אור החמה על ספר הזהר ג:תקנז

כמה מ"מ בעו לנחתא לעומקא דהלכה וכו' יר' כי סוד זה הנז' רדפו אחריו כמה טובים וחכמים נח בדק בסוד זה ונפל ולא עלה כאומר וישכר ויתגל וכן הרבה כיוצא בו נחתו תמן ולא סליקו עם היותם צדיקים חכמים ונביאים וז"ש ואע"ג דלישנהון הוה כפטיש יפוצץ סלע בסוד היסוד פטיש יפוצץ השכינה ויחלקה לחלקים בסוד השפע ועכ"ז להשיג הענין הזה לדעת סוד המדרגות התחתונות עד כמה ימשך נפילת סוכת דוד חלישת פטיש דילהון ולנקבא בההוא סלע שאין להם יכולת להשיג הענין מפני הפחד שלא יתפתו אחריהם ויש מי שנכנס ברשות כגון אברהם במראית בין הבתרים ויעקב וילך חרנה ודאי וכן הישע קח לך אשת זנונים והשיגו מה שהשיגו ויצאו בשלום והיינו שביקש יעקב לגלות את הקץ לבניו ולא הודו לו ויש מי שלא השיג אמנם נח נכנס שלא ברשות ולכך אתא חויא לנשכא ליה כנז' אמנם אית אחרנין שנכנסו ברשות ולא סליקו דהיינו הנביא שנאמר לו עוד חזון למועד ויפח לקץ ולא יכזב וסוף דבריו אם התמהמה חכה לו כי בא יבא ולא יאחר הרי שנסתם מהשגתו וכן מדניאל כאומרו כי סתומים וחתומים הדברים הרי שירדו ולא עלו. ובזמנא דנוקבא פתיחה הענין שבזמן ששכינ' לא ירדה דרך נוקבא תהומא רבא נקב התהום סתום ואין גלות וקליפות שולטות רק בתחלת הלילה אמנם ע"י הגלות שנפתח נקב התהום וקליפות מתפשטות ושכינה יורדת ירדו ג"כ תרין משיחין אחריה בסוד הגלות ונשקעו בעמקי תהום עד היום ופתיחת נקב תהום היה בסוד פגם העגל ושבירת הלוחות כנודע לז"א כי יכרה איש בור היינו משרע"ה שפתח הבור הנז' וירצה לבטל חירות על הלוחות ומסרם לשעבוד מלכיות לתועלתם א"כ הוא בעל הבור וצריך שישלם כמה כסף ישיב לבעליו דהיינו סוד החסד והרחמים בגאול' וג"כ יטפל המשיח בגאול' ויקים משיח בן יוסף שהוא מת ע"י החיצונים והיינו והמת יהיה לו והוא חייב לבא בחברתו משיח בן דוד להחיותו וירד בגלות קודם הגאולה. וז"ש נחית בגיניה וכו' ד' גליות וכו' כלומר בד' גליות ירדה שכינה אל עמקי הקליפות ד' ירידות:

דמ"מ פסקה מינייהו וכו' היינו סוד החרש והמסגר שירדו לבבל ועסקו בתורה ומשם עלו עולי בבל עם סדר המשנ' וקביעות הלכות שקבעו עולי בבל ושם פסקו מאבני גלותם ושברו הקליפ' והוציאו מימי התור' והיינו הכנעת הקליפות בהיות ישראל עוסקים בתור'. גלותא תליתא' גלות יון גלותא רביעא' שהיא גלותינו זה תהום רבא שהוא ארוך ביותר. חלל דאגוזא דהיינו שכינה אגוז מתלבשת וגולה עמנו בו וז"ש ואתקרי בור דנפל וכו' כנז"ל. בירא נוקבא וכו' לילית הרשע' אימא דרשיעא. בור דכורא סמא"ל אבא דערב רב ואין בהם תורה משא"כ באבנים מפולמות שהרבו תורה למדו ולימדו אמנם בגלותינו זה לעולם לאחור בתחל' היו משתמשין במתניתין ואח"כ בברייתא ואח"כ באמוראי ואח"כ ברבנן סבוראי ואח"כ בגאונים ואח"כ במפרשים ובפוסקים ולעולם יורדים מדרגה אחר מדרג' וכל בור ועם הארץ מתגבר ובעלי תור' הולכים ודלים כדמפרש ואזיל אנת נחיתת תמן היינו סוד התלבשות והתנוצצת אור נשמת משרע"ה בנשמות הכשרים שבדורות העוסקים בתורה והכנעתם ועניותם הוא מתייחס למשרע"ה וקבוץ נשמות הצדיקים לחבור זה היה לעזר מעט לשכינ' בגלותא וע"י סודות התור' וז"ש וכולה קא נחיתי בגינך. ואנא תניא דמסייע לך אפשר שהיה ראש ישיב' גדולה לז"א מארי דכל ענין ואם נפרש דכל ענין היינו כל דורות הנשמות אפשר דהיינו אדם הראשון ויצדק אומר איתן מושבך ששם הוא מושב משרע"ה בסוד מה שמו ומה שם בנו ואפשר היות אליה"ו הנז"ל. דדרגיה עמודא דאמצעיתא דצדיק. כלומר שזכה במעשיו אל שתי מדות אלו בתורה זכה לעמודא דאמצעיתא ובהיותו כובש את יצרו זכה ליסוד וייחד שתי מדות אלו יחד דהיינו לויתן כענין הפעם ילוה אישי וז"ש דאתמר גוף וברית חשבינן חד ושניהם מדה א' ועוד זוכה בתורה וכבשת יצרו להיות זהיר בק"ש בכוונ' לקבל עול מלכות שמים שלמה והיינו ואתרבי בימא רבא, שהיא בינה כדמסיק ואמר דבה מתייחדים שמע ו' עילאה בשכמל"ו ו' תתאה דהיינו גוף וברית חשבינן חד דהיינו סוד קשרם בבינה קאים על שפת הים היינו מ' שפה לים עילאה דבה סוד הייחוד בסוד קשרה בנצח והוד שהם שפתים שהם סנפירי לויתן כי תרין קשקשוי חסד וגבורה ותרין סנפירוי נצח והוד ועלמא שהיא הארץ מ' קאים על סנפיריו. והסוד קשר ד' שמות אהיה בבינה יהוה בת"ת צבאות ביסוד אדני במ' כנז' בזוהר שיר השירים ומי שזוכ' בסוד מעשיו לענין זה ונעשה מרכב' למדות אלו הוא לויתן. בת קול בגלותא וכו' הענין כי הת"ת בסוד הדעת נק' קול להורות על העלמו כי המשובח שבאדם והדק שבו הוא הקו"ל והמ' דבור דהיינו בת קול שהיא המדברת. והוקשה לו לשון בת דאינה אלא אשה ולז"א דכל אתתא בת בעלה והענין שקודם שעשא' כלי נק' בת אמנם אחר שעשאה כלי בסוד אות ברית י' בתורה אז נק' בית וכן בחי' בת קול עדיין לא נתייחדה אל הת"ת מצד בחינות אלו הנעלמות וז"ש עדיין לא עבדת עמה חופה ובסוד הגלות שגם בחי' זו גולה ומצטערת על גלותן של ישראל וחורבן בית הייחוד והיינו צעקה הנערה המאורס' וגומר. והכי שכינתא אימא דילה דהיינו בחי' המלכות הניגלית והיא אימא בערך הבחי' הנעלמת ואין מושיע לה (לא) עד דייתי עמודא דאמצעיתא בבחי' הדעת דאיהי מושיע באמיתות מפני שישועת הת"ת והיסוד תלויה בזכות אמנם למעלה מקום הרחמים הפשוטים שאין שם אחיזת הקליפות לא זכו בעתה והיינו צדיק ונושע שאין תביעת החיצונים על עוונותם של ישראל עולה שם היא מושיע לעילא אל השכינה שלא תתלבש בקליפין בישין ואנת מושיע לתתא לגאול ישראל לקבץ נדחיהם לבנות להם ירושלים ובית הבחירה כל בחי' המלכות אשר בעולם הגשמי יבא סוד הדעת הגשמי שהוא מרכבה לו. פה עמוד עמדי. כמוני בלי יחוד מפני מרכבתו אל הדעת שאין יחוד אליו ולא כן ישראל שהם מרכבה לת"ת שהוא מתייחד עם המ'. ומאן גרם דא. כלומר בשלמא בזמן הגלות שאין ייחוד ניחא אמנם בעת שלום כדור המדבר למה לז"א שפירוד זה תלוי במעש' העגל שעשו הערב רב שאין ייחוד העולם הזה אלא בתיקון חטא אדה"ר ובצאת העולם בקללותיו שנתקן במעמד הר סיני וחזר ונתקלקל בעגל וזה אין ייחוד בעון ערב רב ועדיין היא ארוסה והיינו סוד לוחות שניות בסוד ת"ת ומלכות ולוחות ראשונו' שהוא בסוד הדעת והיינו מעשה אלהים בינה ולזה היו חירות ודאי שאין קליפות שולטות משם ומעת שבירת הלוחות היה הגלות לבחינה זו שלא חזר הדבר לעולם אל תיקונו עד לעתיד וז"ש ומההוא שעתא נפלת ולא אתפריקת וכו' עד פורקנא בתרייתא שאז יכלו כל הנשמות שבגוף המזוהם והחומרי ואז ערב רב שהיא זוהמת החומר שנתערב עם הקדוש' אז יתברר ויתלבן והיינו מה שנתערב עמהם זוהמת הנחש במעשה העגל ויצטרף בסוד הגלות בין למטה מי"ס ובין למעלה ממ' כי מעשה התחתונים יגרום בעליונים כנודע וז"ש בכל דא לא אתפרשו מישראל ושפח' מגברת' וכו' ברא דמלכא רעיא מהימנא שעליו נאמר בגלותא נבזה וחדל אישים וגומר וכנגדו למעלה הוא ההלבש השכינ' בקליפות ועד"ז ירד למטה אל תוך הקליפות סוד הדעת לגאול וז"ש דהא לבושין וכו' מהרמ"ק זלה"ה: