אור החמה על ספר הזהר ג:תקנה

וכולא איהי רזא דשנה שהוא המלכות כי הת"ת שבע שנים איהו וז"ש והא אוקימנא דחדוה דא לאו דיליה שא"כ אינו שנה אלא דילה דכתיב וכו' דהיינו השפעת הבינה שמחה למלכות ולתיקוניה ולזה עם היות שתיקן השמחה שבעת ימי חופה עם כל זה לא תיקן כנגדה אחר שאין המ' שמחה אלא כאשר ישמחו כל תיקוניה וז"ש כגוונא דא לאו חידו לכלה בר וכו' גופא התפשטות והתלבשות במלכות בסוד בשכמל"ו בז' היכלות שהם י"ב בקר בסוד י"ב פנים בהיכל הרצון ושאר ההיכלות פרקים לי"ב אלו כנז' בשיר השירים ומאן חדי לון צדיק שהוא שלום הבית המתפשט מהבינה בי"ב פנים י"ב חדשים אלו וז"ש וע"ד נקי יהיה לביתו והיינו צדיק כדכתיב ונקי וצדיק אל תהרוג א"כ נקי יהיה מתייחד לביתו ולזה לא יעמול במילי דעלמא אלא בתורה כדי שיהיה מתייחד למעלה לתקן הבינה למיחדי לה וג"כ נקי מכולא שלא יראה השלטת העולם התחתון עליו.

לא יפוק לחילא מפני שהמלחמה מתגבורת הדינין והחתן אין דינין ואין חיצונים מתגברין שלא יערבב שמחה גשמית שלא יעורר הרוחניות. מהרמ"ק זלה"ה:

ביומו תתן שכרו וגומר פתח ר"מ וכו' מארי מתיבתאן שכן הם ישיבות הרבה כנזכר בעובדא דינוקא עילאי ותתאי מג"ע עליון וג"ע תחתון מטטרון איהי שכר שכיר וכו' הענין הוא כי שכיר לנו לזון ולפרנס ולנהל העולם בשפעו. ותשלום שכרו הוא סוד התעוררות התחתונים העולה ממטה למעלה לייחד המלכות עמו להשפיע עליו צורך הנמצאות כולם ונודע כי סוד התעוררות הזה הוא בסוד ההיכלות עולם מטטרון בסוד ק"ש וברכותיה ואח"כ סוד (התחלה) [נ' שצ"ל התפלה] בהיכל קדש קדשים והיינו סוד מטטרו"ן שייחוד ימי החול הוא ע"י מטטרו"ן נמצא שכר השכיר הוא מטטרו"ן עצמו והוא שליח לקבל תפלתן [של] ישראל בימי החול ולהעלותם עליו והשכיר עצמו יסוד והשכיר בעצמו הוא סוד הייחוד הנעשה ע"י מטטרון בסוד התפלה בחול וז"ש שליח דיליה מח"י עלמין וכו' וכן התפלה ח"י ברכאן וכמו שהוא יונק מימין ושמאל ואמצע כן הם ג' תפלות תלת זמנין ביומא וכן בפסוק רמז אליהם כי להיות עיקר תפלה של שחרית והוא הקודם לכל מעשה האדם לכך כנגדה נאמר ביומו תתן שכרו דהיינו בתחלת היום ולא תבא עליו השמש היינו צלותא דמנחה שהוא עם שקיעת החמה ומזהיר שלא תבא עליו השמש מפני שקרוב האדם למעול בזמנה ואם עבר יומו במזיד בטל קרבנו והוא מעוות לא יוכל לתקון עני איהו בגלותא כי בסבת הגלות נמשך לו ענין זה שעוזב מלמעל' ולית ליה מדיליה אלא מה דיהבין ליה בצלותא דהיינו כפי מעשה התחתונים כנז':

ובג"ד צלותא תפלה דיליה וכו' כלומר השתא דאמר דלית ליה מגרמיה כלום וכו' א"כ בסוד התפלה הוא מקבל אותה ומתפלל אותה כלפי מעלה כדי שישפיע למטה והיינו תפלה לעני כי יעטוף ר"ל כי יתקשר ויתעטף עם המלכות שהוא עיקר התפלה והיינו ציצית ותפלה של יד שהם סוד ב' בחינות במלכות זו למעלה מזו והיינו ואליו העני הנז' הוא נושא את נפשו וקושרה עמו דאתפלת ערבית וכו' דאיהו אמורים וכו' כלו' שאין הכוונה בתפלת ערבית אל הייחוד הגמור כשאר תפלות שאינו אלא שיורי מצוה שנשתיירה המלכות לבדה מעכבין את הפורעניות כי אין הכוונה בתפלה זו אלא רק להעלותה אל היסוד שלא ישלטו בה הקליפות שהם סוד הפורעניות והיינו סוד מצות פרט הכרם ופאת שדה שאינה לייחד המלכות למעלה רק לקשרה עם היסוד. ולהוריד לה שם הת"ת דהיינו לעני יסוד ולגר ת"ת ביסוד כדמפרש ואזיל דעמודא דאמצעותא בר מאתריה וכו' ולהוכיח שבבחי' גר אין ייחוד כלל אמר אנא דדרגא דילי עמודא וכו' כי בסוד הגלות ודאי אין ייחוד. ושאילו מ"מ שאחר שד' מצות אלו הנז' שהם ושכר שכיר ותפלת ערבית ופאת שדה ופרט כרם הכוונה בהם להעלות המ' אל היסוד לעכב מעליה עול הקליפות בגלותה כנז' ושם גר הת"ת עמה והיינו לעני ולגר וכו' וא"כ היה ראוי שלא יהיו נוהגות מצות אלו אלא בגלות דוקא בגלות דשייך האי טעמא. ותירץ כי לעולם המצות האלו דרך א' להם ואין בין זה לזה אלא או טעם כולל או פרטי והענין כי השכינה לעולם גולה אחר הגולה הן יחיד הן רבים בהיותם רבים היינו כל ישראל היא בחינתה הכוללת הכל ובהיות הגולה ") אינה פרטי והיה בחי' פרט ת הנוגעות אל האיש ההוא כפי שורש נשמתו ויש בזה כמה מינים מחולפים יש שגולה ומטלטל לסבת עון וזה גרם להם היות השכינה פגומה מצדם גולה עמהם עד ירצו עוונם להשלים הפגם ההוא ולתקן השכינה לעורר עליהם הרחמים וז"ש בגין לאתערי רחמי וכו' והא כיצד כשאדם מתגורר בגלותו ועוניו נותנים לו פאת שדה ופרט כרם ובסוד יתקשר יחד גר שהוא סוד ת"ת כנז' עם מלכות שהוא סוד פאה הניתנית לו ומתקן מגלותו ומעוניו וז"ש דלבר מאתריה דהיינו חוץ ממדתו בסוד הגלגול שהוא עני. שלא נפל בשעתא דמזוני. כנזכר בתיקונים ובפרשת בראשית:

גר אתקרי ודאי כנז' גם אומר גר הוא גר ממש שהוא סוד הנשמות שנתגרשו מפנימיות הקדושה אל האומות כגון רות ונעמה וכיוצא ונפגמה השכינה מצדם והיינו נשמתיהון דאזלין ערטילאין שעדיין לא זכו להתלבש בסוד מעשה המצות והשכינה מתנודדת אחר אלו והת"ת עמה כדמפרש ואזיל בפסוק כצפור נודדת מקנה וכו' כי הצפור הוא הנשמה והיא נודדת מקנה ולבושא שבג"ע ושכינה אחריה אין צריך ראיה דשכינה לא זזה מינה כן איש בחי' ת"ת הנקשר עם אותה בחי' שכינה נודד ממקומו עלמא דאתי בינה עד דתשלמון יומין דאתחייבת לפי מה שחייבה חכמתו ית' בגלותה כדי לרצות מעשיה הקודמין כנודע. ואומי וכו' כענין לא אבא בעיר וכו' והיינו עד שוב האיש בתשובה שהשכינה תחזור אל מקומה עם הנשמה והיינו דמסיק ומאן דחזר בתיובתא וכו' ועד"ז ג"כ לאידך פירוש שהוא בהיות כל ישראל בגלות שגר ת"ת כנז' ג"כ התשובה בכולל מועיל כאומר היום אם בקולו תשמעו.

אנן שליחן דמארי עלמא וכו' שהב"ה נתן רשות לכל הנשמות להמצא בחבור זה. בעל תשובה. כי סוד משה הוא סוד הדעת בעל הבינה שע"י ייחוד חכמה ובינה. שקיל לס' רבוא שבו כלל כל נשמתין של ישראל כנודע עילא ותתא בירושלים של מעלה בינה ובירושלים של מטה מלכות כדפי' לעיל ולית חילא למשיחין שהם סוד שני ווי"ן ת"ת ויסוד אלא בכח הדעת ו' עילאה:

בגין האי שכר דאיהו עביד וכו' הענין כי התפלה שהיא עבודה שבלב היא על ב' פנים א' הוא לכוון בתפלה בסוד המשכת השפע למלכות ולהשפיעה ולא תהיה כוונתו בתפלתו וברכותיו על הדברים הגשמיים אלא על מזון השכינה וקישוטיה ועל זה נאמר אל תהיו כעבדים המשמשים את הרב ע"מ לקבל פרס ותפלה כזה אינה מתקבלת ע"י מטטרו"ן שהוא עבד מפני שמטטרון הוא שר להנהגה הגשמית התחתונה וקבלת השפע הבא אל העולם הגשמי ותפלה זו שאין בה חלק גשמי אינה כעבד אלא כבן המשמש לאביו שלא ע"מ לקבל פרס ולזה אינה מתקבלת אלא ע"י הסוד ויש בחי' ב' והיא שעליה פי' ז"ל ואמרו שיהיה האדם בג' ראשונות כעבד המסדר וכו' היינו כאשר תהיה כוונתו בתפלתו ע"מ לקבל פרס דהיינו הכוונה הגשמית ולכך שכר שכיר היא התפלה והשכיר הוא מטטרון כי הוא שכיר להנהגת התחתונים ושכרו הוא התפלה להשפיעו ההנהגה התחתונה ולפי' הוא בא לקבל שכרו שהוא התפלה כנז'. אברהם חסד שמשם נהירו דחכמה אל עבדו הוא סוד מטטרו"ן דמשק אליעזר דולה מהאצילות ומשקה לכל צבאות מעלה ומטה שים נא ידך מקומך במלכות יד תחת ירכי נצח ששם היסוד אות ברית ושם יורד החכמה יו"ד עילאה יו"ד תתאה יסוד לנטרא ברתא בגלותא כי הקליפות בורחות מצד החכמה אשר לא תקח אשה מבנות הכנעני כלומר לא תקבל תפלה שתהא בה רמאות שישלטו בה הקליפות ויושפעו שזה פגם לשכינה וכן עומד טהריאל המלאך בפתח היכל לבנת הספיר בודק התפלות הבאות ליכנס שזו היא שער ראשון לכניסה עולם מטטרו"ן ואם היא טהורה מקבל אותה ואם לאו דוחה אותה. אולי לא תאבה האשה ללכת אחרי. שפעמים התפלה אינה כראוי ואינה נכנסת ונידחית מפני חסרונה וכיוצא ואז אין אשה על עולם מטטרו"ן שאינו מעורר היחוד כיון שאין התעוררות תחתון עולה שבח העליונים תלוי בתחתונים והיינו אם בטלת מן התורה יש לך בטלים הרבה כנגדך והיינו אומר בעמדם תרפינה כנפיהם וגומר הב לי סימנים מה יהיה פגם התפלה או נשמת המתפלל אותה שהכל א' כדי שתדחה או מה שבחה כדי שתתקבל אמר הקב"ה והיה הנערה עם היות שהם דברי העבד ממילא ידעינן שכך צוה מלמעלה שאינו עושה מדעתו. ואמרה שתה וגם וגומר כלומר יש בי כח לייחד למעלה השכינה להשפיע לך וגם לכחות אשר למטה דהיינו גמליך כענין ויגמול שקדים כד"ך סוד כד דבשכמל"ו שהוא קשר ההיכלות עם המלכות כדי להשפיע וכן כד"ך סוד כ"ד ספרי תורה וע"י שואב השפע מהרמ"ק זלה"ה: