אור החמה על ספר הזהר ג:תקנא

עירובין נדה יבמות ושאר מתניתין על דרך הפשט שהוא סוד מטטרון שבו סוד שתא סדרי משנה כנודע: לא אתקרי מלך כי שם מלך יכונה אל הת"ת מפני יחודו עם המלכות והטעם כי מלת מלך מורה על השררה ועל העושר ועל הכנעת האויבים תחתיה ועל השליטה על רבוי עם. אמנם בבחי' הת"ת במטטרו"ן הוא סוד הגלות ועוני השפע ושם הקליפות שולטות ואין שם רבוי הבחי' כמו במלכות שבה כלל כל הבחי' ולזה לא אתקרי מלך עד דרכיב בסוסיא דהיינו כי כדמסיק כי מלת מלך מורה היותו מולך ומשגיח וזה דוקא בהיותו בהיכלו והיינו והיה ה' למלך בתוך המלכות דהיינו על כל הארץ כזה יאהדונה"י והכי ישראל היינו בסוד הנשמות בבחינתה בפשטין דאורייתא שהם עבדים מסטרא דעבד מטטרו"ן נאמר בהם עבדים בגלות לבר מארעא דישראל דהיינו מדת המלכות אמנם בהתלבשם בסוד האצילות שמשם אין להם גלות דהיינו בארעא דישראל שהם בנים אז נאמר בהם כל ישראל בני מלכים:

ואי תימא דהדיוט וכו' כיון שאמרנו שהוא עני ועבד והדיוט שמא יעלה על דעתך לומר ששפעו והשגחתו דבר קל ואין בו כדי חיות העולם ח"ו. אלא הוא שר העולם וכל העולם אינו ניזון אלא על ידי שפעו וזהו אל תהי ברכת הדיוט קלה בעיניך שיש בה כדי וכל הדיוט מושך שפע ברכתו משם אמנם נק' הדיוט בערך הב"ה: דלא נטיר יקרא דיהיב ליה וכו' כאומרו אדם ביקר בל ילין והוא מעלת נשמה דאצילות שהיתה לו כנז' בתיקינין וכשחטא נסתלק ממנו וירד אל מקום הפגם ונשאר הדיוט בנשמה ועבד כדמסיק:

קשורים באבוס א' כי מקודם היתה נשמה דאצילות מקבלת שפע מסטרא דאצילות ולא היה קשור לאבוס שהוא מקום מאכל החמור קבלת השפע לנפרדים למטה בסוד חמור דאורייתא פשטין דאור' ועם כל זה אינו כ"כ גרוע כי עתה שירד המין האנושי למטה בסוד חטא אדם הראשון בעץ הדעת טוב דא מטטרון ורע דא סמאל ונתלבש בו נאמר בו יששכר חמור גרם אשרי מי שזכה להתלבש בו ולצאת מהרע. ומלכותו בכל משלה דאתלבשת בי' קליפין לאכפייא לון לנקום מסמא"ל המן ומזרע לילית וי' בניו י' קליפות כנז' בתיקונים ואי תימא דאתייחד עמה וכו' כלומר אחר שאמרת דאיהי נחתת לי' קליפין אפשר יעלה על הדעת לומר שיתייחד עמה וזהו צלם בהיכל ח"ו כגוונא דיוסף דאתמר וכו' הענין כי יוסף יסוד ואסתר מלכות ואשת אדוניו לילית שבאה להזקק ולהתייחד באות ברית הקדוש ואחשורוש סמא"ל שרצה להתייחד באשת חיל א"כ כענין שנאמר בזה וינח בגדו אצלה וינס ויצא החוצה דהיינו שברח אות ברית חוצה לה שלא תזקק לו כן צריך שנאמר בה ומשום דפי' בתיקונין בגדו לבושו דהיינו מלכות שנזכר שם לזה נשמר ואמר לבושו לא נאמר אלא בגדו לישנא דבוגדים בגדו דהיינו הבגד והקליפה שהיסוד מתלבש בה בסוד ונוגה לו סביב שהוא אמצעי בין הקדושה והחיצוני וכן הענין באסתר וינס ויצא החוצה ובמקום בגדה היינו שדה שמא נפרש בע' לשון היינו יסוד לבוש השם בע' שרים והקליפות ובאסתר דשכינתא תמן כמה סגולות מפני שבדה כל ההנהגה וכל הכחות מסורים בידה והיא מליא סגולות מפני שאוצרות וסגולות המלך מסורים בידה והיא פועלת הכל כפי רצונה ע"י המלאכים שהם ידה להנהגה ולזה להיות שרה בסוד מרכבתא שכינה עמה וסביבותיה המלאכים תלויים בתכשיטתא ולבושאה להתלבש בו בסוד הרוחניות ולזה בהיותו רוצה החיצוני שהוא פרעה אפילו ליגע בסנדלה דהיינו קריבת סמאל למלאך סנדלפון מפני שהדברים העליונים תלויים בתחתונים והתחתונים בעליונים מיד יוצא אש מסנדלפון מכה לסמאל נגד ידוע וכן למטה משרה יוצא מסנדלה כח ומכה בפרעה נגד ידוע ועד"ז לכל התכשיטין והלבושים שהם סוד המלאכים מתחלפים הכל לפי תליית המלאך להתלבש בו הרוחניות ההוא ובאלו המלאכים שהם סוד הלבושים בהם יש אפשרות לסמא"ל להתקרב אל הקדושה כי בעצמות הקדושה ח"ו אין לו בית אחיזה ליגע באצילות המתפשט כלל ח"ו.

ובג"ד לאו כל שם רע וכו' שיש עתה ג' בחינות הא' בסטרא דעץ הדעת טוב ורע כנז"ל ובבחי' זו נאמר אם אמת הדבר הזה וסקלוה ואם הוציא שם רע וענשו וגומר הב' בלבושי מטרוניתא דהיינו א"י שהיא לבוש לה ולכך מתו המרגלים אבל נשמתה נתקנה בעונש זה ולקו בגופייהו הג' במטרוניתא עצמה וזה ילקה בנשמתו מפני שהוציא שם רע ממש אל סוד הנשמה שהיא השכינה המתלבשת בתכשיטין:

והאי למאן דידע רזא דא וכו' כלומר לפי מדרגת נפש האדם כן הוא מדרגת חטאו אם יש לו נפש דעשייה יפגום בעשיה וכן על זה הדרך באבי"ע והיינו פגם אדם הראשון שאמרו בתיקוני' מאתר דאתנטלת נשמתיה באורח אצילות תמן חב נמצאת אומר כי היודע סוד העון ופוגם עונשו גדול ממי שאינו יודע מפני שמעלת נפש היודע רזין דאורייתא גדול ממי שאינו יודע ומאי דרבנן דמתניתין אהדר למלה קדמאה דאשה דאילנא דחיי אינה... ולזה אמר דאיסור והיתר דמתני' לא מליל אלא במיניה דבר נש דהיינו איסור והיתר בסוד עץ הדעת טוב ורע ואשה ממיניה דבר נש דהיינו מעץ הדעת טו"ר אפשר שתאנס והיא מותרת אמנם איתתא דאילנא דחיי אינה מפני שאין קליפות שולטות בה והיינו לא יאונה וכו' ומה דאמר וצדיק וכו' הענין דבתיקונין פי' צדיק וטוב לו היינו מצא אשה מצא טוב שמזומנת לו צדקת א"כ צדיק ורע לו בהכרח ירצה צדיק שאשה רעה מזדמנת לו וזה אפשר שתאנס וכן רשע וטוב לו וזה אפשר שתאנס שהרי אינו צדיק כדי שנאמר לא יאונה לצדיק כל און ולפ"ז ימצא אשה מסטרא דאילנא דחיי שהיא נאנסת ח"ו לזה פי' כל חלוקות צדיק ורע לו רשע וטוב לו אינה כלל מאילנא דחיי אלא צדיק מאילנא דעץ הדעת טו"ר. והעד דהקב"ה לא עביד דינא בלא דינא ומה שרע לו לצדיק זה הוא מצד מה שפתתו יצרו הן רב הן מעט מפני שכוונת הרע אצלו ועליו נאמר אין צדיק בארץ מסטרא דעץ הדעת טו"ר אשר יעשה טוב דהיינו מצד יצה"ט ולא יחטא מצר יצה"ר שבו כי הצדיק מצד עץ החיים אין רע בא ע"י וכן רשע וטוב לו אדרבא ירצה שהוא רשע מצד היצה"ר שבו ומגביר יצה"ר וטוב שהוא יצה"ט לו משועבד ליצה"ר ואינו פועל טובה אלא בעת שיצה"ר מרפה אותו משעבודו ושתי חלוקות אלו אינם אלא בסוד הדעת וכו' א"כ בת זוגיה וכיוצא לעולם הוא מעץ הדעת וזו אפשר שתאנס כנז' וז"ש ובג"ד אנוסה לא איהי אלא אם אית בה תערובות בההיא נשמתא וכו' דהיינו שיש בו חלק מהרע כנז' ואורייתא דאתבראת הענין כי במה שפי' שאין אונס לסוד האצילות כלל א"כ מה שמצינו שנשברו הלוחות דהיינו ששלט בהן עין הרע ונאנסו מהחיצונים כי כל שבירה והפסד מצד הרעים ודאי א"כ בהכרח יש לנו לומר שלא שלטו בסוד בחי' האצילות כלל כנז' אלא בסוד בחינת התורה מסטרא דבריאה המתלבשת ומתפשטת בעץ הדעת טו"ר אסור והיתר טמא וטהור פסול וכשר ושבירת הלוחות היינו שהשירו בתוליה כי הלוחות הם בתולי התורה כי ביאה ראשונה בתורה הן לישראל עשרת הדברות ולוחות הראשונות ואח"כ כתב להם משה ע"פ ה' מבראשית עד ואל משה אמר וגומר אפי' למ"ד תורה פרשה פרשה ניתנה כי למ"ד תורה חתומה ניתנה מכ"ש שלא ניתן להם עד יום מותו:

ומאן דאפיק וכו' כי כיון שתורה ראשונה היה חירות על הלוחות היה ענין אחד אור אחד אותיות אחירות ואין זה אלא אותיות שפרחו החזירן הב"ה אלא חירות לא בא אלא מפני שינוי הלוחות שהראשונות פסלן הקב"ה ושניות פסלן משרע"ה כאומר פסל לך אמנם האבנים גרמו להתעבות הרוחניות ולרדת הענין שלא היה בו שום חירות אבל האותיות ורוחניותם הכל הי' ענין א' הנערה בת וכו' נערה ממש בסוד ז' הנערות דהיינו בסוד אורייתא דבריאה כנז' וא"ת היאך הוא בת לקב"ה שאינה אלא אמה נערה ודאי דמסטרא דאצילות היא בת מלך ומבריאה אמה לז"א בת בתיבת בראשית דהיינו ב"ת ראש"י אינה בת לחכמה שהיא ראשית כי זה אינו אלא למלכות דאצילות אמנם בסוד ב"ת במלת בראשית שפי' ב"ת ראש"י בן לקב"ה ת"ת כי מייחוד ת"ת ומלכות נמצאת ונבראת למטה מהם והוא בת כסא אליהם וראש"י ר"ל תרין רישין ת"ת ומ' מהרמ"ק זלה"ה וע' בס' אור הגנוז בס"ד: