אור החמה על ספר הזהר ג:תקנו

אלא דאשכח וכו' דלאו דוקא שיהיה טהור מכל וכל דאי הכי אין שום תפלה מתקבלת אלא הכוונה שאפילו אבר א' טהור יספיק הכוונה אפילו מצוה א' וז"ש ולא אשכח בה אפילו אבר מפני שהשכינ' שורה על אבר א' טהור אפי' יהיו שאר אברים פגומים כענין רבקה דהות שושנה בין החוחים ות"ת רודף בגלות אחריה בין החוחים ולפיכך אבר א' לשיירה בתוכה יספיק לענין תפלה בלבד. דאיהו רוחא כי כשהאדם זוכה נותנים לו נפש טהורה ורוח טהור ואם לא מסלקים ממנו רוח הקודש ונפש טהורה ונשתאר בו נשמ' פחותה. לא המדרש הוא העיקר עיקר שורש וכסא שהוא הנפש העושה מצוה ודאי ומדרשי התורה רוח השורה על הנפש ויראת חטאו מבינה נשמה על שניהם ועל כולם חכמה שכן נשמה מתקדשת משם והעושה עיקר המעשה ואח"כ מדרש ואח"כ יראת חטאו ואח"כ חכמתו זוכה אל המדרגות העליונות בסדר אחד נפש ממ' ה' ואח"כ רוח מת"ת ו' ואח"כ נשמה מבינה ה' ואח"כ אל קדושת הנשמה י' והיינו נמי מעשה ה' מדרש ו' יראת חטא ה' חכמה י' וכדמפרש ואזיל. ואיקרי בן. ומכאן בנים וכו' הענין כי כאשר ישיג האדם בעבודתו סוד שם בן ד' דהיינו מעשה ה' מצוה מדרש ו' תורה. יראת חטא ה'. תורה חכמה י' היינו בנים ליהו"ה מסטרא דאצילות בן ולא עבד כנז"ל דאתיהיבו לבנין קדישין לא לשכר אלא להאחז בסוד האצילות למיהוי להון חולקא בשמיה שלא ע"מ לקבל פרס הה"ד כי חלק ה' עמו דהיינו סוד שם יהו"ה דאצילות כנז'.

וכד אקדים וכו' והיינו שכיון שהקדים לו תורה וחכמה ואחר מצוה ויראת חטא בהכרח הוא עובר על ד"ת ואח"כ צריך לרצות מעשיו כדין הנשפע עליו כיון שהטיב לבסוף ולכך קשין מזונותיו באורייתא אפילו שיהיה עוסק בתורה כיון שלא הקדים מעשה למדרש קשים וכו' אם זכו יפקון ברחמי תחלה מקדים הדין לדונם וזוכים ומרחמים ואם אינם זוכים צריך להקדים הרחמים שבדין אינם זוכים ואחר שעל צד הרחמים הם נגאלים הב"ה מצער אותם על מעשיהם וז"ש ואם לאו אקדים רחמי ויפקון בצערא ונתן טעם ואמר ושפיר דאקדים. כלומר יותר טוב הוא שיקדים צערא ודינא לרחמי מפני שבהיות הצער קודם תגדל יותר הגאולה והיינו לפום צערא אגרא והעד על זה הגאולה עולי בבל שלא הי' להם צער ולא שכר מפני שנתערבו בנשים נכריות והקדים להם רחמים לפי שלא היו ראויים ולזה לא הי' להם צער ולא שכר דקודם דנפקת אית לי' צערא כגון מי שמת מתוך חולי מעיים ואח"כ מתים בנשיקה ואם אינם מצטערים בחולי מצטערים בעת מיתתם כגון אסכרה וכיוצא. בבכי יבואו מצד הדין ובתחנונים אובילם מצד רחמי ו' והיינו עת צרה ה' יושע מצד ו' כנז'.

וכגוונא דשלח הב"ה ע"י יסוד ליונה דהיינו סוד המשיח כנזכר בתיקונים והכוונה לומר שמוכרח להיות בדין מפני שאין הדור ראוי לגאול'. ואמרת שלח נא ביד תשלח. ע"י אהרן כהן מצד החסד ברחמי ולא ע"י מרע"ה לוי דין כיון שבדין אינם ראויים.

כימי צאתך שבזכות מרע"ה נגאלו אף כאן בזכותו יגאלו ובגלותא בתראה כלומר בענין זה לא נשתנה גאולה העתידה מגאולת מצרים כי בגאולת מצרים יש' גופא או גופא ותרין משיחין אהרן ומשה כנף ימין ושמאל אמנם בגאולה זאת משה גופא ותרין משיחין תרין גדפין וזה יורה למיעוט הזכות עתה מזכותם אז. לא נמצא תשלום הענין בא' מהספרים:

לית פקודין דלא אתכללן וכו'. כלומר עם היות שנאמר מצוה פלונית בספי' פלונית אל יעלה על לב המעיין לשלול מהמצוה שאר הספי' שאין הכוונה אלא לומר עיקר רמז המצוה אמנם לית פקודא דלא אתכללן וכו' בתיבה שהיא מ' כדמסיק תחתיים וגו' הענין שהאצילות מתחלק לג' חלקים והם חב"ד וחג"ת ונה"י ואומר תחתיים בלשון רבים הכוונה לאכללא בה כהנים ולוים וישראלים שבכל חלק מג' חלקים יש בו ימין ושמאל ואמצע. שכינתא תיבה כלומר תיבת בית הכנסת שבה קוראים בתורה. עמהון כלומר עם כהנים לויים וישראלים. וז"ש תורת ה' ונק' תורת ה' להורות על סוד יה"ו כהנים לוים וישראלים ולה לתורה ג' מציאות בסוד הדעת והת"ת והיסוד וה' תיבה איהי רביעית ההין שהיינו ה' רביעית לג' אותיות יה"ו ובזולת שהיא משלמת שם יהו"ה בזולת זה היא בעצמה נכללת מכהנים לויים וישראלים שהיא כלולה מג' אותיות הנז'. והיינו סוד לאכללא בה דקאמר שתהיה היא בעצמה נכללת מכהנים לוים וישראלים ומ' משתלשת בהם והיינו סוד קריאת התורה בתיבה בכהן לוי וישראל כנזכר ובה משתלם יהו"ה בכל מקום אותיות יה"ו וז"ש לאשלמא ביה יהו"ה ע"י היות ה' מתחברת ביה"ו וע"י יחוד המלכות עמהם נשלמות ד' אותיות יהו"ה בעשר אותיות יו"ד ה"א וא"ו ה"א שהם סוד עשר ספי' בפרטות הנכללות בה מצד החכמה וז"ש בעשר דרגין דאתכללן ביה. לאתקיימא בישראל כלומר המצות היו לתיקון ישראל וכל מצוה אתכללן בה י"ס כנז' ובמעשה המצוה יתקיימו והיינו שהנשמות אצולות מייחוד ת"ת ומלכות בעזר חכמה ובינה דהיינו בנים דקב"ה ושכינתי' ומצד החכמ' והבינ' אינם בנים ממש אלא דבקים וקרובים אליהם וז"ש ואתם הדבקים בה' חכמ' אלהיכם בינה ולכך חיים כלכם שהם מקורות החיות ומצד הת"ת ומלכות בנים והיינו בנים אתם לה' ת"ת אלהיכם מלכות:

פקידא אבתריה לדון בדיני דגים וחגבים. וכו' עיין בפ' שמיני דף מ"ב ע"א אדהכי הא נונא רבא וכו' לנקוב עד התהום כלומר שיהיה מושך שפע דק להשפיע למ' עד מקום שפע מדרגותם שהיא שוכבת בעמקי תהומא רבא בסוד הגלות והענין כי מעת החרבן * אולי צ"ל כסה או באה. כחה אופל בעולם כלומר ומאז ועד עתה העולם והשכינה יורדת בקליפות מדרגה אחר מדרגה וכל מדרגה שהיא למט' היא קשה יותר מהקודמת לה והיינו סוכת דוד הנופלת שלעולם נופלת ויורדת וקץ הגאולה תלוי בירידתה בכלותה לרדת מיד תעלה בבת א' ולכך בתהום רבא דהיינו עמקי משכן החיצונים שם סוד הגאולה למי שידע ויהיה בקי בהם יבין עמקי סוד הגאולה וז"ש דתמן כי עוד חזון למועד ויפח לקץ ולא יכזב כי בלי ספק בו ידיעת הגאולה והקץ ואין מי שישיג זה אלא משרע"ה שהוא בסוד הת"ת הנק' משפט שע"י ההנהג' והתפשטות המשפט עד תהום רבא כי סוד משפטי ה' מתפשטים בכל האצילות בכלל מהרמ"ק זלה"ה: