע דבור במעשה. ח"ו מפריד שנעקרת ממקומה סוד י' ביהו"ה ומתלבשת בבריאת עולם המעש' בסוד י' אדנ"י וזה היה חטא משרע"ה שבו נענש. ואנא קבור בארעא נוכראה מדה כנגד מדה כדי שיהיה נאחז בשכינ' בבחינת' המתפשטת בגלות כיון שהיא גרם לה. ואתעבדא מנאי סוד מטה דאצילות ומלכות דאצילות וירד אל אומה דמטטרו"ן ובאתר אחרא אוקמוה מ"מ וכו'. חסר כאן סוף דברי ר"מ ותחלת דברי הסבא כדמוכח לקמיה:

ודא ד' ענפי אדם כי שם אדנ"י הוא סוד החיות אמנם שם יהו"ה הוא סוד אדם ודאי ואינון דשבטא דלוי שלא היו נכללים בד' דגלים עם ישראל שהם בסוד ד' דגלים ובכל דגל ג' שבטים שכל חיה כלולה מפני שור ואריה ונשר ולכן נרמז בחיות גור אריה יהודה וכיוצא ולוי לא נכלל בדגלים שיצא מכלל החיות והיה פנימה לדגלים להיותו נכלל בפני אדם ולכך היו נחלקים לד' חלקים לד' פני אדם שבדגלים הד' וז"ש דאינון ד' אנפין דיליה והיינו אדם שבסוד המרכבה ומשה איהו אדם בסוד הת"ת דהיינו שם יהו"ה דיוקנא דאדם דלעילא שם מ"ה דאלפין שבחכמה והיינו מה שמו חכמה (ובינה) ומה שם בנו ת"ת ובג"ד כהניא ולואי שהם פני אדם מזונהון ע"י מלכא ת"ת אבל לפתורי' המ' הנק' שלחן שהם נכללים בה אוכלין בשלחן ממש ושאר החילין שהם שאר הפנים משפיעין להם מהמלכות ואינם עולים שם וז"ש כל חד יהבין ליה בבית מושב דיליה למטה. קריב למלכא יתיר. כי השלחן מלכים והת"ת בן לחכמה מקבל שפעו מלמעלה. בן חכם ת"ת בסוד הדעת עולה עד החכמה ישמח יחד בשמחה שהיא הבינה לאבא שהיא חכמה. מהרמ"ק זלה"ה: