אור החמה על ספר הזהר ג:תקנג

פקודא בתר דא לדון במפותה. וכו' אילין ישראל מסטרא דשכינתא וכו' הענין כי ישראל הם הנערה והם הם האיש השוכב עמה והא כיצד בבחי' מה שהם מקבלים השכינה עליהם ובחי' זכר שבהם מתייחדות בבחי' נקבה וז"ש מסטרא דשכינתא אתקריאת בת וענין ותפשה וכו' כדמפרש לקמיה ופי' איש אילין ישראל דהיינו בחי' זכר שבהם וז"ש מסטרא דקב"ה ותפשה בקשורא דתפילין וכו' היינו סוד צידה שישראל צדין השכינה עליהם בתפלתם והיינו שישראל מתקנין לה כסא בכנפי מצוה ומושכין אותה עליהם וקושרין אותה בתפילין בסוד הזמירות וברכות ק"ש וק"ש עצמה כנז' בפ' במדבר אשר לא אורשה בת יחידה בת נשמה כלומר מדת המלכות מצד החכמה יחידה ומצד הבינה נשמה כי מבחי' י' אינה נשואה אלא עדיין הוא בתולה אמנם מבחינת ה' היא נשואה לבעלה ושכב עמה בהשכיבנו שהאדם שוכב על מטתו אחר שנשתמש עם הנשמה כל היום ושמרת... עליו בסוד הנשמה ואין ראוי שישכב עד ישלם סוד ק"ש בבוקר ובערב דהיינו חמשין אתוון דתרין ייחודין שהם כ"ה אותיות דשמע ישראל וגו' בבוקר וכ"ה אתוון בערב: אפי' שלא לשמה וכו' הענין הוא כי העוסק בתורה לפי בחי' העסק כן יהיה האחיזה שהוא אוחז למעל' והנה חלק התורה כפי הפשט נאמר בה לעולם יעסוק אדם בתורה שמתוך שלא לשמה בא לשמה והענין שיש בה שתי בחינות א' היא שהחצונים נאחזים בהיכלות ששם המלכות היא שתא סדרי משנה. וישנה ואת נערותיה לטוב דהיינו אסור והיתר פסול וכשר טהור וטמא זכאי וחייב והיינו אסור ופסול וטמא וחייב מצד החיצונים האחוזים שם וטהור ומותר וזכאי וכשר מצד הקדושה הפנימית והאוחז בה מצד התערובות שהם פסול וכשר טהור וטמא אסור ומותר היא שלא לשמה כי מצד שהוא עוסק בתורה הוא אוחז נערה בתולה דהיינו משנה נערה בסוד שבע הנערות ומפני שהוא עוסק שלא לשמה שע"י הם החצונים נאחזים סביבה היא בתפישה לגביה ותפשה היא מתלבשת בחיצונים והיא אנוסה לגביה אלא שמתוך שלא לשמה דהיינו בחינתה מתלבשת בחיצונים בא לשמה דהיינו וינערי רשעים ממנה שיעברו גילולים מן הארץ וכו' ויהיה לשמה:

כי נער ישראל ואוהבהו. וגומר היינו סוד הנשמו' מצד מטטרו"ן שמשם נשמות דבי"ע ועם היות אותם הנשמות מסטרא דבריאה יצירה עשיה עם כל זה ואוהבהו הקב"ה חפץ בו בסוד המעשים הטובים העולים ממט' למעל' בסוד מים רבים לא יוכלו לכבות את האהב' כדפי' בפרשת תרומ' ומשם ישראל משוקעים בבור גלות בתוך הקליפות ושכינה עמהם וזהו שחזר ואמר כי ימצא איש נערה בתול' בתולת ישראל דאתמר בה נפלה וגו' והב"ה יוציא' מגלות' אל המדבר ושם כי בועליך עושיך ה' צבאות שמו בפתויים כדכתיב הנה אנכי מפתה וכו' ומפני זה ותפשה ושכב עמה ונתן לאבי הנער' דהיינו חסד אברהם שחמשים שערים הנפתחים לישראל נמשכים מהבינה אל החסד. ומשם על צד החסד והרחמים מתגלים לישראל לגאולתם כדכתיב וברחמים גדולים אקבצך והטעם שיהיה חמשים כסף ע"י שתהיה הגאול' העתידה החירות הגמור שאין אחריה עוד גלות כלל ולפי' לא יוכל לשלחה וגומר דהיינו מסוד היובל ממש שהוא רחמים גמורים אמנם יציאת מצרים הית' מסטרא דיובלא לא יובלא ממש מצד הדין ולזה היתה גאולה שיש אחריה גלות.

פקודא בתר דא לישא את אנוסתו וכו' ענין זה משל להמשיל בו הנשמה כדמסיק לקמיה והבועל אותה באונס הוא יצה"ר כענין האנוסה ממש שע"י יצה"ר שבאיש זה נאנסה ויש בחינות רבות בנשמות כדמסיק יש נשמה שהיא חשובה ביותר ואין לה יחס ביצה"ר ולא דבקות עמו כלל ולכן אינה רוצה לידבק בו אף אם ייטיב היצה"ר דבריו היא אנוסה עמו ויצה"ר מפני חשקו לידבק בנשמה אונס אותה כאשר יתבאר עוד והיינו אניסא ברחימו דיליה וכו' ויש נשמה שמפני שהיא תחתונה מצד מטטרו"ן מבחינתה הדבק בחוץ ששם קרובים הקליפות שמהם חציבת היצה"ר בענין שהיא חפצה בקורבת יצה"ר עמה האמנם היא מפחדת שמא יחטיא' מפני רוע תכונת מעשיו וזהו אומרו דרחימת ליה אמנם דחילת לאזדווגא עמיה בלא קידושין דהיינו לקדש ה' בכל יום ובלא ברכה דהיינו לברך ה' ולכך אם בשניהם ייטיב יצה"ר את מעשיו דהיינו שיעבוד ה' בחומר בסוד המצות המעשיות ואז ולו תהיה לאשה יזכה יצה"ר בנשמ' ההוא וידבק עמה וזוכה אל הטוב ויטהר ע"י הנשמ' ונדבק עמה והיינו לא יוכל לשלחה כל ימיו כדפי' נשמתא אית דאיהי מטרוניתא וכו' הענין דהינו מסוד אצילות ונשמ' דאיהי אמה דהיינו מבריאה והיינו סוד האצילות מתלבש בבריאה והיינו כי ימכור איש זה הקב"ה את בתו היינו רוחניות האצילות לאמה שמתלבש בבריאה והנשמה משם יקרא אמה ונשמה למטה מבריאה יותר יקרא שפחה הדיוטא אוף הכי אית דאיהי עבד וגומר היינו למטה מבחי' הקדושה דהיינו למטה מהיכל לבנת הספיר משם ולמטה לפתח היכל זה חטאת רובץ שהם החיצונים ויש בהם כמה בחינות לפי קורבת המדרגות אל הקדושה ולפי רחוקם בסוד נגה שהיא קליפה רביעית לאגוז. ויצה"ר לא נברא אלא לשרת לנשמה כענין הנחש שנברא לשרת האדם והיינו כקליפות האגוז לתועלת ושירות המוח הפנימי וכן היצה"ר לשרת הנשמה כלי מוכן לעבודתו וכן קראו הכתוב עבד כאומר מפנק מנוער עבדו והיינו אומר ואית דאיהו עבד שפחה לגבי נשמתא. נשמתא אזלא ברזא דגלגולא וכו' היינו מפני שנמשכה אחר מדות היצה"ר שפתה אותה וז"ש ולא מצאה היונה שהיא הנשמ' מנוח לכף רגלה מפני שכסאה דהיינו מטה לכף רגל' מתקלקל ע"י יצה"ר ויצה"ר רדיף אבתר' דהיינו שהנשמה זו דבוקה בחוץ והחטאות כרוך ברגל' מצד התלבש' בחיצונים ויש לה בחינה ידועה למטה בהם ואותה בחינה יהיה יצה"ר אליה בעת התלבש' בגוף ונודע כי הגוף והחומר מוכן לענייני היצה"ר ולכך אמר שהגוף והחומר כסא ועבד ושפח' ליצה"ר ויצה"ר יכריח הנשמ' תתלבש בגוף ברצון קונה וז"ש לגבי יצה"ר אית שד יהודי.

והענין כי היצה"ר ושדים מחצב א' ודאי ולכל אדם ואדם יש לו יצה"ר שהוא שד א' בגופו המחטיאו ודאי והנה היצה"ר זה לפי המחצב שלו מאיזה קליפה הוא כן זכותו לענייני העולם ולכך יש בני אדם שחומרם זך מוכן לשכל ויש שחומרם עכור הכל לפי בחינת מחצב יצה"ר מאיזו קליפה וכאשר תתלבש הנשמה בסוד רוח ונפש ביצה"ר ויצה"ר בגוף אין ספק שהנשמ' בעלת עשר כלולה ודאי לזה הוא יו"ד ובהיות הנשמה גוברת ביצה"ר ומטהרו ומכניסו בקדושה ומשעבדו לעבודת השם הנה יאמר עתה על יצה"ר זה שהוא יהודי והיינו שד יהודי ועם הנשמה יוכל לגזור אומר ששב יצה"ר ממדותיו הרעות וחזר בתשובה ואז מזדווגין נשמה ויצה"ר יחד בסוד האמצעיים דהיינו רוח ונפש שהם מטטרו"ן ואופן וז"ש מה דהוה שד בסוד שהנשמ' מכריחו לקדש ולברך ולייחד דהיינו סוד בק"י בהלכ' דהיינו יב"ק דהיינו אהיה נשמ'. יהו"ה רוח. אדנ"י נפש ושלשתן יב"ק אתחזר מלכא יצה"ר דהיינו שד ועם הנשמ' שהיא י' שד"י דהיינו ע"י דיריק מטטרו"ן רוחא מניה שהוא הקושר הנשמ' ביצה"ר כנז' והיינו שד"י מטטרו"ן ששמו כשם רבו כנודע. ומיד אתקיים ביה ביצה"ר שהוא האונס הנשמ' ולי תהיה לאש' לעולם יהיה דבק בכשמ' ואם ח"ו היה להיפך ומחטיא הנשמ' לא לבד יצה"ר אבד אלא גם הנפש נאמר הכרת תכרת הנפש ההוא ואדרב' יצה"ר גורם שתהיה הנפש שד והיינו הרשעים הם הם המזיקין כנודע. וז"ש ואי לא חזר לתיובתא אלא שאדרבא החטיא הגוף האשה וילדיה שהם הנשמ' והרוח והנפש שהם ילדי' תהיה לאדוני' שהוא הב"ה שבראם והוא נבדל מהם ויצא בגפו בלא שכר ותועלת ועונג הנשמ' וז"ש ואתמר בההוא שד וכו' והאי שד איהו במטה וכו' הענין כי יצה"ר יושפע באדם בסוד הקליפ' הקרוב' אל המוח כנז' ומפני קורבתם יש בכח' להטהר ולהתקרב יותר ולהכנס אל הקדש והיינו יצה"ר דיכיל למיהוי יצר הטוב מפני שיש לו שורש מתוק וזהו שורש מט"ה שהוא סוד מטטרו"ן שנהפך לנחש בסוד היות המלאך הזה משתמש בקליפות ומתלבש בהן וכן הרוח תתלבש בשד ומה גם בהיותו מתהפך אח"כ מנחש מצוי למט' שהוא מטטרון מלאך והכל לפי כשרון המעש' כנז'. יוסף שידה הגה"ה מבחוץ. ועל שם שדין וכו' הענין כי יש בקליפ' בלי הצטרפות קדושה אליה יש שיש לה הכנת קצת הכל לפי מחצב יצה"ר שיש שיצה"ר מוכן לקבל כל חכמה וחושק בה ויש שהיצה"ר גס ועב חושק התאוות גשמיו' והמדו' ") והמעורעו' וזה שפי' רז"ל בענין השדים הפשוטי' שהם נחצבים מהקליפות ואין הרכבתם בפני אדם ועם כל זה יש בהם חכמים וזה ירא' שמשורש הקליפה בעצמ' יש בתכונתה טבע וחשק בידיעה וכשיתגלגל יצה"ר באדם מקליפ' זו בקל יהפכהו להתחכם בתורת ה' ויהיה ת"ח בתור' מפני דקותו וקורבתו אל הידיע' ואם לא יעסוק בתורה ולא יחפוץ בענייני הקדושה ולא ירצה לרדוף אחרי ענייני הנשמ' לפחות יתחכם בחכמות חיצונית וירצה לדעת ענייני הגלגלים ותכונתם וכיוצא כדי להתגאות בפני בני אדם שהוא פתוי יצה"ר מפני מחצבו המחצב דק החושק בחכמ' לא פתהו אלא על זה והם ג' בחינות בשדים עצמם. ת"ת והם השבים הדבקים בנשמה ועוסקים בתורת ה' ונהפך מנחש למטה ובבני אדם יש בלתי שבים פלסופים תוכניים וכיוצא ויש אחרים שבשדים עצמם הם כבהמ' שאינם רודפים אלא אחר ההזק והקלקול ואינם יודעים מאומה וזה סבה היות מחצב שלהם רע ומפחיתות ועביות המחצב שלהם אינם חושקים בכל חכמה רק רודפים אחר המאכל והמשתה והמשגל וכיוצא וכשמתגלגל יצה"ר מבחי' זו בבני אדם יש בהם שתי בחינות הא' שבים בתשובה והם הת"ת קשי העיון וההבנ' גסים בשכלם טורחים טורח מרובה להשיג דבר מועט והם כחמורים נושאים סבל עבודתם במשא כבד עד שמשברי' הקליפה הגס' מעליהם. ויש שאינם שבים והם עמי הארץ שמדותיהם רעות שונאים התור' והעוסקים בה בעלי מדות מגונות חושקים המאכל ומשתה ומשגל והם שרץ ובנותיהם שקץ ואגב אורחין למדנו שלא נאמר ענין זה על כל עמי הארץ כי החכמים שבהם בחכמות חיצונית עם היותם עמי הארץ בתורה אינם בכלל זה אחר שיש להם שכל זך וחושקים בחכמה. מהרמ"ק זלה"ה: